מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

משֶׁה בֵּילִינְסוֹן

מאת: יצחק לופבן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

לפתע נעקר מתוכנו משה ביילנסון, בעוד תפארת נעורים חופפת על שערות ראשו המלבינות, ובעוד חיוניות רוחו במלא אונה, שופעת ופורצת בהתקוממות הקדושה נגד גורל אומה דוויה.

הוא היה אחד מן השבים; אחד ממשולחי-הקן אשר מצא את עצמו חזרה לבית-אמא. והוא שב בכל נפשו ומאודו, ואשר הביא עמו מן החוץ היה תוספת עושר רוחני ומסורת טובה של תרבות הומנית. מעטים כמוהו, שעברו את הדרך הזאת, הגיעו כה מהר וכה שלמים אל המקור, ומעטים כמוהו נתאחו התאחות כה גמורה עם השורש, עד כי לא נודע שנותק פעם.

בשעור יכולת בלתי שכיח בפובליציסטיקה העברית התיצב על המשמר, כנושא דברה ומלחמתה של תנועת ההתחדשות והמהפכה בישראל. יום יום ראינוהו על המצפה, צופה לבית-ישראל, לציונות, לתנועת ההגשמה החלוצית; צופה קרובות ורחוקות, מזהיר ומרתיע, מבשר שמחות ומשיח יגונים, תובע, מבקר, מנתח, חושף מזימות וסכנות חיצוניות ומגלה נגעים פנימיים.

בטהרה נצב על משמרתו, בנקיון דעת ובישרות לב, בתבונה ובאחריות רבה. חדור אמונה גדולה בצדקת הענין שלו נדר את נדרו, שעליו נאבק ונלחם, מחונן בראיה בהירה של המטרה ובהגדרה של המושגים. הוא היה איש ההגיון והיה מותח לעתים את מסקנותיו כקוים הנדסיים; אך ניכר היה שמתחת להגיון זה הומה תמיד נפש חמה, רגשנית, סנטימנטלית. הוא היה לרוב שקט בשינונו, נמוסי בבטויו, אך מתחת לשקט החיצוני, געש פתוס כבד של לוחם אמיץ.

ששת חדשי המאורעות, העלוהו לאותו תפקיד נישא ואחראי של ה“תוקע בשופר” אשר עם הבונים והלוחמים שבנחמיה. אצל הנושאים בסבל, העושים במלאכה והמחזיקים בשלח, עמד הוא על החומה, משקיף על תנועת האויב ומזעיק את מדת הצדק והדין למלחמתנו המדינית. את חֳלִי הימים האלה הוא נשא ולמכאוביהם היה ניב נאמן. יום יום היה רושם את הטורים הקורעים שחקים במגילה השחורה של פשעי המאורעות, גורמיהם ומחולליהם.

ובאמצע המערכה הזאת, תחת נטלה הכבד והמפרך, נשבר הכד על המבוע, כרע נפל משה ביילינסון – ואיננו.

(הפוה״צ, שנת ה-30, גליון 9–10)

יצחק לופבן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק לופבן
יצירה בהפתעה
רקע

זכרונות קוטיק -- פרק 17

מאת יחזקאל קוטיק (זכרונות ויומנים)


פרק שבעה-עשר

עוד מלמדים - ר' אפרים המלמד - אהבתנו לר' אפרים - הבגדים של פעם - סוג חדש של מעשיות - גירוש הרבנים


מביינוש-לייב המלמד, שאצלו כמעט שלא התקדמתי ורק דרכתי במקום, עברתי לידיו של דוד העיוור, שהיה עיוור בעין אחת. הוא היה ה“רוצח” השני, כמו דוד המדובלל. 1עמו למדתי שלושה “זמנים” והתקדמתי מאוד בלימודי. הוא עצמו היה למדן גדול ולימד ביסודיות. בזכותו יצא שמי לתהילה ונתפרסמתי כתלמיד טוב.


ממנו המשכתי לדודי, ר' אפרים, תלמיד חכם מופלג, שידע לכתוב עברית משובחת. בעסקים לא התמזל מזלו. הוא לא התאים לפריצים, משום שלא ידע להחניף להם, ועל כן נשאר עני. סבא, אהרן-לייזר, תמך בו, אבל כמה רחוק יכול אדם להגיע ממתנת בשר ודם? בנוסף היו לו חמש בנות בוגרות, והוא נאלץ, כמו כל הקבצנים, להיות מלמד. עם זאת, הוא היה מן המלמדים הטובים ביותר. היינו ארבעה שלמדו אצלו ונחשבנו לטובים בעיר. בשני “זמנים” למדתי אצלו את מסכת חולין עם “תוספות” ומהרש“א ועם כל המפרשים והפוסקים - “מגן אברהם” 2ו”שיטה מקובצת". 3


בכל תקופת לימודי ב“חדרים”, לא נהניתי בשום מקום כמו אצל הדוד אפרים. קודם כול, הוא לימד את הגמרא בצורה מובנת. כשלא יכולנו בשום אופן לתפוס את הפלפולים הגדולים ואת השיטות השונות, הוא הסביר לנו הכול בסבלנות ובמילים פשוטות וברורות. מעולם לא גילה סימני כעס. הוא השתדל להסביר לנו את הסוגיה בשפה ברורה, בהשוואות ובמשלים. הלימוד אתו היה מתוק ונעים. כאשר עייפנו כהוגן מלימוד הגמרא והפוסקים, היינו נחים ומשתעשעים עמו בהוויות העולם.


הוא קרא הרבה והיה בקי בחוכמת הטבע. לפעמים גם קרא ספר ברוסית, אבל אישתו, שהיתה, במחילה מכבודכם, יהודייה טיפשה מאוד, שמה מכשולים בדרכו. בעצם הוא בכלל לא פחד ממנה, הוא רק פחד מטיפשותה. אם ראתה אצל בעלה, ר' אפרים, משהו שלא מצא חן בעיניה, מיד סיפרה לכל בני המשפחה ולכל הנשים. וכיוון שאז נחשבה קריאת ספר ברוסית למין פשע, הוא העדיף להימנע מכך. אבל יחסית לזמנו הוא ידע הרבה. בזמן שנחנו מלימודי הגמרא הוא היה מסביר לנו כל מיני דברים מדעיים, ולעתים סיפר מעשיות על דורות עברו, אבל רק מעשיות אמיתיות ונכונות.



  1. ftn1  ↩

  2. ftn2  ↩

  3. ftn3  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.