מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

לְשׁ"י עַגְנוֹן – בֶּן הַשִּׁשִּׁים

מאת: יצחק לופבן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

זינוקו הספרותו הגדול של עגנון, מעל במת “הפועל הצעיר” היה. מ“והיה העקוב למישור”, זו הנובילה הנפלאה, שקיפלה בקרבה כבר אז את כל הניצנים, הפרחים ופרי ההילולים של הפרוזה העגנונית הענוגה והמפוארה, שנדפסה ב“הפועל הצעיר” – מתחילת עליתו של עגנון כראקיטה מתפשטת במניפה של אורות וממלאה את ספרותנו גוונים ומנגינות, שלא היו כמוהם להשראה ולעלית בספרותנו החדשה. בספרו האחרון “תמול שלשום” הראַקיטה הזאת עוד מוסיפה ועולה, מפציעה מחדש, ויוצרת הילה של נגוהות סביב אותה פרשת בראשית, שהיתה סדן ליצירתו ותכליתה.

מרכז הפרוזה השירית של עגנון היא ארץ-ישראל, בין בשעה שמדבר בה באופן ישר ובין בשעה שאינו מדבר בה. היא מאווי כל המאווים ותכלית כל התכליות; היא ה“תמול”, ה“שלשום”, ה“היום” ו“המחר” של היהודי בשיבוש וביסלוביץ וביאס, בכל מקום שהוא ובכל דרך הנדודים והתמורות שלו. “ר' יודל” הוא ר' יודל הנצחי, שארץ-ישראל היא בשבילו מה שהיתה ביאטריצה בשביל דנטה אלגהורי בקומדיה האלהית. הוא רואה אותה מבעד לכל המעגלים של עינויי-התופת, מבעד לכל הערפילים של מכאובי-ההזדככות, ובכל אשר יעשה ובכל אשר יארע לו הוא נמצא תמיד ב“לבב ימים”, בדרך לגאולתו הנפשית והאנושית, היורטת לקראתו כשהיא זוהרת בחסדיה ובתנחומיה.

מי ידמה ומי ישוה לו לעגנון בהישג האומנותי העליון של הפרוזה העברית החדשה? גם באיכות וגם בכמות הגיע לשיא! וידו פתוחה עדיין לתת כהנה וכהנה וקרן השפע שלו מלאה עדיין ברכה. ירבה שנים טובות, ויזכה, ואנו נזכה אתו, שיריק את הקרן הזאת עד תומה.

(הפוה״צ, תש״ח, גליון 46)

יצחק לופבן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק לופבן
רקע
יצחק לופבן

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק לופבן

  1. תֵּיאוֹדוֹר הֶרְצְל (מאמרים ומסות)
  2. יוֹסֵף בּוּסֶל (מאמרים ומסות)
  3. אַרתּוּר רוּפִּין (מאמרים ומסות)
  4. בֶּרְל כַּצְנֶלְסוֹן (מאמרים ומסות)
  5. אֲרוֹנוֹ שֶׁל נוֹרְדַאו (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יצחק לופבן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יצחק לופבן

יצירה בהפתעה
רקע

מימי בית שני: מסיפורי החורבן

מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (פרוזה)

בִּימֵי הַזַּעַם

א: מְסִירַת הַמַפְתְחוֹת

בימים שהבית עמד על מכונו,וזה שער-השמים, כי יחטאו בני-אדם ויאשמו, היו לוקחים כל עדת בני-ישראל בבוא ימי הסליחה, שני שעירים אחד לחטאת ואחד לעזאזל, והעמיד אותם הכוהן פתח אוהל מועד מול ארון העדות, ונתן שני גורלות, גורל אחד לה' ועשהו חטאת והעלהו על המזבח, והשעיר, אשר עלה עליו הגורל לעזאזל, סמכו הכוהנים והעם את ידיהם עליו, והעמיסו עליו כל העוונות והחטאים, ונשא השעיר את כל פשעי האדם אל ארץ גזרה ולא ישוב חי. אם עלה גורל של חטאת בימין, סימן יפה להם והיו שמחים; ואם בשמאל עלה, היו דואגים. ומנין היו יודעים, שהגיע שעיר למַדבר? דרכיות היו עושים ומניפים בסודרים, אחרים אומרים: סימן אחד היה להם: לשון של זהורית היתה תלויה על פתחו של היכל; וכשהגיע השעיר לשם, היתה הלשון מלבינה ונסלח לעם, כדבר הנביא לאמור: אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו.

כה היה הדבר הולך ונמשך עד ימי שמעון הצדיק. לא היה מגיע שעיר המשתלח למחצית ההר, עד שנעשה בשרו אברים אברים. משמת אותו כוהן חסיד, ושמש בית-יהודה התחיל לערוב, היה השעיר נשמט ובורח למדבר… עד ימיו היה הגורל אשר לה' עולה תמיד בימין, משמת החל לעלות בשמאל; עד זמנו היתה לשון של זהורית מלבינה תדיר, משמת חדלה להלבין; עד ימי שמעון הצדיק היתה אש המערכה מתגברת ועולה, אחרי מותו תשש כוחה. גם הנר המערבי לא יתן אורו כמקודם, צללי החורבן עולים מרחוק…

והנה בא יום בו קרו כל האותות האלה לרעה יחד. גורל של שֵם עלה בשמאל, לשון זהורית לא הלבינה ונר המערבי כבה; נעלו דלתות ההיכל בערב, השכימו ומצאו אותן פתוחות. גער בהם רבי יוחנן בן זכאי בחזקה, וקרא ואמר: שערי היכל, למה זה תבהילונו, ואנו יודעים שסופכם ליחרב! געה העם בבכיה ואמר: לא נתן בית-אלהינו לנפול בידי אויב!

ולא ריחם ה' ביום עברה, נשתו ידי גיבור ישראל, נפלו חומות ירושלים, וגם בהר-הבית עלתה אש. ההיכל והעזרה בלהב בוערים; וכשאחזה האש המכלה גם בבית קדשי-הקדשים, מיהרו גדולי הכהונה לגגו עם מפתחות המקדש וזרקו אותם כלפי מעלה לאמור: הן לא זכינו להיות גזברים נאמנים לפניך, הילך מפתחותיך שנתת לנו! אף הם קפצו לתוך האש. יצאה כעין פיסת-יד ולקחה אותם ואת נשמותיהם יחד.

ב: מִסְעוּדָה לְחֻרְבָּן

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.