מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

נָחוּם סוֹקוֹלוֹב

מאת: יצחק לופבן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

כבה מאור גדול בישראל. נעלמה מעל במת הציונות והספרות העברית האישיות הדגולה והמפוארה, אשר גילמה בתוכה כמעט שלושה דורות במנהיגות המחשבה והמעשה של תנועת השחרור העברית.

פלא-אדם וחכם כולל. אוצר בלום של ידיעות ובינת-עולם. נוצץ כולו בעדיים וסגולות-חמדה של נכסי-רוח חיים ונסיונות-חיים. סופר מהיר, פורה רב גונים וכביר יכולת, מלוא כל הספרות כבודו. אין פינה בספרות העברית ואין מקצוע בה, שלא ניסה בהם את כוחו ולא גילה בהם כשרון בלתי שכיח. בז’ורנליסטיקה ובפובליציסטיקה, במחקר ההיסטורי ובספרות יפה, במונוגרפיות ובמכתבי-מסע, בשירים ובמסות, בבקורת אמנותית ובשיחה הספרותית, בפילוסופיה ובבלשנות. בכל אלה היה נראה לנו כאשף אשר אגב תנועה קלה במקל-הקסמים הוא מעלה חמודות ונצורות עד אין שעור, עד אשר נדמה היה לנו לעתים, שאין זה ממשי ובר קיימא. אבל היה בו בסוקולוב ההיפך מבכל סופר אחר מסוג זה. הזמן לא עבר עליו, הוא עבר על הזמן, החיים והשנים לא בילו את יצירת רוחו, לא טשטשו אותה ולא נטלו מטעמה, אלא הוסיפו לה תוקף, הבליטו את אורה, העלו את ערכה ואת כוח קיומה.

פלא-אדם! והפלא הגדול ביותר הוא תפארת הזיקנה שלו, שנהפכה למעין-נעורים מפכה. בשנים האחרונות דוקא גברה ועלתה פוריותו, גבר ועלה משקל יצירתו ונתגבשה צורתה. גבר ועלה גם יחס הקורא לפרקי ספרות אלה, אשר הגיס פעם את לבו בהם. סוקולוב הישיש היה למודרני ביותר בין הסופרים העברים של הדור הזה.

וסמוך לתחום הספרות תחום פעולתו הציונית והצבורית רבת האנפין, פעולתו המדינית והדיפלומטית, המגע האישי שלו עם אנשי הרוח ואנשי המדינה החשובים ביותר בעולם, המגע שלו עם העם היהודי, הופעתו הרפרזנטטיבית הישראלית, האצילה, רבת החן והתבונה.

מאור גדול כבה. חלל ריק נשאר בציונות ובעולמה הרוחני של האומה העברית.

(הפוה״צ, תרצ״ו, גליון 27)

יצחק לופבן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק לופבן
יצירה בהפתעה
רקע

לעם הארץ

מאת משה ליב לילינבלום (מאמרים ומסות)

א

אותו המין שקרא אותנו “עמא פזיזא”, טעה אך בטעמו, אבל לא במשפטו.

לא בזה שהקדמנו “נעשה” ל“נשמע” הננו עמא פזיזא, אבל בזה, שעוד ימים מועטים, אחרי שאמרנו פה אחד “כל אשר דבר ה' אלהינו נעשה ונשמע”, חזרנו בנו ורקדנו לפני עגל הזהב.

קריאה אחת “אלה אלהיך ישראל!”, דיה היתה להשכיח מלבנו את התלהבותנו הגדולה במעמד הר סיני.

ועוד יותר פזיזים הם אלה, אשר שירותיהם הנלהבות במשך שש שנים לציון ומחמדיה חלפו ברגע אחד כצל עובר לשֵמע השם “אוגאנדה”.

דיה היתה המלה הקטנה הזו, שיצאה מפי המנהיג הגדול המנוח, להשכיח מלבם את התלהבותם, שיריהם וגעגועיהם לארץ האבות במשך שש שנים.

והמהדרים שבהם אוחזים מעשה אמנון בן דוד ומקיימים בציון: “גדולה השנאה מן האהבה אשר אהבה”, וארץ החמדה, ארץ הגעגועים, אשר שמה וזכרה היו משאת-נפשם במשך שש שנים, נהפכה פתאום לארץ הפגרים, ארץ חשך וצלמות…

וכל כך למה? מפני שדודנו ישמעאל לא התנהג עמנו במדת חסידות “שלי שלך”, כראוי לדוד הגון, ולא אמר לנו: “בואו, אחי ורעי, בואו ורשו את הארץ, הרי שלכם לפניכם!”

ופה הגענו לפרק אחר.

לא פרק של פזיזות, אלא פרק של עניות הדעת, או מה שיותר גרוע, פרק של מעשי ילדות.

אחת משתי אלה: או שהאמינו הציונים האלה באמונה שלמה, שבמשך חמש או שש שנים ירחם השולטן את יעקב וישיבהו לאדמתו ברחמים גדולים, או שהבינו, שדבר זה אי-אפשר ודרוש לזה זמן מרובה, עבודה קשה וגדולה ואוצרות זהב.

באופן הראשון אין לך עניות הדעת גדולה מזו, לחשוב, כי מושל אדיר ימסור אחת ממדינותיו לעם אחר לא בכסף ולא במחיר, רק לשם-שמים ובשביל האידיאה.

באופן השני – הנסיגה עתה לאחור גרועה יותר מעניות הדעת. אם גם מתחלה לא היתה התקוה ברורה, אין עתה סבה להתיאש ממנה.

רק ילדים קטנים משברים היום בלי חמלה ובלי סבה את שעשועיהם מיום אתמול.

אבל רואה אני, שהאופן הראשון יותר קרוב אל האמת.

זה נראה מן הבטול והלעג של גדלות, שהציונים החדשים מתיחסים בהם אל ה“חובבים”.

על החובבים הם מביטים לא כמו על גמדים, כי אם כמו על תולעים זוחלות.

הם, החובבים, כל פעולתם מאפס ואין: במשך עשרים ושלש שנים יסדו רק כשלשים מושבות.

לא כן הציונים החדשים, הם לא רק כנשרים יעופו, אך כעגלת-הקיטור.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.