מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

יַעֲקֹב רַבִּינוֹבִיץ

מאת: יצחק לופבן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

בכל הצורות הקיימות בחכמת הכתיבה, הוא נכנס לספרות העברית, והיה מרבה בה נכסים במשך שנים רבות: במאמר, בשיר, בספור וגם בחזון. אך את מקומו הנכבד הוא כבש לעצמו במאמר, בפעילותו הפובליציסטית, רבת הגוונים, שבה נתגלה עיקר תכונתו הנפשית וכוחו המחשבתי. הוא היה מן הראשונים שיצקו לתוך הפובליציסטיקה העברית הרבה חיוניות ושיווה לה צורה של שיחה שוקקת, לפיכך נתחבבה על הצבור, והיתה לגורם משפיע ומחנך בחיי הישוב העברי.

לא פילוסוף לא איש-מדע, אלא אדם משיח לפי תומו ומלמד להועיל. אילו לא סיגל לעצמו בשעתו אחד-העם את כנויו הספרותי, שלא הלם את צורת הכתיבה שלו, המדויקת, הרצינית והלמדנית, היה כנוי זה הולם ביותר את יעקב רבינוביץ. הוא היה אחד העם, בפשטותו, בשיטה הדידקטית הצנועה שנקט בה, שלא באה בשם הסמכות העליונה של הידיעה הצרופה, אלא בשם האדם מבפנים, שאינו רוצה לחדש הלכות אלא לגלות דברים, שהוא רואה אותם והם נעלמים מעיני אחרים. לפיכך כאשר הגיד אשר עם לבו והעיר וביקר, לעתים בצורה חריפה מאד, איש לא נפגע ע"י בקורת זו, והיא עשתה את שליחותה הפעילה והיעילה.

הוא היה מעורה בכל ישותו בחויה הארצישראלית. עוד בישבו באודיסה, כמזכיר של “חובבי ציון” היה איש הישוב. כשעלה לארץ, קבע את מושבו בפתח-תקוה, באם המושבות, במקום הצמיחה וההתרקמות הראשונה של חיי העבודה העברית ושל תנועת העבודה העברית. מעולם לא היה חבר בתנועה זו באורח רשמי, אך היה חבר בה בלבו ובנפשו, שמח בשמחות יצירותיה וכיבושיה וכאב את כאב סבלותיה וכשלונותיה. אף השתתף לא פעם בהכנותיה הארגוניות, כאשר נסע כציר מפלגת הפועל הצעיר לקונגרס הציוני הי"א והיה חבר המשלחת בועידת פרג.

אין בין הסופרים העברים איש, אשר ליווה כמוהו כל התהוות חדשה בארץ, אשר כמוהו ראה חובה לעצמו לעבור, מפקידה לפקידה, את הארץ לארכה ולרחבה, לבקר ולחזור ולבקר כל נקודה חדשה וכל נקודה ישנה, אשר כמוהו התבונן וגילה את האורות וראה את הצללים. כל ניצן חדש שצץ באיזה מקום, בחיקו הוא חימם אותו והעתיר עליו תלי תלים של דברי חיבה. כל יצירה חדשה היתה לו מקור השראה. מכל התפתחויות נוספות של הקיים שאב עידוד ואמונה.

את עבודתו הספרותית קיים מעושר מחשבתי, מחריפות מוחו, מכוח זכרונו הנפלא, אך מעוני חמרי. כל ימיו חי חיי פשטות וצמצום ונהג בעצמו את ה“כך דרכה של תורה”: פת במלח ומים במשורה. את מיטב יצירתו הפובליציסטית פרסם מעל דפי “הפועל הצעיר”, ששנים רבות היה אחד ממשתתפיו הקבועים והעקריים. אך אין ולא היתה כמעט במה ספרותית רצינית שלא פירסם בה את יצירתו. הוא הקפיד מאוד על כבודה של האכסניה שבה השתתף. עניו וחיי המחסור שלו, לא העבירו אותו על הנקיון הרוחני והמוסרי של עטו, ולא נתפתה מעולם לעשותו קרדום לחפור בו כסף. הוא היה קודש לספרות, לעם, לארץ, לאדם העובד וליצירתו.

(הפוה״צ, תש״ח, גליון 29)

יצחק לופבן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק לופבן
יצירה בהפתעה
רקע

גבריאל יהודה ליכטנפלד

מאת דוד פרישמן (מאמרים ומסות)

זוכר אנכי: עלם צעיר לימים יושב לפני איש זקן, והאיש הזקן עִוֵּר בשתי עיניו ונשען על משענתו, והעלם הצעיר קורא לפניו מעל הספר אשר בידו, ומתאונן רע באזניו על הטפות המרות הראשונות אשר הגמיאוהו מכוס-החיים ועל הדברים המתלהמים הראשונים אשר השמיעוהו בני-האדם, והאיש הזקן מניח את כף-ידו הרזה על קדקד העלם ומסלסל את שערותיו השחורות והרכות וְדָבָר לא ידַבּר, ואחרי-כן יֵאָנֵחַ, ואחרי-כן יִדּום ולא יעשה דבר, ואחרי-כן ירים את ראשו בשובה ונחת, ובקול מלא מחמאות יאמר: בני! עוד צעיר אתה לימים ואינך יודע את משפט החיים ומשפּט האדם; אל תדין את חברך ואל תביא אותו במשפט לעולם; הֱוֵי מתיאש מן החיים ואל תבקש לך נפלאות וגדולות; והוי מתאמץ למחול ולסלוח לכל הפוגעים בך, והיית מאֻשר וצוֹלח בכל דרכיך – ובעפעפי עיני העלם הצעיר נראו מרגליות של דמעות.

העלם הצעיר הזה הוא – אנכי, והאיש הזקן היה גבריאל יהודה ליכטנפלד.

ומני אז עברו שנים רבות. אחרי הטפות המרות ההן למדתי לשתות כוסות תמרורים רבות ומלאות, ואלמד לשתות אותן בבת-אחת; אחרי הדברים המתלהמים ההם למדתי לשמוע נאצות גדולות בכל לשון שאני שומע, ואחרי התורה הקדושה והגדולה ההיא למדתי להתיאש מן החיים ומן הפורעניות ומן הטובות, ובפרט למדתי להבין כי הַרְבּה מעשים עושים בני-האדם לא מפני שהם רוצים בהם, כי-אם מפּני שהשעה צריכה לכך והזמן גרמם, ועלינו לסלוח ולמחול להם. האם הייתי גם מאֻשר וצולח בכל דְּרָכָי?… מני אז לא ראיתי עוד את פני מורי ומדריכי, ובשִׁבתי בארץ רחוקה באה אלי עתה השמועה כי מת גבריאל יהודה ליכטנפלד.

מי היה ליכטנפלד? – איש „מחבר ”עברי היה, היושב על פנת-גג, בודד ונעזב מכל אדם, וחדרו הצר מלא ספרים וגליונות וכתבים המפוזרים והמושלכים על-פני הכסאות והשלחן והמִּטה, והאיש דורש בהם וקורא אותם יומם ולילה, ולא ישבות ולא יחדל מהם, עד כי בּא היום הנוֹרא ועיניו הֻכּו בסנוֵרים, והאיש חדל מדרוש ומקרוא – לפי שעה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.