רעננות חיים והדרת-זקנה חוברו בו. הוא נמנה עם אותו סוג של תלמידי חכמים, שעליהם נאמר, שכל זמן שמזקינים חכמתם נתוספת בהם. הוא אמן הגיל, במשמעו הכפול: אריכות ימים ושמחת ימים. כבימי בחרותו ער הוא וקשוב למאורעות החיים ולסבלות היחיד והציבור. כאז כן עתה אינו מש מדוכנו ומשמיע את דברו כמעט על כל שאלה או מעשה חשוב. הרגשת-יעודו כמחנך, שמצאה את בטויה בפעולה צבורית וספרותית במשך שנים רבות, אם כעסקן ציוני, כסוציאליסט עברי, כמורה, כסופר, כמתרגם או כרֵעַ לנוער, – מפעמת אותו כל שנות חייו ומזרזתו בלי הרף לפעילות מופלאה. תמיד הוא עומד על מצפה שקט, תר, בוחן ומחווה את דעתו, שבינת ישישים ואהבת אדם זורחת מתוכה. קולמוסו נתון איתן בין האצבעות והוא מוליך אותו על פני טורים ישרים-ישרים, הזרועים אותיות-צחצחות, נחמדות למראה.

ובמלאות לו שמונים וחמש שנה יבורך באריכות ימים ובשיבה טובה.

(הפוה״צ, תרצ״ט, גליון 17)