מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֲרוֹנוֹ שֶׁל נוֹרְדַאו

מאת: יצחק לופבן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

חלקנו לו את הכבוד האחרון. האחרון ממש. המצאנו מנוחה לשרידי החומר הנפסד שלו באדמת ישראל. בחייו לא ראה את הארץ. היקשים היסטוריים אינם חסרים. זהו אחד החזיונות הפרדוכסליים בתולדות הגבורים מעולם. הגורל נעשה כאן כמעט לחוק: הראשונים הנם האחרונים.

בעיני בשר לא ראה את הפתרון; הוא ראה אותו בעיני רוח. בחזון-המילואים הגדול הוא המריא לעתים קרובות מעבר לתחומי המציאות, מעבר להשערת העמל, התלאות והמלחמות היעודים לנו עוד בדרך ההגשמה, אבל, רק בתחומי מציאות צרה מאד זכה להכנס לארץ…

"מי בנה בית זה כה

רע באתים ובמכושים? – – –"

*

הוא אמר להיות נביא לגויים – ולא הודו לו. הציביליזציה האירופית באשדותיה ניגרים ללא מעצור, מהַסָה את נביאי הרוח המורדים, את אלה הבאים אליה בספקות ובשלילה, הרוצים לפרק את חוליות השלשלת ומתנבאים לאלהים ולאמת, שאין עמם שטר על יתרון חיים הניתן לפרעון מיד. כך היה גם גורלו של טולסטוי ההוגה דעות, ואיש ריבו. וכך גורלם של כל אלה הבאים עם אמת המדה של פילוסופיה-היסטורית, כדי להוציא ממנה מסקנות סותרות למוסכמות ולמוסמכות. כאן לא הכריעה בקורת הדעות והשיטות, אלא הקונסטילציה התרבותית של התקופה. אלה הם ככוכבא-דשביט: מתקרבים אל האדמה ושוב מתרחקים ממנה.

נביא לגויים לא היה. אבל היה כנביא לישראל, אחד הראשונים בין אחרוני הנביאים. בכל מקום שייזכר שמו של הרצל – ייזכר נורדאו עמו. “הוא יהיה לך לפה – ואתה תהיה לו לאלהים”. הוא היה הפה לציונות – ואתה קשורים חיי הנצח שלו. הוא נתן ניב לצרת ישראל ותקות ישראל. זה היה עושרה הגדול של הציונות בימים ההם: בראשיתה היתה המלה. אפשרויות ותכניות ריאליות לא היו לה – אבל היה לה בטוי הוגן ומלא. בנורדאו מצאה את מבטאה האירופי, הקלאסי, את הטריבון החוצב להבות, את הפלא-יועץ.

אבל הוא לא היה רק כוכב-לואי לשמש המאירה של הרצל: הוא היה שמש לעצמו, עם מסלול משלו ועם אור עצמי שופע. נאומיו הקונגרסיים התרוממו לפעמים למדרגה של איפופיאות, לאמנות של תיאור נפלאה, לפלסטיקה במלים; ובמשקלם התרבותי הם שיוו לווית-כבוד לקונגרסים ולציונות – אשר בה נתכבד עוד זמן רב.

*

בהרגשה, שאנו מקדמים עלית חלוצים לעבודה ולעמל יצירה, קבלנו את ארונו של חלוץ הציונות, אשר עלה למנוחת נצח. יום בוא ארונו לארץ לא היה יום אבל. יום מועד עממי היה יום זה, יום מילוא נדר ושבועת אמונים. בשבוע שנשבענו לקבוץ גלויות לא הבדלנו בין החיים והמתים, מקודם, כמובן, החיים – ואח"כ, כשיפקוד אותנו פעם אלהי המולדת העברית, נעלה את כל עצמות ישראל הפזורות באדמת הגויים ונקים להם גַלעֵד על אדמת ישראל. כי “העצמות האלה כל בית ישראל המה” – הפירמידה של ההיסטוריה העברית הבנויה מגלגלות. לעת עתה נקבץ את הדגלים, את הטרופיאות של מלחמת השחרור העברי: אלה דגלי-המלחמה אשר היו לנו לבשר ולכאב, אשר סביבם התרכזנו וסביבם רקמנו חלומותינו. נורדאו – איננו פרוגרמה, כשם שהרצל איננו פרוגרמה. זהו תוכן “בראשית” של הציונות: “יהי אור”!

(הפוה״צ, תרפ״ו, גליון 26)

יצחק לופבן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק לופבן
רקע
יצחק לופבן

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק לופבן

  1. תֵּיאוֹדוֹר הֶרְצְל (מאמרים ומסות)
  2. יוֹסֵף בּוּסֶל (מאמרים ומסות)
  3. אַרתּוּר רוּפִּין (מאמרים ומסות)
  4. בֶּרְל כַּצְנֶלְסוֹן (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יצחק לופבן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יצחק לופבן

יצירה בהפתעה
רקע

הגורל הגדול

מאת אלחנן ליב לוינסקי (פרוזה)

(מענינא דיומא).

אם יהיה ה' עמדי ואזכה בגורל סך 75,000 רו"כ – ואנדב מחציתו על…

פה עמוד עטי.

זה שמונת ימים מאז החל הפור הוא הגורל בווארשא, וכל אותם הימים הנני יושב וחושב, מה לעשות אם יעלה בגורלי הסך הגדול של 75,000 רו"כ?

מה לעשות? אך זו שאלה נבערה. כל בר-בי-רב דחד יומא יודע כעת מה לעשות בסך כזה. ראשית דבר אקנה לי סוסים, מרכבה, מקום תמידי בהתיאטרון וגם… הוי, חביבי, הלא מעצמכם תבינו מה אפשר עוד להשיג בווארשא בעד סך הגון כזה… מרגלא בפומייהו דאינשי דרי ווארשא, כי פה אפשר להשיג בעד המטבע את כל, פשוט כל… הגוף והנשמה. כזאת שמעתי גם מפי חסידים ואנשי-מעשה, אשר, חלילה, לא ידברו שקר, ויודעים הם מה שידברו, ואנכי יושב וחושב, מה לעשות אם יעלה הסכום הגדול בגורלי?!

הלא תתפלאו, חביבי הקוראים.

אמנם דעו לכם כי אינני כה איש תם ופשוט כאשר תדמו, וכשאני לעצמי כבר גמרתי בלבי מה לעשות ואיך לחיות אם יפול הפור הגדול בגורלי;ולא לבד הפור הגדול הזה, אלא אף כפלי-כפלים ככה אם יזדמנו לידי גם אז אדע איך לחיות. החכמה היפה ההיא, הלא כל חייט וסנדלר שנתעשרו יודעים, ומה גם “מוח תלמודי” כמוני. אנכי אבטיחכם נאמנה, כי בודאי אדע לנהוג מנהג גביר אריסטוקרט, להתהדר בחוצות ולהשליך אבק בעיני הרואים, בין שהם בני-ברית ובין שאינם בני-ברית.

אולם אנכי על אדות צרכי-הצבור אדבר, עליהם אחשוב מחשבות אין חקר.

כל עני בעל-צדקה בשעה שהוא עוד עני, והצדקה רק במחשבתו, ברעיונותיו, ידמה כי אם יזכה בגורל סך גדול, או ימצא מציאה כשרה, או יגלה אוצר, או תפול לו ירושה מדוד עשיר באמריקה, או אם לכל-הפחות תמות אשתו ולקח אשה חדשה ונדוניא חדשה… מיד ינדב סך הגון לצרכי-הצבור ולדברים שבקדושה. ישראל רחמנים הם, ולא יקמצו את ידיהם מאחיהם האביון וינדבו “סכומים רוחניים” כאלה וכאלה. אם יקיימו את הבטחותיהם כאשר על-פי מקרה יתעשרו באמת, זאת היא שאלה אחרת, אבל כל עוד עניים המה רחמנים הם, טובים הם, ומחשבה טובה כזו גם כן מעלה.

ומחשבות טובות כאלה חשבתי גם אנכי.

אבל לוּ רק חשבתי, כי אז שקט ושלו הייתי כעת. אמנם לאסוני לא רק חשבתי, כי גם דברתי – והיא שגרמה לי הרבה צער ומכאובים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.