מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מְנַחֵם-מֶנְדְּל אוּסִישְׁקִין

מאת: יצחק לופבן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

הוא מת מות ישרים. בשיבה טובה ובזקנה מפוארת. ליחו לא נס וחושיו לא קהו. כמו שעלה על במת הציונות, במשקל אישי כבד, באוטוריטה רבה ובקומה זקופה, כך פרש ממנה לאחר שני דורות של חיים ציוניים מלאים ופעולה גדושה, מניחה יסודות ועתידת יצירה.

בהעלם אחד ובקצב שוה עבר את דרכו. מאגודת “בני ציון” במוסקבה ומועידת דרוזגניק, דרך התחנות הגדולות והקטנות במסילת הציונות, עד מערת ניקנור על הר הצופים בירושלים, לא היתה עקומה בנתיבות חייו. תמיד היה הולך ישר, איש הודאות והבטחון, איש האמונה והתחושה ההיסטורית העמוקה של המפעל והתפקיד; תמיד חרש במענית אחת, ישרה וארוכה, אשר ראשיתה נעוצה בתפארת עבר וסופה צופה לקראת תנחומי עתיד; תמיד רצה את השלם, את תיקון העוול ההיסטורי לאומה היהודית במלואה; לא זע מפני קשיים, לא נסוג מפני מכשולים. באמונתו הרבה בנצח את הגניוס הלאומי של האומה הישראלית ראה את המסילה המתישרת בערבה, את הגאיות המתנשאים ואת ההרים המשתפלים מפני כבוד ישראל שיתגלה מחדש.

בכוח האמונה שלו היה מורה לרבים. בעקשנותו הקדושה היה אחד מסוללי הדרך הראשונים לתנועה החלוצית ולמעשה הבנין וההגשמה. בראיתו את עקרי הדברים קירב את חזון הציונות לאדמה, לאם כל חי, למקום שממנו מתחיל הכל, שבו בלבד יש תפיסה למושג מולדת, שעליו בלבד יקום ויחיה עם.

מות ישרים מת. מעטים מבין אבות התנועה הציונית ומנהיגיה זכו למצות כמותו את מלוא כושר החיים והמעשה שנועדו לבן תמותה! זקנתו היתה בחינת רעמת הוד לצעירותו. תמיד היינו משתאים לו, לעמידתו האיתנה, להופעתו הנמרצת, לזינוקו הרענן, לאופן דיבורו הנפלא. היינו משתאים ומלאים הערצה גם כשלא היינו תמימי-דעים עמו. בישיבה האחרונה של הועד הפועל המצומצם, ימים מעטים טרם כרע כארי, ראינוהו קם כלביא לעשות את חשבונה המדיני של הציונות. לא את כל דבריו קבלנו. ולא ידענו כי אלה הם דבריו האחרונים במסיבה ציונית. אבל לחשנו איש על אזני רעהו את התפעלותנו מהופעתו המונומנטלית של זקן נפלא זה, אשר בגבול השמונים לחייו, הוא שופע ויטאַליות כזאת, וללא כל הכנה מוקדמת וללא כל פיסת נייר ביד הוא קם ונואם נאום נמרץ, בהיר וחותך כאיזמל.

פרק מפואר של היסטוריה ציונית נטמן במערת ניקנור, פרק של חזון נישא, של מחשבה צלולה ומעשה רב ומבורך.

(הפוה״צ, תש״ב, גליון 2)

יצחק לופבן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק לופבן
יצירה בהפתעה
רקע

חידושים

מאת יוסף חיים ברנר (פרוזה)


…אומרים אתם: חידושים? מתפעלים אתם ממדינת הים ומהמיסיונרים שבמלכות אנגליה, המדברים על המשיח שלהם והנם כיהודים לכל דבר במלבושיהם ובדיבורם? ברם מה לכם להרחיק נדוד? יכול אני לספר לכם מלתא דהוה בדידי, בכאן ובזמן הזה – ועניתם ואמרתם: מדרש פליאה. ובכלל, הנה מה שאומר לכם: לפי עניות דעתי, ליכא שום פירכא על הדברים הנעשים בזמננו. בדורותינו אלה אין להאמין לשום בר-נש, מ מ ש לשום בר-נש! האידנא הכל הולכים בראשיהם למטה וברגליהם למעלה. ותמה אני, אם יש יודע בדור הזה מה הוא בנוהג שבעולם ומה המה חידושים…


ומעשה שהיה כך היה.


עלה שיגעון ברוחי וביקשתי ללמד “לשון-קודש” את יענקלי שלי. מדוע לא?


נזדמן לי איזה קרוע ובלוע, מאותם שרבו בינינו עתה, ואומר שהוא יודע לשון-קודש. ואגיד לכם את האמת: מצא האיש חן בעיני, לכאורה. נראה היה שהאין האי גברא פיקח גדול במילי דעלמא, אבל הן לא לשרת בחנותי לקחתיו. והרי אני אומר לכם: יִשרתו שָכנה על פניו. שלושה רובלים.


ומלמד הוא מאז את יענקלי שלי שעה-שעה ליום. פִּעל, פָּעל… ואגב הוא מקריא לפניו ב“ביכלך”. נוּ, כלום אין לי דאגות אחרות? יודע אני, שהתורה שבהם אינה גדולה, ברם העיקר הלא הוא לשם הלשון.


נוּ. שבוע, ירח…


פעם אחת… לשם “כַּתָּבות” אני נוטה אוזן לקריאתם: מין מעשה-צדיקים. ימי הסליחות. השכים הרבי. הלך ליער. מאי איכפת לי? מילא, מבין אני: מעשה-ליצנות. לועגים לרביים. אבל מה רעש? בעצמי, אמנם, הנני מאמין, אבל אותם הספרים… אֶט, אני חושב, יקראו למו… כי מה הם כל אלה הרומאַנין?.. מליצה אינה מקלקלת…


אלא שרואה אני והנה התפעלותו של זה הבחור המשונה עוברת כל גבול. התפעלות… נוּ, ממש של עגל! נוּ, יפה הליצנות, יפה, טובה המליצה, טובה… אבל להתפעל באופן כזה!.. האין דברים בגו?..


וכאן אני עומד ומתערב בדבר. ענין זה מה טיבו? של מאפו, חֶה-חֶה, או של אחר?


רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.