מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הֶנְרִיֶּטָה סוֹלְד

מאת: יצחק לופבן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

א: ליובלה

היא מן האמהות. אם יש כיום דוגמה חיה לאותה דמות נאצלה של “זכות האמהות”, המרחפת בדמיון הדורות של האומה הישראלית, בפנים מאירות, בעינים טובות, בלב תמים וחוסֶה – הרי היא הדוגמה הזאת. בתחום העלילה שלה אף היא משוררת, בעלת נפש רכה ועם נזר אור של מסירות ואהבה רבה העוטר את תלתלי השיבה שלה.

החלק הגדול ביותר מפרשת מעשיה של הנרייטה סולד נעוץ בתחום שמחוץ לא“י, אבל הוא היה קודש כולו לא”י ורישומו היה בולט מאז במערכת הבנין שלנו. רק בעשר השנים האחרונות, מאז נבחרה כחברת ההנהלה הציונית באנו עמה במגע אישי בלתי אמצעי בשטחי פעולה שונים ולמדנו להוקירה ולחבבה עוד יותר ויותר.

עם פעולתה האחרונה, הצלת ילדי היהודים בגרמניה ונטיעתם על אדמת א"י, נתעלתה למדרגה של חזון לוהט, מיוחד במינו בקורות הימים של הציונות. אם נעשה בארץ מעשה ציוני יסודי, מעשה גואל ומשנה ערכין באמת, בקשר עם האסון שהומט על היהדות הגרמנית, הרי זה המפעל, שלו מתמסרת עתה הנריטה סולד בכל נפשה ומאודה, בכל בינתה הרחבה ותפארת הזיקנה שלה.

בת שבעים וחמש היא כיום – כבת כ' לעירנות נפשית וכבת מ' לעצה ולאינציאטיבה.

תבורך מנשים, וימונו לה עוד ימים רבים למעשים רבים וטובים!

ב: עם הסתלקותה

שבעת ימים ורווית מעשים טובים, הלכה מאתנו הנרייטה סולד. נעלמה דמות בלתי שכיחה, שקמה בתוכנו בדורות האחרונים, אשר במידותיה הנעלות ובהליכותיה הנלבבות הזכירה לנו תמיד את דמות אחת האמהות שמראשית הדורות בישראל.

“אֵם בישראל” קראו לה, – ולא היתה אולי אשה בשלשלת ההיסטוריה הישראלית, מאז הכתירה עצמה בשם זה אשת לפידות, שבין הרמה ובין בית אל, שהיתה ראויה לאותו תואר הכבוד והגבורה, במידה שהיתה ראויה לו הנרייטה סולד. “אם בישראל”; אם לדור של יתמות בישראל; אם לאלפי ילדים, יתומים ויתומים חיים, שהעלתה מעמק הבכא ונטעה על אדמת המולדת; אם, שהיא עצמה לא ידעה פרי בטן, אך חסדי אם שלה נתפשטו בחמימות רבה על ילדי ישראל כולם, ואת כל דאגתה האמהית הקדישה לתפקיד החשוב והרגיש ביותר שביעודנו הלאומי – להצמיח על אדמת ישראל חוטר רענן מתוך שרידי הגזע שנופץ.

רבות מאד נרות הברכה שהעלתה. בלבה הצעיר תמיד, בעיניה הטובות והנבונות, במסירותה הגדולה, פסחה על גיל ועל שנות זקנה ושיבה, ולא ידעה ליאות בעבודתה, שהתמכרה לה בכל נפשה ומאודה. התפקיד שמילאה בעלית הנוער, הוא גולת הכותרת של מפעל חיים ממושך, כולו חדור תכונות יצירה חלוצית וכולו קודש לעם ולציונות. על כל דבר שטפלה בו, – והיא טפלה בדברים רבים, מיסוד “הדסה” באמריקה, ארגון מפעלי הבריאות בארץ, הנהלת החנוך כחברת הנהלת הסוכנות היהודית, מפעלי העזרה הסוציאלית ועד עלית הנוער – הטביעה את חותם אישיותה הדגולה, שכולה אמרה אצילות רוח והגשמה קפדנית. כל מה שעשתה – היתה עשייה למופת, בצורתה החיצונית ובתוכנה הפנימי. לא הרבתה דברים ונאומים מעולם, אך כשעמדה על במת הצבור, היא פתחה תמיד את פיה בחכמה ובתורת חסד.

משכילה, ספוגה תרבות עברית ואמונה על תרבות הומנית כללית, ישרת לב ודרך – כבשה לבבות יהודים ולא יהודים, לאהבה ולכבדה ולתת אימון גדול לדבריה ולמפעליה.

ליתומי עם, תגדל היתמות שבעתיים בהעדרה. ובחיינו הצבוריים והציוניים נוסף חלל אחד גדול, על החללים שרבו כל כך בשנים המשכלות הללו.

עליה נאמר: “ויהללוה בשערים מעשיה”.

(הפוה״צ, תש״ה, גליון 18)

יצחק לופבן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק לופבן
יצירה בהפתעה
רקע

דודי שכנא ודודתי יחנא

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

בדיחה


שם דודי – שכנא, ושם דודתי – יחנא.

ההיתה בזה יד “המקרה-העיוור” או יד ההשגחה הפרטית, שביקשה להמציא לי בזה זוג של מלים חורזות, להתחיל זמר לכבוד דודי ודודתי?

איני לוקח לעצמי הרשות לדבר בדברים, שהם למעלה או למַטה מן השׂכל הישר. יודע אני אך זאת, שלו מצאתי חן בעיני ההשגחה הפרטית, שלוּ דאגה היא בשבילי בנוגע למלים חורזות, לא הייתי כותב אף שורה אחת פרוזא מעולם, והייתי נגאל פעם אחת משעבוד ההגיון, מצורך הרעיון וכדומה מן הדברים שאין להם שיעוּר ואינם דבר שווה לכל נפש; השיר מצלצל ודי לי בזה.

אך נחזור לענייננו. שווים היו דודי ודודתי לא בשמותיהם בלבד, כי אם גם בקלסתר פניהם, בחוטמיהם, בעיניהם ובתנועותיהם.

על-פי הדין אינני מחויב לבאר לכם, מאין אני יודע כל זאת, ראשית, הלא דודי ודודתי הם ושנית – בנוהג שבעולם, שהמסַפּר יודע הכּוֹל, אף יותר ממה שהוא יודע באמת, הוא מספּר הכּוֹל (יתר הרבה מאד ממה שיש רשות לספּר)… אבל הרבה דודים ודודות היו לי ולא התבוננתי אליהם, ואינני חפץ להישען על המנהגים, שרובם, בעווֹנותינו הרבים, טפלים ומפותלים, ועל כן אפקיע את עצמי מזכות המספּרים ואגיד לכם דבר דבור על אופניו – דברים כהוָיתם.

דודי שכנא ודודתי יחנא עמדו על-יד חופּתי.

וכיוָן שבשעה שעמדתי תחת חופּתי לא מלאו לי עוד גם שש-עשׂרה שנה, את אבותי ואת כל המחותנים, ואת הדיין, החזן והמשוררים ידעתי מתמול שלשום, והכלה היתה מעולפת צעיף, והנערים, בני-גילי, הודות לתמרוני הצבא מחוץ לעיר, לא באו אל החופה, – על כן לא היה לי מה לעשׂות והתבוננתי על-פי מקרה בדודי ודודתי, שעמדו נכחי, ונוכחתי לדעת, שדומים הם זה לזו; ששניהם רועדים, נעים ונדים, כאילו הם מתביישים ומבקשים להם מקום להיסתר שם. למראה עינַי חפצתי לפרוץ בצחוק, כדרכי אז, אך אבי ז"ל ראה מה שבדעתי לעשׂות והניח אצבע על החוטם, לאות שיש דין בישׂראל גם להעומדים תחת חופתם… הסבּותי את עינַי מהזוּג, ואך אחרי כן בשבתי על “מרק הזהב”, עלתה על דעתי התחלת השיר:

דּוֹדִי שֵכְנָא

דּוֹדָתִי יַחְנָא…

אך יותר לא יצרתי, כי נחוץ היה לי לחשוב על דבר הדרשה שהיה לי לדרוש….

כי דודי ודודתי היו שווים גם בקומתם – נודע לי אל נכון למחרת היום.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.