מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עֲקִיבָא אֶטִינְגֶּר

מאת: יצחק לופבן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

לעקיבא אטינגר נמלאו ששים שנה. חלק גדול משנות חייו הטובים ביותר השקיע בעבודה צנועה ורבת-מסירות לסלול דרכו ולהפרחתו של המפעל ההתישבותי החקלאי בארץ-ישראל. מלבד פעולתו הכללית והמסועפת בתור מנהל מחלקת ההתישבות מקודם ובתור עובד נאמן בקרן הקיימת לישראל אחר כך, הרי מעטים כמוהו הצליחו לשלב את שמם בצורה כה נאה ובולטת באחד מענפי הפעולה המיוחדים של המפעל הזה. כשאנו עוברים כיום את משקי עמק-יזרעאל ועמק-הירדן בימי הקיץ, בימי הבשלת פרי, ועומדים משתאים ותמהים לתנובת-העצים המרהיבה, לפנים החדשות הללו בנוף א"י ובכלכלתה, אשר לא ידענו אנחנו ולא ידעו דורות רבים של תושבי הארץ הזאת לפנינו – הרי שמו של אטינגר מעורה ומשולב ללא-הפרד במפעל הנפלא הזה.

בדרך העבודה והיצירה החקלאית של העובד העברי עוד רבים החיפושים והגישושים. עדיין לא הוסקה המסקנה האחרונה לגבי הענפים הבטוחים והמכניסים, שעליו ישען המשק החקלאי המעורב, ללא תנודות רציניות. אבל בדרך הנסיונות והחיפושים הללו הספיקו בינתים אנשי המשק שלנו, בסיועם ובהדרכתם של מומחים מתוך המחנה, לחולל נפלאות בהרמת היבולים, בהשבחת הגזעים ובחישוף ענפי משק וכלכלה חדשים וחשובים. בין הענפים המגוונים ביותר את המשק המעורב ומשנים את הנוף שלו, אנו מונים היום את עצי הפרי. עד לפני שנים מעטות עוד לא האמין איש, שא"י יכולה לגדל פרי הילולים, מלבד שבעת המינים שנשתבחה בהם ומלבד פרי-האזרח החדש שלה, תפוחי-זהב. העובדה הזאת היתה ביחס לא רק מגרעת כלכלית באדמת-בעל ובאדמה הכבדה, אלא היא היתה מגרה לפעמים גם את יצר הגעגועים שלנו, ילידי הצפון, אל נוף המולדת החורגת, והנה קרה פלא: על-יד פירות טרופיים, שאין אנו יודעים עדיין את שמותיהם כראוי, נכפפים בדי העצים תחת כובד משא התנובה של תפוחים ואגסים ושזיפים עסיסיים ובעלי מדות, ושפתי ילדינו מאדימות כבר מתות-הגינה ואף הדובדבן החל להיות אזרח בארץ…

יבורך אטינגר על זה וכל אשר פעל להרמת ההתישבות ולגאולת הקרקע ויזכה עוד לשנות עבודה רבות ופוריות.

(הפוה"צ, תרצ״ב, גליון 38)

יצחק לופבן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק לופבן
יצירה בהפתעה
רקע

מסירות נפש

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

לפני כמה דורות נודע לשם בעיר צפת איש יהודי, עשיר גדול, מצליח בכל דרכיו, סוחר בתכשיטין ובאבנים טובות ומרגליות. והאיש עשיר ממש, לא רק למראית-עין, כאלה המתעשרים שבימינו.

ולאיש היכל נהדר, שחלונותיו – זכוכית זכה – צופים פני כנרת. ופרדס נפלא מסביב להיכל, ובו עצי חמד ופירות מתוקים וצפרי זמרה, וראשי בשׂמים וציצים ופרחים ושאר צמחים מכל המינים שבעולם – הן לנוי והן לרפואה.

ושבילים רחבים בתום הפרדס, מרובצים כלם עפרות זהב – חול אדמדם ומזהיב, והאילנות מזה ומזה סוככים עליהם בענפיהם העבותים מלמעלה לצל מחורב.

וסוכות מפוזרות בכל פנות הפרדס למנוחה ולמרגעה, וברכות-מים קבועות בו כאספקלריות מאירות, ואַוזים לבנים צפים עליהן – אין זה כי אם גן-עדן התחתון!

ולאיש שפעת גמלים וחמורים, לעבור עמהם במדבר, וספינה לו משלו עם מלחים ורב-חובל, לעבור בה ארחות-ימים.

סוף דבר: מי יתן וירבו כמותו בישׂראל!

והיה העשיר ההוא מבזבז הרבה ממון ומתחתן ברבנים וראשי-ישיבה וגאונים סתם, מבבל ומארץ-ישׂראל. ואת בניו היה שולח למקום תורה; ולכל אחד מבניו, ששילח מלפניו, נתן מיד את חלקו בירושה בכסף מזומן, מלבד סכום עצום לנדוניא כיד הגבירים. לבסוף נשארה עמו בביתו רק בתו הצעירה ושמה שׂרה, בת-זקונים אהובה, שהיה שומרה כבבת עינו.

ושׂרה היתה יפה-פיה במאד-מאד, ובעלת לב טוב ומזג יקר שאין לשער.

וכשהגיע פרקה של בתו יחידתו, הביא מתוך בית-הישיבה של הנשׂיא בבבל בחור אחד, “כלי-יקר”, ושמו חייא.

ועל אותו הבחור כתב ראש-הישיבה להרב בצפת בלשון זו: “עטרת ראשי ועטרת הישיבה”, והוסיף עוד גם: “שלשלת היוחסין”.

והקול נשמע בעולם, שאותו הבחור חייא חוטר “מזרע המלוכה” הוא, אך בשעת חירום בבבל, כשנהרגו אביו ואמו ונרצחו אחיותיו ואחיו, והוא לבדו נצל בדרך נס, – אבדה לו אז אגרת-היוחסין של משפחתו ואיננה… אולם ר' חייא, העניו הגדול, מעולם לא דבּר על זה כלום – ואין יודע. אבל דבר זה ברור, שבני-האדם שראו את הבחור חייא הולך ברחוב, היו עומדים נצבים על מקומם ומסתכלים בו, ויש שהיו מוציאים מפיהם ברכה על יפיו, לפי שהיו פני חייא כפני בן-מלך גמוּר והשכינה היתה שרויה עליהם. ורבי חייא ישב בבית חותנו בצפת על התורה ועל העבודה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.