מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

קַרְל נֶטֶר

מאת: יצחק לופבן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

למלאת מאה שנה להולדתו

מתי היה האות? — כמעט שלא ייאמן. לעתים קרובות הננו טועים בחשבון ההיסטוריה של הציונות. עוד לפני הביל״ויים ולפני תנועת חבת-ציון הופיע איש-פלאות על “מרומי הר ציון” בירושלים ונשא את ידו אל “האלהים השומע אותנו” בשבועת אמונים למהפכת חיים עברית. בלי כל הקדמות, בלי כל פילוסופיה לאומית: הוא קיפל את מלוא החזון הרומנטי של שיבת ציון בכברת-ארץ קטנה של מציאות. לא שר מקודם, לא בקש חשבונות רבים, בקפיצת הדרך עבר מן הרעיון אל ההגשמה והשיא את המשואה הראשונה לציונות ולבנין ארץ-ישראל, על אם הדרך בין יפו וירושלים.

*

בתעודות המעטות, שישנן אתנו ע״ד תכונת חייו ורוחו של קרל נטר, אין שפת-יתר של שירה ואין קוים מוגזמים של הופעות הירואיות. כל מה שאמר, הגה ועשה, מלווה פשטות צנועה. אין אף העוית-שוא פתטית אחת. הלשון איננה מדברת גבוהה. הכל פשוט ומובן-מאליו: ראשית הפעולה הדיפלומטית ואף ראשית-הדרך החלוצית, לא היום כי אם בשנת 1870! אהבת העם והמולדת מדברת מתוכו בשפת הרצינות המעשית, המצרפת קו לקו והמחשבה את דאגותיה לראשית מצער אשר אחריתה ישגא מאד. בימים ההם הוא חש כבר עתידות יותר מאשר כמה וכמה קולוניזטורים שבאו יובל שנים מלא אחריו. הוא צפה מראש את דרך ההתפתחות של ה“כבוש בשלום” ושקל את מלוא-ערכה של החקלאות בתור נקודת-המוצא היחידה. הוא גם ידע שהדרך איננה קלה ביותר ושיש צורך להתחיל מהכנה והכשרה יסודית ושיטתית. הפרוגרמה של חברת ההתישבות אשר נדפסה בשעתה כתשובה על אנקיטה של ה“חבצלת”, יכולה לשמש לנו גם כבסיס לאורינטציה ישובית. במעוטה היא מחזיקה את המרובה. בפשטותה היא קולעת לתכלית הרחוקה. כאן יש כבר הגרעין של הציונות הבאה, בעלת ההיקף, כאן יש כבר הבשורה של ההעזה החלוצית העתידה.

*

זכות-בראשית לא תסור לעולם מהמפעל אשר הקים. “מקוה-ישראל” היא הראשונה לציון, הראשונה להתאחזות יהודית קרקעית מחודשת באדמת המולדת. בתולדותיה ישנם הרבה שטחים ריקים, ישנן תקופות של ירידה ונוון, של צרפתיות, התנכרות ושכחת המטרה. אבל פלא-ההתחדשות מלוה אותה במשך שני דורות בלי שתאבד אף טפה אחת מערכה האקטואלי וממשקלה הרעיוני והמעשי, גם היום היא יפה וחשובה כביום הוסדה.

(הפוה״צ, תרפ״ו, גליון 42)

יצחק לופבן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק לופבן
יצירה בהפתעה
רקע

מיומנה של אשת חייל [בטירונות] 11.6.1943

מאת שושנה שרירא (מאמרים ומסות)

האשה מספר שלושים ושנים

מתוך “הבוקר”, 11.6.1943

נדמה לי שלפני אותו הבוקר לא ראיתיה מעודי. אולי ישבה פעם על ידי באוטובוס, מקפיאה את כתפיה וגוחנת קדימה כדי לתפוס פחות מקום. אולי הֵסבה פעם על ספסל בשעות אחר-הצהרים, על הרציף המשתרע לאורך שפת הים, נותנת את עיניהָ במים ואני נותנת את עיני בה. ואולי, אין לדעת, אולי ראינו פעם יחד קומדיה בקולנוע וצחקנו בבת-אחת, בבלי-דעת. ואולי קנתה גם היא כמוני צרור כלניות מידי אשה מוכרת ברחוב, כי גם היא אוהבת לראות את הצרור הקטן והאדום כשהוא נפרד, כניצוץ זעיר, מלהבת הכלניות הגדולה.

אך ראִיָה שבהכרה לא ראיתיה לפני כן מעולם.

באותה שעת בוקר שנכנסתי באקראי לאולם ההמתנה של ה“ועד למען החייל”, כבר מצאתי שם ממתין המון רב של נשים. ולכל אשה מספר. כל אחת מהן לא היתה אלא מספר הממתין לתורו להיכנס פנימה. הנה יושבת אשה כבדת-בשר בגיל העמידה, האשה מספר “52”. הנה מספר “7”, דקה וצנומה. מספר “11” סורגת בשתי מסרגות. מספר “6” כרסה בין שיניה, ומספר “8” גוצה, הנוטה להשמין, המספרת עם מספר “20” הדוּרה, אך ללא כחל או שְרק.

ברובן היו נשים מעדות המזרח ששביסי צבעונין דוהים בראשיהן. אך מן הצד, על ספסל עץ, הסבה אשה צעירה, מספר “32”. ראשה היה מחותל במטפחת משי ירוקה ומתחת למצחה הרם הסתכלו בי עינים בעלות גבינים1 עגולים כמעט, כאילו היוו מעגל סביב העין. לחייה המאורכות היו שזופות-חומות וידיה הנאות נחות על ברכיה, ובין שתי אצבעות היד המספר, מספר “32”.

כיצד נכנסתי עמה בשיחה לא אדע. אך כיוון שפתחנו, הפלגנו בשיחתנו. אחרי-כן יצאנו משם יחדיו, ואז, כנראה, אמרה לי אשת-חייל זו כמעט כמתחטאת:

“אל נא תלגלגי עלי אם אגלה לך, שמאז התגייס… אני כותבת יומן”.

מלה זו בלבד “יומן”, די בה כדי לעורר סקרנות רבה. ומיד את מרגישה שהיית משתוקקת להושיט את ידך וליטול מידי זו את יומנה שלה ולהשקיע בו את עיניך. אך כיצד לומר לה לפתע: הבי לי את יומנך!

ולכן שניתי את טעמי ושאלתי:

“וכי מה את רושמת ביומן שלך?”


  1. ftn1  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.