מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שַׁמַּאי פִּינְסְקִי

מאת: יצחק לופבן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

בבית מלון אחד, בשכונת רחביה שבירושלים “השתקע משורר ערירי, צנוע, מסתתר ונחבא אל הכלים”. מדי פעם בפעם כשהיה פוגש אותנו, את מכריו, בדירת עראי זו שעשאה קבע לעצמו, היה מקדם את פנינו בברכת שלום חגיגית, שהיתה מלווה עפ״י רוב מלתא דבדיחותא שנונה, אשר כל עין בוחנת היתה מכירה בה שאין היא נובעת לא מזחיחות דעת ולא מחדות-חיים, אלא מאיזה דאבון-נפש כבד, אשר יש מנסים להסתירו ולהתגבר עליו בתחבולה זו. לעתים, כאשר לא הרגיש בכך, ראינו אותו, את גופו הצנום מכווץ באיזה פינה, פרוש מן הבריות, מהרהר או מנמנם לתוך הבדידות, כאדם אשר דרך-החיים שלפניו אינו בשבילו שוב אלא מתנת-חינם מצדו לאתה Laissez faire חסר ענין.

משורר היה, יקר נפש ומרבה-חכמה, אחד הכוכבים שעלו במחזור השלישי של תקופת ביאליק, זה המחזור אשר איתרע מזלו ולא יצא מחופת הערפלים שלו ולא שש כגבור לרוץ אורח. מבין העולים על במת השירה העברית בימים ההם היה ש. פינסקי אחד הידועים והבולטים. ב“המעורר”, ב“השלוח”, ב“הפועל הצעיר”, ב“העולם” ו“התקופה” נדפסו שיריו הליריים, שעלתה מהם תמיד המיה עדינה. ואולי משום שיותר מהמיה עדינה זו לא הוציא כנורו, היה הוא אחד מאלה אשר לא “שירת חייו באמצע נפסקה”, אלא הפסיק באמצע חייו את שירתו. על אהובה זו שפרש ממנה, התעצב, כנראה, אל לבו. מעטים ידעו שהוא חולה ושחוצצו ימיו. וכשהופיעה בעתוני הצהרים של יום הששי שעבר הידיעה על מותו, לא הופתע איש. היה הדבר דומה כאילו זה עתה פסק לנו כלאחר יד את דברי חכמתו החריפים, והתכנס לפינת בדידותו, זו הפינה שאין חוזרים ממנה שוב.

(הפוה״צ, תש״א, גליון 25)

יצחק לופבן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק לופבן
יצירה בהפתעה
רקע

התהום בין האבות והבנים

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

(מהתלה)

א

באחד העתונים נדפסה קוֹרספּוֹנדנציה קטנה מעיר אולי עוד יותר קטנה. שם הקוֹרספּוֹנדנציה: “עיר ההרס”, ושם מחברה: “יוסי בן יוסי”.

ובעיר ההרס הציונות נרדפת על צוַאר על-ידי הזקנים, ולא טוב מגורל הציונות גורל ההשׂכלה. “טיט היוון בחוצות ויוון הבערות בלבבות”, והתהום שבין האבות, “המדכאים כל רעיון רענן ומבריא את הנפש” בחוזק-יד, ובין הבנים, המשתוקקים בסתר “לאמת, ליופי ולציון”, מתעמקת מיום ליום…

ובין שאר “המעשׂים הנוראים”, שהביא יוסי בן יוסי לאות ולמופת על דבריו, הוא מספר:

"והחזן הישיש, כבוא עת פקודתו, הלך לעולמו…

והשאיר אחריו אלמנה חולנית, בתולה שהגיעה לפרקה ושני בנים קטנים – ואין מרחם.

ואמנם תיכף אחרי הקבורה התאספו בעלי הבתים והחליטו: לבחור במהירות האפשרית חזן אחר, ובתנאי קודם למעשׂה, שאם יהי בחור וצעיר לימים ישׂא למזל-טוב את היתומה, ואם בא-בימים ואלמן או גרוש – יפרוש כנפיו על האלמנה; ואם בעל אישה הוא, יתן שליש ממשׂכּוּרתו לפרנסת האלמנה והיתומים, עד שיגדלו הבנים הקטנים, וכו'.

ומה שנוגע לחלוקת ההכנסות מן הצד, עוד “ירא הקהל וישפוט”…

אבל לא במהרה “ירא הקהל וישפוט”…

כי הכתות היותר גדולות בעיר הם “חסידי געֶר” וחסידי בּעֶלז", וכל אחת מן הכתות רוצה בחזן אחר.

ובראש חסידי בעֶלז עומד מי שהיה גביר ועודו שלשלת היוחסין ובן-בית אצל הצדיק, מר בּעֶנדעֶטזוֹן; ואת הנוסעים ל“געֶר” מפקד “מי שהיה בעל עגלה”, שנתעשר על-פי נס, הגביר הקפדן איזראילסוֹן…

וכשעבר הקול בעיר, שמר בּעֶנדעֶטזוֹן שׂם עינו בחתן רוָק, נשמע תיכף ומיד, שהגביר איזראילסון חומד באיזה חזן אלמן…

וטען מר בּעֶנדעֶטזוֹן, שחרפה היא לקהל, שתשאר בת החזן בבתוליה בית אמה, ושעל כן דין-קדימה להיתומה; ואמר איזראילסוֹן, שידאג מר בּעֶנדעֶטזוֹן ראשונה לבתו ויתן לה נדוניא…. ושהאלמנה קודמת, לפי שהיא חולנית, והבתולה בריאה ויכולה להמתין.

ויעץ הרבה להטיל גורל, אבל מר איזראילסוֹן תקיף בדעתו ואומר, שהרים וגבעות ומושו והיה לא תהיה!

ובכן עומדות רגלי הקהל על סף מחלוקת חדשה… ואחריתה – מי ישורנה?"

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.