מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

גַּאנְדִּי

מאת: יצחק לופבן

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: מפלגת פועלי ארץ ישראל; תש"ט

סוגה:

שפת מקור: עברית

כדור של רוצח מבני עמו, שם קץ לחייו של גאנדי. הנפש הגדולה, ה“מאהאטמה”, שמצאה את משכנה בתוך גוף צנום וצנוע, האירה בעולם מסוכסך זה, החמוץ מדם ושקוע במ״ט שערי מרמה — באור מיוחד, של שלום ואמת, שלא זכתה לו האנושות מאז הסתלקה הנבואה מתוכה.

היתה זאת אישיות מפוארת, שצבי תפארתה ניחם קצת את התקופה הזאת מעצבונה ומרוחה הקשה. מיסודות מוסריים קדומים חישל גאנדי לעצמו כלי-זין כביר-כוח, שמפניו חתה ונכנעה באחרונה, הממלכה האדירה ביותר, ובו הנחה רבבות מיליונים אנשים בארצו, שנהרו אחריו בדבקות עצומה וקדשו אותו בחייו כאלהים, ורבים מאד מאנשי-הרוח בכל רחבי תבל אשר העריצוהו והשתאו, מי באמונה ומי בספקנות, ללקחיו. ואין זה אלא מתעלולי הגורל שדוקא ע״י החטא, שלפתחו רובצת האנושות, ע״י הרצח והאלמות, שעליהם קידש גאנדי מלחמה בכל פרשת חייו הארוכה ורבת העלילה — הוא נספה.

לא זכורה אישיות בהיסטוריה שהעולם כה נרעש ממותה ומדרך חייה, כאשר נרעש ממות גאנדי. בהודו, שבה שלטת עדיין במדה רבה תמימות דתית קמאית, יקודש ודאי גאנדי כשם שנתקדש בודהה בשעתו. אך כל האנושות התרבותית תתחמם לאורו, ובצר לה מאַנָסי עולם ורוצחיו, תשא את נפשה ל“אהיסמא”, לאי-אַלימות ולחיים של שלום ואמת.

במבחן של תקופות רבות וממושכות, ובעיקר בימי הסגריר של התקופה הנוכחית נצרפה התורה הזאת — ונתברר כי היא לבדה עשויה להנחיל את מעט האושר שנפשם של בני-האדם כמהה לו. בתקופה של אלמות ללא גבול, ניכר ערכה הגואל של אי-האלימות; בתקופה של שקר ללא בושה, ניכר ערכה של האמת, של יושר הלב, של הטהרה בהליכות החיים וביחסי האדם לאדם והעם לעם.

אם כי גאנדי לא היה קרוב לנו ביותר, ולעתים קרובות שגה בהערכתו אותנו ובהערכת ענינינו, אנו היהודים היינו אולי הקרובים ביותר לתורה שהוא הטיף לה. היא נולדה בעצם על פני האדמה הזאת שהיא מולדתנו. “לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי”, היא מטבע עברי עתיק יומין, וכת האיסיים, כת הגאנדיסטים הראשונים, בירדן שלנו טבלו את טבילת השחרית שלהם. ה“נפתולים עם האמת”, הם נפתולי העם היהודי מראשית עליתו על הבמה ההיסטורית עד היום, וטהרת המידות היא היסוד הנאמן ביותר במסורת התרבות והחיים שלנו. אם תנצח פעם תורה זו — תגאל האנושיות מן החטא הקדמון ותשתחרר מן הסתירות הטראגיות בקיומה. הלואי ותנצח! — ורב יהיה חלקנו הרוחני בנצחון זה.

(הפוה״צ, תש״ח, גליון 20)

יצחק לופבן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יצחק לופבן
רקע
יצחק לופבן

יצירותיו הנקראות ביותר של יצחק לופבן

  1. תֵּיאוֹדוֹר הֶרְצְל (מאמרים ומסות)
  2. יוֹסֵף בּוּסֶל (מאמרים ומסות)
  3. אַרתּוּר רוּפִּין (מאמרים ומסות)
  4. בֶּרְל כַּצְנֶלְסוֹן (מאמרים ומסות)
  5. אֲרוֹנוֹ שֶׁל נוֹרְדַאו (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יצחק לופבן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יצחק לופבן

יצירה בהפתעה
רקע

אירע

מאת ישעיהו ברשדסקי (פרוזה)

ברגע הראשון, כשאירע זה, לא הרגיש כלל בדבר, כמעט לא התבונן, כי קרה מה.

עוד במשך חמשה – ששׁה ימים לפני זה היו עצביו כֹל כך מתוחים והוא כלו – נבלע ברעיון אחד, והיה מסור בכל חושיו להמטרה האחת; והנה זה בא היום האחרון, יום של עצבים מתוחים עד להנתק, יום של צפית קוצר-רוח ושאיפה טמירה אמנם, אך עזה ונמרצה מאד. כי יושם פעם אחת קץ לכל אלה…

לכאורה, הרי זה רק יום-חורף קצר, קצר מאד, ולו – נחשב היום כשנה תמימה, הלך ונמשך בלי סוף ובלי אחרית.

ויש שהוא מכיר בעצמו, שרעידת-קדחת פנימית חולפת אותו, ואז הוא מתבייש בפני עצמו, כועס מאד על ה“עצבים הארורים” הללו, עד שהוא מתגבר סוף סוף על חולשת עצמו ונעשה שֹוב שוקט ובטוח.

מתקבלת הידיעה הראשונה: הלה כבר נסע מביתו לבית-הנתיבות.

בשעה שהוא כבר ברחוב, נתן לו אות חדש: הלה נוסע מבית-הנתיבות בחזרה.

פתאום מרגיש הוא בעצמו שלוה וקרירות-רוח מפליאות. הוא מטייל לו במנוחה שלמה, בהרחבת-דעת, כאילו אין שום דבר צריך להתהוות עוד מעט, רק בעוד רגעים מעטים.

במתינות שלוה מביט הוא אל צמד הסוסים האבירים, כשהם פונים ובאים לתוך הסמטה הצרה, ותיכף ננעצות עיניו בהאדרת האפורה-הבהירה, המתגלה מבעד לכתפיו הרחבות של הרכב שם בעגלת-החורף הזעירה.

הוא צועד צעדים אחדים מצד הרחוב לאמצעיתו, ימינו הטמונה בצלחת אדרתו מקמצת בכח את הברזל הקר של האקדח, ובאותו הרגע, כשצמד הסוסים המהירים חולף כברק על פניו, מתלקחת פתאום לשון-אש קטנה וקול רעם חזק נשמע…

רגע – הרף עין…

צמד הסוסים הרועשים נוטה בבהלה הצדה, מתנגש בקיר החומה; הפרש, הרוכב מאחרי העגלה, מריץ פתאום את סוסו, וזה נתקל, כפי הנראה, בדופן העגלה, כושל וכורע ברגליו הקדומות על ברכיו והרוכב נדחף ונשמט מעל לראש סוסו על האדמה… אולם הוא רואה לפניו רק את לבוש האדרת האפורה-הבהירה, אשר קפץ מתוךְ עגלת החורף ויעמוד רגע זקוף מלא קומתו באמצע הרחוב.

עוד קול רעם אחד ושני – שניהם כמעט בעונה אחת. לבוש האדרת האפורה-ובהירה הניע בידו, כאילו בקש להסיר את כובעו, ותיכף אחר זה נטה לצד אחד, נכפל והתפתל באופן משונה…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.