רקע
אלכסנדר אהרנסון

1


חסן־בק, בה־אלדין ועארף נכה־הרגלים!


חפושים לתוים ציונים ולתמונות הרצל. גלות יהודים מיפו. בסירות המובילות את הגולים מהחוף אל האניות מתעללים בנשים. מנהיגי היהודים נשלחים מהארץ. כל הנשק אשר בידי היהודים נלקח מהם ומזינים את אספסוף מצחצחי-הנעלים ומלחי-הנמל. מסדרים “מתנדבים” “למלחמה הקדושה”, ל“פללקה” וכו'. חושדים ברגול את תושבי חדרה, צנורי הפרדסים היהודים נלקחים. חרבן מוסרי וחמרי של הישוב היהודי בארץ-ישראל!

ועול-עריצים מעיק על היהודים, מעיק עד כדי יציאת נשמה. והלב מלא אנחות, והגרון דמעות מחניקות… ורק תקוה אחת קטנה מפעמת אז בלב הישוב הרצוץ והשותת דם: אולי סוף-סוף יבואו הגואלים.

ויום-יום הביא את חרבננו – יום-יום ראינו בעינינו כי לחרבן-השעה נוספת סכנת-העתיד, מפני שאם חס-וחלילה ינצחו הגרמנים והתורקים, אבדה תקות רעיוננו הלאמי… וכל העינים מוסבות אז לים-הגדול-והתכול – כל סירה שנראתה על-פני גליו עוררה תקוה – הם באים? – כל סאון של אוירון מעל לראשינו, הגביר את הנחמה שבנשמתנו: אולי הם יורדים!

אך לשוא!

ותקם קבוצה קטנה של צעירים יהודים, שהחליטו לבלתי חכות עוד בחבוק ידים לביאת הגואלים, החליטו לקום ולעבוד, לקום ולהחיש את ביאתם, החליטו לשבר את חומת-הברזל שהקיפה אז את ארצנו ולקרא קריאה אחת מרה לעולם הגדול.

ושקל שקלו האנשים האלה את כל הסכנה הכרוכה בהחלטתם – שקלו יפה יפה, כי מוכנים היו לשלם בדמם את מחיר שאיפתם הגדולה. מבלי קרא לאספות “בתל-אביב”, מבלי הרעש בתפים ובחצוצרות התחילו בעבודתם.

המרגלים!

כן, הם הקיפו את התורקים ברשת איתנה של רגול. כל צעד וכל תנועה של צבא התרקים היה ידוע ל“מרגלים” והודיעום לאנגלים. אויבם הכי עצום נמצא בארץ ולא מעבר לחזיתם. אלה היהודים, בעלי-ההכרה, שמאושרים היו אילו יכלו לצאת בנשק גלוי נגד העריץ המשמיד, בהיותם מעוט קטן בארץ לא מצאו ברירה אחרת בלתי אם לאחז בנשק יותר נורא ויותר עצום מפלוגות-פלוגות של גדודים.

ה“מרגלים” עזרו לתבוסת התורקים, והחישו את ביאת האנגלים הגואלים! זוהי העובדה ששום אחד לא יעיז להכחישה!

והאנגלים התחילו להבין, להוכח שחבת היהודים אליהם לא הובעה במלים בלבד, כי אם במעשים שיש בהם תועלת מידית עצומה. המפקדה הצבאית במצרים התחילה להטיף את הדבר לממשלה המרכזית בלונדון. הצהרתו של בלפור עצמה היתה לא מעט תוצאות העבודה הזאת, ודר' ויצמן הכיר היטב בערכה ולפעמים קרובות היה שולח מברקים לראש המרגלים במצרים: חזק ואמץ, המשך את העבודה הקדושה!

ו“המרגלים” לא הסתפקו בזאת, ויעשו עוד יותר. מארץ-ישראל המוקפה מצור השמיעו את קול הנאקה של אחינו המעונים. עשרים וארבע שעות אחרי גרוש תל-אביב, הופיעו בכל העתונים בחוץ לארץ מברקים מפורטים על אכזריות הגזרה. הודות לעבודתו של אהרן אהרנסון “המרגל” הדפיסה הממשלה האנגלית קול-קורא ליהודים בכל העולם, לשלח סיוע כספי לאחיהם שבארץ-ישראל, ותרומות לסיוע זה נתקבלו על ידי הוזרה החיצונית בלונדון. ובאותה שעה שצבאות האנגלים נלחמו בחרוף-נפש בצבאות התורקים, באותה שעה שההסגר עמד בכל תקפו לכל ארך ים התיכון, בשביל להוריד את ערך הניר התרקי, נאותה הממשלה האנגלית לעשות לפנים משורת הדין להכניס בזהב ממש תרומות היהודים לסיוע הישוב הארץ-ישראלי.

וה“המרגלים”, היו מסכנים את נפשותיהם בחשכת הלילות ובערפל הימים הסוערים, להוריד2 על שכמיהם את כיסי-הזהב, שנתקבלו אחר-כך על-ידי ראשי “ועד ההגירה” פה. מר דיזנגוף, שכל-כך עבד אז בעד הגולים והמהגרים, – “ריש-גלותא” של אז, וה“פרובוקטור” של היום – קבל את הזהב הזה בעצם ידו, ובעזרתו הציל מאות משפחות מאחינו האומללים. גם מר בצלאל יפה שכלו קדוש וטהור הנהו ושכל-כך רחוק הוא מה“מרגלים” – גם הוא קבל מכסף זה בעד הסיוע למהגרים.

אמנם, חטא כבד מנשא חטאו “המרגלים” האלה, חטאו על אשר לא פנו אל “המנהיגים”, אל “האידיאליסטים” שבישוב החדיש. אבל מה יכלו לעשות, והלא כל אלה האמינו אמונה שלמה בנצחון התורקים, החל ב“כותב הרשימות” שהוכיח באותות ובמופתים כי סוף הגרמנים לנצח, וגומר במושבעים שבמטיפינו ובמנהיגינו שהטיפו, ברוסיה ובאמריקה, אף לאחרי הצהרת בלפור תורת “פרו-טוטוניה” נלהבת.

ולכן פנה אהרן אהרנסון אל צעירים פשוטים, אל בני הארץ מכבר, לאותם שלא דברו גבוהה-גבוהה, לאותם שאהבתם לארץ-ישראל לא באה מתוך ספרי תורותיהם של קרל מרקס ופרודון, כי אם מתוך שרשים עמוקים שקשרום עמוק עמוק באדמה… ואלה הצעירים נמסרו לעבודתם ולמנהיגיה – נמסרו עד טפת-דמם האחרונה.

אבשלום פינברג עבר מדברות, ונהרג. שרה אהרנסון עונתה בענויים קשים ומרים, ומלה לא יכלו מעניה להוציא מפיה. אביה, זקן בן-שבעים, הוכה באכזריות בנוכחות בתו והיא אמצה אותו למות ולשמר הסוד. אחיה עונה בענויים כאלה שעשוהו לחולה שאין כל תרופה לו. ראובן שורץ מת תחת מכות עריציו, מת מות איש נאמן להכרתו העמוקה. והקריבו את חייהם גם נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי, שבצחוק אושר עלה על הגרדום למות עבור עמו וקריאת: “יחיו האנגלים המשחררים” בפיו.

“המרגלים”, אלה “שופכי דמים בסתר”, שפכו אמנם דמים בסתר – את דמם הם. שלמו אמנם בחייהם – בעד אהבתם הבוערת לארצם.

והיום, מי הם הננסים ומוגי-הלב הבאים לחרף ולבוז לאלה הגבורים?

כל אלה הכורעים ברך לפני בקונין וגרשוני, כל אותם המספרים בהתלהבות על גבורת יהודים צעירים ברוסיה, שעבדו בסתר גם המה, בתור מרגלים, נגד העריצות הצרית של רוסיה. כל אותם שעבדו בכרמי זרים את אותה העבודה שה“מרגלים” עשוה בכרם עמם…

גם אותם המוציאים ספרי “זכרון” לכל מי שנהרג מתוכם לשם מישהו, גדול או קטן, גם הם נמנים היום למחנה המחרפים והמבזים את “המרגלים”. ויושבים הם לבטח היום תחת חסותם של האנגלים, מהם ש“המרגלים” עזרום לבוא לארץ ומהם שגם תופשים משרות בממשלה האנגלית, וכפעם בפעם טובלים הם את עטיהם, להשחיר ברעלם את דפי עתוניהם, שבועוניהם, קובציהם וירחוניהם, בדברי בוז ושמצה “למרגלים הלאומיים”.

אכן רבותי, צדקתם: “מרגלים לאמיים” היו אותם אנשים שסכנו את נפשותיהם בעד ארצם, בה בשעה שאתם הרביתם במבול של דברים ובקידות והשתחויה לג’מל-פשה. כי דם חם נזל בעורקי המרגלים וצעקת עמם עלתה באזניהם, ויקומו לעשות. ואם חורקים הנכם שן היום נגדם, הרי אין זה אלא משנאת-קנאה, כי אתם דברתם אז על מפעלים גדולים, ואחרים – אלה הפשוטים והפעוטים – קמו, עשו וגם הצליחו.

ואתם עצמכם האם לא נסיתם לחקותם ולעשות כמותם?

האם לא נסעה הגברת רחל ינאית, עמוד-התוך שב“פועלי-ציון” פה, להתראות עם ד"ר בנימינוב, רופא בחזית התרכית, בכדי לסדר עבודה מעין זו שעשוה “המרגלים”?

והאם אחרי כבוש יפו, כשסרב המצביא אלנבי להרשות גיוסו של גדוד יהודי בארץ, האם לא קבלו עליהם “מסדרי הגדוד” לארגן “רגול בעד הצבא-האנגלי?”

שואל אנכי מאתכם: האמת היא שהגברת ינאית, האדון גולומב והאדון סורדלוף באו למשרדו של המנוח אהרנסון, בנוכחות כותב הטורים האלה, בכדי לסדר את עצם ה“רגול” הזה?

שואל אנכי: האמת שהנזכרים לעיל שלחו את חברם, מר פט, בלוית “מרגל” אחר, לחדר לחזית התורכים ולבוא בקשר עם קבוצת הפועלים אשר בגליל? אכן, מר פט לא הצליח כמו שהצליחו “המרגלים” ומוכרח היה לשוב על עקבותיו בטרם הגיעו לגלגולי. אבל ענו-נא: האמת היא אם לא? הן תשובתכם לא תוכל להיות שלילית, שהרי גם קפטן מקרורי, גם קולונל דידס, שבידיעתם נעשו כל אלה, עודם חיים אתנו כיום…

אכן, מה שאתם, בעלי ה“קונטרס”, “הפועל הצעיר” ו“הארץ” – מה שאתם עושים קדוש הוא, תמיד. – או יותר נכון: מה שאת רוצים לעשות ואינכם מצליחים בו, ובאו אחרים והצליחו בו, הרי מכנים אתם אותם בשמות של “מרגלים”, “בוגדים”, “משקצים”, “זרע-מרעים” ו“זדים”!

ומשתמשים אתם בכל הנשק שבידכם רק לטמא ולהשחיר את מתנגדיכם, מפיצים אתם שמועות ש“המרגלים” נמכרו בכסף – מראים אתם בזאת שאינכם משערים שיש כאלה המקריבים את חיהם בעד רעיון קדוש. המצביא אלנבי, המצביא מורי והמפקדים דידס ומינרצהגן אינם אנשים שיכבדו “מרגלים” הנמכרים בכסף, ובמכתביהם גלו לא פעם את דעתם בנוגע ל“מרגלים”. מלך אנגליה, גם הוא אינו לוחץ ידו של “מרגל נמכר”, ואות-הצטינות, שבה מכבדים את השמות הכי גדולים בצבא האנגלים, אות הצטינות זאת גם היא אינה נתנת “למרגל” שנמכר בעד בצע-כסף.

אבל “כהיזואיטים” בשעתם כן גם אתם מאמינים הנכם שהמטרה מקדשת את האמצעים, ולמרות האמת, ולמרות מצפוניכם מפיצים הנכם את רעל שקריכם…

אבל לא אתם הקטנים תשאירו לדורות אחרונים את דברי ימינו. הבאים אחרינו – הם ישפטו את עבודת “המרגלים”, “והמרגלים” בטוחים הם מראש בתוצאות המשפט. כשם שהאנגלים וכל העולם כלו מוקירים ומעריצים את עבודתה של אידית קויל3, כן יוקירו העברים את גבורות שרה אהרנסון על אחת כמה וכמה.

ב“ויסטמינסתר-אבי”, מקום קבורתם של גדולי אנגליה, נחצב קברו של אנדרה, קצין אנגלי שנכנס לרגל את החזית האמריקנית בימי המהפכה באמריקה. בכל עיר בארצות-הברית עומדים פסלי נתן האל, קצין אמריקני שנתפס כמרגל בחזית-האנגלית בימיו של ושינגתון.

רק פה, בין חוגי ה“אינטרנציונל” ו“גבורי העט” משתדלים להשפיל את כבוד אבירים שנתנו את חייהם בעד אמונתם. אך גם זה יחשב לכבוד לאלה השוכבים בקבריהם – שאת חייהם נתנו בעד הישוב ארץ-הישראלי, שהכיל בקרבו אף את המשקצים האלה.




  1. דאר היום, גליון ט“ז, א' חשון תרפ”א.  ↩

  2. במקור כתוב: “לוריד” – הערת פב"י.  ↩

  3. Edith Cavell או “אדית קאוול”, כפי שמופיע ב“גוגל” – הערת פב"י.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47603 יצירות מאת 2648 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20050 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!