מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

הערות והארות

מאת: יוסף אהרונוביץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: בנק הפועלים; 1941

סוגה:

שפת מקור: עברית

ב“הזמן” גליון 270 ש"ז נדפס מאמר בשם “לשאלת העבודה העברית בארץ-ישראל” מאת ארצישראלי. ואלמלי גם לא באה מערכת “הזמן” להעיד על הסופר הנכבד, כי הוא הנהו גם אחד מעסקני הישוב, אף אז אפשר היה לנו, בני ארץ-ישראל, לדעת פּי מי הוא המדבר אלינו דברים כאלה.

  1. מתאונן הוא הסופר והעסקן על זה שבעלי “דת העבודה” כופים את ההר על הבעלים ומכריחים אותם לקבל פועלים עברים. כופים – במשמע שהללו באים ואמצעי כפיה ואלמות בידיהם. ואולם דברים אלה אינם נכונים ביסודם. המגינים על העבודה העברית בארץ-ישראל אינם משתמשים להגנתם בנשק אחר מזה שבו משתמש הסופר והעסקן להתנגדותו, לאמור – הם משתמשים בדעת הקהל. הם מבארים את דעותיהם בדפוס, קוראים לאספות פומביות ומשתדלים להוכיח לקהל את צדקת משפטם. כשראו, למשל, שסופר ידוע, שהוא גם אחד ממנהליו של מוסד ציוני, בונה את ביתו בידי לא יהודים, בשעה שביפו נמצאים עשרות בנאים עברים – קראו לאספה ועוררו את דעת הקהל נגד חזיון מוזר זה. אמצעי שאפשר אמנם להטיל ספק בתועלתו, אבל בכשרותו לא יטיל ספק שום איש תרבותי. בכל אופן כשר הנהו הרבה יותר מאשר האמצעי “לידות אבנים מאחורי הגדר”, שבו משתמשים אחדים מעסקני הישוב שלנו ביחס לאותם הדברים שאינם חביבים עליהם. וכאן צריך להוסיף שאף באמצעי זה – באספת מחאה – אין אנחנו משתמשים אלא במקרים יוצאים מן הכלל. כי אלמלי באנו לקרוא לאספות מחאה על כל חזיון ממין זה, היינו צריכים להתאסף פעמים אחדות ביום, וגם אז לא היינו מספיקים. הכל, איפוא, לפי מדת הנאשם, ואינו דומה סתם יהודי מן השוק, המתיחס באדישות לשאלת העבודה העברית, למנהל מוסד לאומי, המופיע בנידון זה בבחינת “חוטא ומחטיא את הרבים”, מאחר שכל יהודי פשוט מוצא סמוכין למעשיו באילן גדול זה.

  2. נכון הדבר כי בעלי דת העבודה חושבים, שאלמלא צדקו מתנגדי העבודה העברית באמרם, שלנו היהודים אין כלל פועלים, כי אז היינו צריכים להניח שאין לנו גם צורך לבנות, לנטוע ולזרוע וכו‘. שהרי כל עצם הבניה אינו בא אלא בשביל לעשותנו לעם בונה ויוצר, ואם איננו מסוגלים לבנות בידינו ממש, הרי איננו ראוּיים גם להבנות. ואם חטא הוא להבנות מחורבנם של אחרים, חטא גדול פי-שבעה הוא להבנות מבנינם של אחרים. ותנועת עם, שיש ביכלתה רק לבצר בעלי רכוש אחדים על-ידי התאמצות האנרגיה של כל העם ועל-ידי השתמשות בעבודה זולה של בני עם אחר – תנועה כזאת לאו שמה תנועת עם, ולנו אין חלק ונחלה בה. יתר על כן: אנחנו חושבים כי עם, שיש בקרבו המון עובד, אלא שחסר הוא פקידים, רופאים, אינז’ינרים וכו’, אינו חדל עוד על-ידי זה להחשב לעם נורמלי; ואילו היה אצלנו ההמון העובד בארץ-ישראל כולו עברי והפקידים – מבני עם אחר, היינו בודאי מצטערים על זה, אבל היינו אז חושבים את האסון הזה לקטן ערך לגבי אסון של חסרון המון עובד. “אלמלי צדקו מתנגדי העבודה העברית”. אבל, לאָשרנו, אין הצדק אתם. יש די ידים עובדות עבריות בארץ-ישראל, יש די יהודים שאין להם אמצעי אחר לפרנסתם, מלבד עמל ידיהם, ואין להם מקום עבודה. וכל אותה המלחמה שנלחמנו באדון פ. וחבריו, לא היתה כלל נגד זה שהם אינם מחכים בבנין בתיהם עד שימצאו להם פועלים עברים, כי אם נגד זה שהם דוחים באַמַת הבנין שבידם את הפועלים ואת הבנאים העברים שישנם ומשתמשים, כאילו להכעיס, בעבודת נכרים.

  3. מי שמשתמש במילה “שנוררות” ביחס לאלה שדורשים עבודה עברית, אם אינו מתכון לזיף את העובדות בכדי להקניט את מתנגדיו, הרי הוא מעיד על עצמו שאין לו כל הבנה בעניני הישוב וכל יחס אליהם. ומי שבא ואומר, כי הפועלים אוכלים את כספי הקרן-הקימת, הרי הוא מעיד על עצמו שאין כונתו אלא לזלזל בעבודת אחרים ולהוציא לעז על המוסד העוסק בעבודה זו. דומה הדבר כאילו היה בא מי ואומר: מכיון שהסניפים של האפ"ק מפסידים בזמן הראשון להוסדם, הרי זה אומר שהפקידים של הבנק אוכלים את כספי הבנק. ויכול היות שימצאו אנשים בשוק אשר יגידו ככה. אבל עסקן חשוב וסופר עברי, היודע חבלי יצירה מה הם, יודע בודאי גם כן שרבים וגדולים הם המכשולים הפנימיים והחיצוניים העומדים על דרך עבודתנו בארץ-ישראל, ושבכדי להסירם, דרושים רצון חזק, הרבה כוח ועמל והרבה כסף. ואם איזה מפעל ישובי מביא לנו הפסד בכסף, על-פי המושג המקובל בין סוחרים, הרי אין הפסד זה שוה בעינינו ולא כלום לעומת התועלת הלאומית שמפעל זה עתיד להביא לנו. וכל שכן שאין לזקוף את ההפסד הזה על חשבון הפועלים העובדים עד טשטוש הכוחות ומקבלים שכר קטן מאד, או – אם בבנק הכתוב מדבר – על חשבון הפקידים. שהרי אלמלי אפילו היה הבנק מפסיד בזמן הראשון להוסדו רק משום שלא היו לו בנקאים מומחים מן המוכן, והוא הוכרח לקחת אנשים מן הבא ביד ולעשותם לבנקאים – גם אז לא היתה לנו רשות להגיד שהפקידים אכלו את כספּו. אנחנו נאלצים להתחיל הכל מבראשית: ללמד פקידים שידעו לנהל בנק וללמד פועלים שידעו לנהל משק, כי גם אלה וגם אלה אי-אפשר לנו להביא מן החוץ.

תרע"ג.

יוסף אהרונוביץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף אהרונוביץ
רקע
יוסף אהרונוביץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף אהרונוביץ

  1. שאלת הפועלים בארץ-ישראל (מאמרים ומסות)
  2. מכתב לאליעזר שוחט (מכתבים)
  3. פורצי גדר (מאמרים ומסות)
  4. על הדגל (מאמרים ומסות)
  5. "זרים" במושבות (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ

יצירה בהפתעה
רקע

בָּעִתּוֹנוּת וּבַסִּפְרוּת

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)


חג-יובלו של בן-יהודה מעסיק קצת את עתונוּתנו. מזכירים את החג ומקדישים לו עמודים וחצאי עמודים. בלי ספק כדאי הוא החזיון אליעזר בן-יהודה בירושלים להתעניינות, ואולי להתעניינות יותר מרובה. אולם את ההתעניינות הזאת אכן הראה עתון אחד. העתון הזה בעצמו, אמנם, לא הגיד אף מלה נכונה אחת אל הענין, אבל אסוף אסף בשקידה נפלאה כל מה שכתבו אחרים על חתן-היובל וחזר והדפיס הכל מלה במלה על עמודיו. העתון ההוא נתן מקום אפילו לחוות-דעת ארוכה של איזה בעל-בית ירושלמי, שבשפת עברית “חבצלת”-ית ובטון מעורר שחוק בא בטענות חדשות אל בן-יהודה: למה אתה חפשי, אדוני? למה אינך הולך לבית-הכנסת להתפלל? כי אז היו הצעירים מכבדים אותך הרבה יותר… והעתון הזה, שמילא ממש את עמודיו בחג-יובלו של בן-יהודה בהתפארות ילדותית, טיפשית, שוּקית, ויחד עם זה גם באיזה מן “ברוגז” על מיעוט הכבוד, על מיעוט החגיגיות, הוא דוקא אותו “האור” היו"ל בירושלים על-ידי…. בית-בן-יהודה!

על עתוניו של בית-בן-יהודה כבר דיברו לא פעם. כבר העירו על הכיעור שבהם בחיצוניותם ובפנימיותם, על הקוריוזים שלהם בכל גליון וגליון, על צעקנותם הזולה, הצהובה, המגוחכה, שאין דוגמתה בעתוני הרחוב היותר גרועים. כבר יודעים הכל, כי שום עתון המכבד את עצמו במשהו לא ירשה לעצמו מה שמרשה לו “הצבי – האור” במאמריו, בחדשותיו, בקולות-קריאתו אל הקוראים, בקרבנותיו של בן-אב"י בירכתוניה של חמדה ועוד… וכפי הנראה, שכל הדברים האלה לשוא המה: בן-יהודה לא יקח מוסר! ומי יודע, אפשר שהוא אינו מבין כבר אפילו מה רוצים ממנו? למה יורדים לחייו?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.