לוגו
שנוי ערכין
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

(אל הקונגרס התשיעי)

 

א.    🔗

לא ככל הקונגרסים הוא הקונגרס התשיעי. המהפכה המדינית, שבאה בארץ שאיפתנו, דורשת מאתנו לשנות את הדרכים שבהן הלכנו עד עתה כדי להשיג את מטרתנו. ואם בקונגרסים הקודמים היינו רגילים לסכם את עבודתנו של בין קונגרס לקונגרס והיינו שבים עוד פעם לאותה הדרך שעברנו בה, בהאמיננו כי אם לא הצלחנו בפעם החמשית, או העשירית – נצליח בפעם המאה, הנה עתה מוכרחים אנו לסכם את עבודתנו של כל אותן השנים, של כל אותן החזרות השונות ולהודות, שלא על ידיהן נגיע למטרתנו ושדרך חדשה בהחלט דרושה לנו עכשיו, אשר היא, ורק היא, תוכל ערוב לנו בעד הצלחת מעשינו.

אמנם, לחלק גדול מאתנו לא זרה לגמרי הדרך החדשה הזאת. רבים, ביחוד מציוני מזרח אירופה, לא האמינו, גם בעת ששרר המשטר הישן בתורכיה, בכל אותן הקומבינציות הדיפלומטיות שעליהן היתה מבוססת הציוניות המדינית. הם העירו תמיד וחזרו והעירו, שלא בדרכים כאלו רוכש לו עם נודד ארץ, וכי רק ההסכמה של אדוני הארץ, המיוסדה על התועלת שאנחנו נביא בעבודתנו לשני הצדדים, יכולה להוביל אותנו אל התכלית הנרצה. ואם בכל זאת נטו לפעמים מן הדרך הנכונה, היה זה רק הודות לכוח המקסים של המנהיג הגדול, אשר הצליח לנטוע בלבם אמונה בגאולה פתאומית – למרות הכרתם הפנימית, שלא זו היא הדרך ושיש דרכים, שהן אולי לא יותר נוחות, אבל יותר בטוחות.

אולם המשטר החדש בתורכיה קרע את סגור עיננו בעל כרחנו וגלה לפנינו את המושלים האמתיים – את התורכים הצעירים. במקום המושל העריץ יש לנו עכשיו עסק עם אנשים משכילים וישרים אשר, כשם שלא יותרו על זכותם הם, ככה לא ישללו את הזכות מאחרים, אם רק יכירו בישרת דרכם של האחרים האלו.

עלינו, איפוא, לרכוש עתה את האמון של הממשלה התורכית, להבינה ולהוכיח לה שלא פחות ממה שאנחנו, העם הנודד, נפיק תועלת מזה שנשוב אל המנוחה והנחלה בארץ אבותינו, תמצא היא תועלת בעבודתנו החמרית והרוחנית להתפתחות הארץ ויושביה. אנחנו צריכים להגיד גלוי לממשלה התורכית שמטרתנו העיקרית, המסומנת בסעיף הראשון של הפרוגרמה שלנו, היא: הציונות שואפת לפתח ישוב עברי גדול בארץ-ישראל ברשיון הממשלה התורכית הקונסטיטוציונית ותחת חסותה.

אולם השנוּי הזה בפרוגרמה הציונית גורר אחריו בהכרח עוד שנוּי עיקרי אחד בנוגע לחובות שזו מטילה על החברים הנמנים על דגלה. עד עתה נסתמנה התעודה הציונית בשקל, ולעבודה ציונית נחשב כל מעשה צבורי, בין שיש לו איזו שיכות רחוקה לציוניות ובין שאין לו כל שיכות. המושג על הציוניות כל כך השתבש אצלנו עד שהמטרה התחלפה באמצעים, ואלו האחרונים נקדשו ונעשו לעצם הציוניות. הציונים ברוסיה ובאוסטריה, למשל, הקדישו את כל כוחותיהם לבחירות אל בית-הנבחרים והאמינו שציוניותם הולכת ומתקדמת על-ידי זה, בה בשעה שביחס לעבודה ממשית בארץ עצמה היתה ההתקדמות הזאת רק נסיגה לאחור. ואמנם כן, בלי אותה עבודת ההכנה בגולה אי אפשר לעבוד גם פה, אך העבודה הזאת טובה ומועילה רק עד כמה שהיא באמת משמשת אמצעי טפל לגבי העיקר – עוברת היא את הגבול הזה, והרי היא מביאה רק נזק במקום תועלת.

אנחנו איננו יכולים ואיננו צריכים בשום אופן להשלים עם ציוניות של שוקלים ושל נדבות. יש לנו רשות לדרוש מאת חברי ההסתדרות הציונית, כי כל מי שיש לו אפילו רק צל של יכולת לעלות לארץ-ישראל, יעלה וישקיע את כל גופו ונפשו בה ולא מחוצה לה. טובים הם הנצחונות, גם הקטנים, שבפנים הארץ מאותם הנצחונות הגדולים בחוץ, שעליהם תוקעים ומריעים ושאינם מקדמים את עבודתנו בארץ-ישראל אף במשהו.

הקונגרס התשיעי צריך, איפוא, להכיר בתור חברים להסתדרות הציונית רק את אלו שהם מוכנים להתמכר בפועל, בנפשם ובגופם, אל העבודה הארצישראלית; ומפני שאין השקל מעיד על ציוניותו של השוקל, צריך הקונגרס לבטלו לגמרי ובשביל ההוצאות הדרושות – להטיל מס עצמי על החברים לפי הכנסותיו של כל אחד ואחד.

חשיבות מיוחדת יש גם לעוד עיקר אחד, שלישי: שנוּי מקום המרכז.

מיום שהחילונו לעבוד בארץ-ישראל סובלת עבודתנו מזה, שהעושים יושבים באספמיה ורואים חלום של מעשים בארץ-ישראל. אולם כל זמן שבינינו נמצאו, מצד אחד, מאמינים כי מאירופה תבוא תשועתנו, כי העבודה הדיפלומטית היא העיקר, ומהצד השני לא נתן המשטר הישן את האפשרות לעבוד בתורכיה עבודה ארגונית – הוכרחנו להשלים גם עם החזיון הזה. עכשיו, מכיון שהמכשול מצד הממשלה הוסר ואנחנו כולנו מודים כי מרכז הכובד של הציוניות מונח אך ורק בתורכיה ולא מחוצה לה, צריכה גם עבודתנו להתרכז אך ורק בה.

הקונגרס התשיעי צריך, איפוא, לראות כמקום המרכז של כל המוסדות הציוניים, כמו: הועד הפועל, הבנק, הקופה הלאומית וכו', רק את ארץ-ישראל, ורק מחלקות למוסדות האלו תוכלנה להיות גם בחוץ-לארץ.


 

ב.    🔗

“תנאי הכרחי להתגשמות הציוניות – התרבותו של הפועל העברי בארץ-שראל והתבצרותו בכל ענפי העבודה” (הפרוגרמה של “הפועל הצעיר”).

הרבה מאד חטאו עסקנינו ומוסדותינו הציוניים לעיקר הזה, שכל ציוני, הרוצה באמת בתחית עם ישראל בארץ-ישראל, אינו יכול לכפור באמתותו. לא פעם העירונו על הסכנה הגדולה הנשקפת לכל עבודתנו מיחס כזה לשאלת הפועלים בארץ-ישראל, ובקונגרס השמיני שמו גם לב לקריאתנו התמידית הזו וקבלו החלטה פחות או יותר מתאימה לעיקר הראשון שבפרוגרמה שלנו. אולם שתי השנים האחרונות הראונו עד כמה רחוקים עוד עסקנינו מלהבין את העיקר הגדול הזה. לא די שהם לא הועילו בכלום להתרבותו של הפועל העברי והתבצרותו, אלא, במקרים ידועים, עוד הזיקו הרבה – אם באופן ישר, או בלתי ישר. הקונגרס התשיעי צריך, על כן, להביע את אי שביעת רצונו מהיחס האדיש של עסקני ארץ-ישראל לשאלת הפועלים, ןלחיב אותם לבוא להתעסק בשאלה זו ביתר מרץ.

מאליו מובן שההתעסקות בשאלת הפועלים בלבד איננה עוד הכל, כי לזה אין כלל מדה ומשקל. כל עסקן יכול להודות בפרינציפ בנחיצות פועלים עברים, לכתוב גם מאמרים בשאלה זו, ובפועל לעשות ממש ההפך, כמו שנוכחנו, לדאבוננו, לא פעם במקרים כאלו. עלינו, איפוא, להראות גם על האמצעים שבהם צריכים המוסדות והעסקנים שלנו להשתמש למטרה זו. ואמצעים כאלו ישנם בידינו, אם רק נזכור תמיד, שהמוסדות שלנו לא נוצרו כמטרה בפני עצמה, אלא כאמצעי למטרה יותר נשגבה.

הפקידות של הברון, למשל, היתה משתמשת לעתים בכוחותיה הפיננסיים בכדי להכניע את האכרים ולעשותם לעבדים, ומוסדותינו אנו צריכים לשמש לנו בתור אמצעי לשחרר את האכרים מעבדותם ולעשותם לבני חורין. אנחנו צריכים במוסדותינו הפיננסיים לעזור לאכרים בה במדה שהם עוזרים להרחבת הישוב העברי בארץ-ישראל והגדלתו. אלה שבשביל עניניהם הפרטיים המדומים הם נכונים להפקיר את עניני הישוב, אלה שמפני קוצר ראותם אינם מסוגלים להבין את הסכנה הכרוכה בעבודתם השלילית – אינם ראוּיים לקבל שום עזר וסעד מצד מוסדותינו הציוניים. כי הציוניות איננה עסק, אלא, טרם כל ולפני כל, ענין כללי לאומי, אשר רק מי שמועיל לה ראוי להסתיע על ידה. הקונגרס צריך לחיב את המוסדות שלו בארץ-ישראל שישתמשו בכל האמצעים שישנם בידם להרבות את מספר הפועלים העברים בארץ-ישראל ולבצר את מעמדם.

הלכה פסוקה היא, כמעט, בין כל הציונים, שבכדי לאפשר את קיומו של הפועל העברי בארץ-ישראל בתנאים הנוכחים, צריך קודם כל להקטין את הוצאותיו על-ידי בתים זולים, מוסדות הספקה משותפים, לשכת מודיעין של פועלים מסודרת וכו'. החלטות מעין אלו נתקבלו כבר גם באספת חובבי-ציון הכללית וגם בישיבת הועד הפועל בקלן, אך בפועל עוד לא נעשה כלום בנידון זה. ובה בשעה שזרם העליה של הצעירים לארץ החל להתגבר בעת האחרונה, אחרי הקפאון ששרר כמעט במשך שתי שנים, הננו רואים בצדו גם התגברות היציאה מן הארץ, ואין איש מעסקנינו שם את לבו לבקש אמצעים בשביל לבצר את מצבו של הפועל העברי ולעצור בעד יציאתו. הקונגרס התשיעי צריך להתעסק בשאלה זו ולחיב את באי כוח המוסדות הציוניים שלו בארץ-ישראל שיבואו לעזר לפועלים, הן במובן החמרי והן במובן הרוחני, ליצור את כל אותם האמצעים המסוגלים להקל את מצבו של הפועל העברי ולהרבות את מספרו.

אנחנו מתיחסים אל הקונגרס התשיעי לא כאל הפגנה כלפי חוץ, כמו שהיינו רגילים לחשוב את הקונגרסים הקודמים, כי אם, בעיקר, כאל הפגנה כלפי פנים. הקונגרס התשיעי נועד בשביל לבטל כל אותם הערכין, שהמציאות בעצמה מחקה אותם מחשבונותינו הציוניים, ולהכניס במקומם חדשים, לגמרי חדשים. מהפיכה שלמה מוכרחה לבוא בלב חברינו הציוניים ביחס לערכו של כל פרט ופרט בעבודתנו וביחס לחובות שהציוניות מטילה עליו. לא די להגיד: אני מאמין ככה, או אחרת, כל אחד צריך להוכיח את אמונתו על-ידי מעשים. ורק כשתהיה לנו פרוגרמה מתאימה וחברים מסורים, שיראו חובה לעצמם לעלות לארץ-ישראל ולעבוד בה, רק אז נוכל להאמין שיהיה ערך גם להחלטות על ה“אגרר בנק”, על עבודת הקופה הלאומית וכו'. ההסתדרות הציונית תוכל לעבוד את עבודתה הכללית רק אז, כשכל פרט יהיה מסור לעבודה הציונית בפרטיותו.

תרס"ט.