מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

תירים בארץ

מאת: יוסף אהרונוביץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: בנק הפועלים; 1941

סוגה:

שפת מקור: עברית

בימים האחרונים זכתה ארץ-ישראל לקבל פני שיָרה של שבעים תירים עבריים, שמהם כחמשים מהונגריה והשאר מגרמניה, אוסטריה, אנגליה ורומניה. רוב בני השירה הזאת הם אדוקים. יש ביניהם גם ציונים אחדים.

שבעים בבת אחת. זהו, כמובן, מאורע רק בשבילנו היהודים ולא בשביל הגויים – הם רגילים בכך: תירים לשם קדושה, תירים לשם המדע, תירים לשם תענוג. כל אניה ואניה, באיזו תקופת שנה שהיא, מביאה אתה מעט, או הרבה תירים משלהם. אולם תירים משלנו, ומה גם יהודים אדוקים, האין זו הפתעה ממש?

המדע, בין זה שמטפל במצב הארץ בהוה ובין זה שמתעסק בעתיקותיה, הרי עומד מוכן ומזומן בשבילנו ממה שהעלו בחקירותיהם הגויים ואנחנו יכולים ליהנות ממנו. לשם תענוג גם כן לא יכתת יהודי את רגליו כדי לבוא לארץ-ישראל, כי האם יש עוד תענוג יותר גדול בשבילו מאשר ללכת למעינות הרחצה, לאותם המקומות ששם מנדים ומחרימים אותו? נשארה, איפוא, רק הדת, אך גם זו האחרונה חדלה זה מזמן להתפרנס מציון אצל הרבה דתיים, ואם בכל זאת הצליח המקרה לחבר שבעים נפש מארצות שונו ולהעלותם אל הארץ, ולוא גם לאיזו ימים – הרי זה חזיון מפליא.

ואין כל פלא, איפוא, אם ירושלים נעשתה לרגל המקרה הזה כמרקחה: שליחים מיוחדים יצאו ליפו לקדם את פני השירה ובירושלים שוב יצאו מאות אנשים לקראתה. העתון הירושלמי “מוריה” הדפיס לכבוד האורחים גליון מיוחד עם מאמר “ברוכים הבאים”. הגבאים וכל המשרתים בקודש כתרו את החבורה הזאת, וכל אחד מהם השתדל להקדים את חברו בקידה הראשונה.

אולם השירה בכל זאת הקדיחה את תבשיליה, ומצד אחר לגמרי: היא מסרה לקבלן שימציא לה עגלונים בשביל הנסיעה, והלז לא הזמין אף עגלון יהודי אחד. במקרה התאחרו אחדים מן השירה ושכרו עגלון יהודי, כדי להדביק את האחרים. הערבים כעסו על זה, וכשהעגלון סר לרגע מן העגלה, חתכו לו את כלי הרתמה וגרמו לו נזק גדול. העגלונים העברים הוציאו בענין זה כרוז ביהודית, שאת תרגומו הננו מביאים פה:

“אחים, באתם לארצנו הקדושה לבקר את מקומותינו הקדושים, את הארץ עצמה, ארץ אבותינו – ואת ירושלים הקדושה תובב”א.

זה בודאי מעשה יפה, אבל, אחים יקרים, אנחנו רוצים לשאול אתכם: מדוע שכחתם את אחיכם?

כשאתם באים לבקר את ארץ אבותינו, אין אתם צריכים לשכוח את אחיכם העניים, שלא עזרת חנם, חס-ושלום, הם דורשים מכם, כי אם עבודה – להשתכר הם רוצים אצלכם.

אנחנו העגלונים החתומים מטה שואלים אתכם: מדוע לא מצאתם לנחוץ להשתמש לנסיעותיכם גם בעגלונים יהודים והשתמשתם רק בנכרים?

ולא זה בלבד: כשנסעתם אל הר הזיתים, ובין כל העגלונים נמצא גם יהודי אחד, חתכו לו האחרים את כלי הרתמה וגרמו לו נזק של מאה וששים פרנק – האם צריך להיות ככה?"

לבסוף דורש הכרוּז שלנסיעתם הבאה ישתמשו ביהודים, ועל החתום באים חמשה אנשים.

צריך, אמנם, להודות שאנחנו לא תמיד מתפעלים מתירים, יהיו מי שיהיו. יודעים אנחנו למפרע שהללו יעשירו קצת את חברות האניות ומסילות הברזל, יכובדו בקידות והשתחוויות למכביר מאת הגבאים הישנים והחדשים וילכו להם באשר ילכו מבלי לדעת את שאיפתנו ומבלי להצטער בצערנו. בשבילם אולי זה תענוג, אך ארצנו לא תבנה מהם. ויש גם שאנחנו מרגישים מעין עלבון בבקורים האלה: אנחנו הן לא לשם טיול באנו הנה, כי אם ליצור לנו חיים חדשים, ולוא היו השנים כתיקונן ושאיפתנו היתה כובשת לה את דרכה בצעדי ענק, היינו מקבלים את פני התירים לפעמים בשמחה של “מכניסי אורחים” ולפעמים בבטול, אבל עכשיו, כשעבודתנו באה לידי קפאון, כשהדם נקרש והלב נקפּא – במצב כזה, כשהננו רואים פני אורחים המוכנים מחר ללכת מפה, נדמה לנו, כי גם אנחנו הולכים ונהפכים לחלק מאותו “קבר רחל” האגדתי, לאיזו מהות ארכיולוגית, שתירים יבואו להתענג עלינו ותיכף יעזבונו, לבל יפריעו בעד הדממה של החיים הקפואים שלנו.

ומעליבים הם ביותר הציונים שבהם: הללו, לכאורה קרובים אלינו קרבת משפחה, ובכל זאת כמה צריכים להתרפס לפניהם כל העסקנים ובעלי המוסדות שלנו, כדי להוציא מהם איזו פרוטות בשביל מוסד זה או אחר. ואם בין מאות כאלה ימצא אחד שינדב נדבה גדולה, הרי הוא נהפך אצלנו לקדוש, שכולנו חיבים בכבודו. דומה כאילו לא לו נוגע הדבר, כי אם לנו הוא עושה טובה, ולפיכך אנחנו מחוּיבים להכיר לו טובה.

ובראותנו את כל אלה, יש שמתעורר בנו החפץ לצעוק בקול רם: אדונים, אם בשביל לעלות ולהאחז בארץ, לעבוד ולקוות אתנו יחד, חסרים אתם את ההרגשה והרצון, – שבו, איפוא, במקומותיכם ואל תרגיזו את לבנו הנרגז למדי גם בלאו הכי.

תר"ע.

יוסף אהרונוביץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף אהרונוביץ
רקע
יוסף אהרונוביץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף אהרונוביץ

  1. שאלת הפועלים בארץ-ישראל (מאמרים ומסות)
  2. מכתב לאליעזר שוחט (מכתבים)
  3. פורצי גדר (מאמרים ומסות)
  4. על הדגל (מאמרים ומסות)
  5. "זרים" במושבות (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ

יצירה בהפתעה
רקע

זלמן שניאור

מאת ראובן ברינין (עיון)

א

זכרון עולה על לבי.

זה היה בסוף חודש אָב, שנת תרס“ט. משוררנו, ז. שניאור בא מפּאַריז בּרלינה, מקום מגורי אז, לשבועות מספר, אחרי אשר לא ראיתיו שנים אחדות. ובאותן השנים המעטות, שנעלם מעיני, גדל וייף ברוחו. הוא היה מלא מחשבות ודמיונות, שאיפות ותשוקות. מוחו היה כיורה רותחת, או כסוללה חשמלית, המתפרצת להתרוקן. לבו – שדה-קטל לרגשות ותאוות מתנגדות ולוחמות זו בזו. מלתחתו היתה מלאה שירים, ציורים ורשימות, מהם דברים גמורים ומשוכללים כל-צרכם, ומהם רק נסיונות, התחלות, או רק חומר ספרותי. אין כל ספק היום בלבי, כי באותה מלתחה היה צרור גם חלק פיוטי, שמעבירים אותו דרך השער הצר של האָל-מוות, שרק לשוא נדחקים בו רבים מהסופרים והמשוררים. באחד הערבים טיילתי עם המשורר ב”גן-החיות“. כחצות הלילה. האויר היה קריר וצח. בין שדרות האילנות נראו עוברים ושבים זעיר פה זעיר שם;בכל רבע שעה נתמעט מספרם. המסילות והשבילים אשר בגן היו מוארים אור רב על-ידי פנסי-החשמל. נקל היה לקרוא גם כתב רש”י לאור הזה. בחברתנו היו צעירים אחדים, מפרחי-הכהונה במקדש השירה. אחד מהם שר שירי שניאור בהטעמה מיוחדה, בהברה ברורה ובנעימה עצורה, והאריך יותר מדי בפזמון “כן נשקים אנחנו!” – השני לא חדל מלחזור על-פה פסוקים שונים מספר “כה אמר צאַראַטוסטרה” של פרידריך ניצשה.

“חדלו-נא, בחורים, מהיוצְרות הישָׁנים האלה!” קרא שניאור בקול, שנשמעה בו גערת נזיפה. וכעבור רגעים אחדים פנה אל החבריה הצעירה כמעט בקול מצווה: “בחורים, נתחרה-נא במרוץ בין השדרות, ונראה מי יעבור את מי!”

והמרוץ בגן החל. המשורר שמח על ההזדמנות להראות כוחו וחריצותו בריצה מהירה וקלה, והוא היה גם המצנח בהתחרות זו.

יותר משעה שלימה השתעשעו הבחורים בתחרות-המרוץ, בשיחות קלות, בסיפורי-מעשיות יפים ובעקיצות שנונות. שניאור היה מלא חדוה – – – אך מתוך עצם החדוה התמלטו מפיו כידוֹדי זעם וקצף נורא על העולם כולו, על הקוראים העברים ועל הסופרים צרי-הלב וקטני-המוח, על בעלי-המוסר בספרותנו ועל הלאומיים הצבועים, על הדיקאדנטים המשתגעים, על פרנסי-הדור ועל כל הרוקדים כנגדם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.