על נאום אחד

מאת יוסף אהרונוביץ

גודל גופן:
א
 
א
 
א

תצוגה מלאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

(מכתב למערכת “די ולט”)

הקורספונדנט הקושטאי של עתונה הנכבד מוסר בגליון 31 את השיחה שהיתה לו עם החכם-באשי אחרי שובו מארץ-ישראל, ובין שאר הדברים הוא מספר כי על שאלתו אם החכם-באשי שמע בארץ-ישראל מהאלמנטים השונים על דבר איזו מגמה פוליטית בלתי רצויה, ענה לו זה, כי “נאמו לו נאום מצד “הפועל הצעיר”… וגם הגישו לו את הנאום בכתב”… (הנקודות הן של “די ולט”) ועל-פי דרישתו – מוסיף הקורספונדנט – צטט לו מר חיים נחום משפט אחד לא פוליטי מהנאום, שהוא בכל אופן יכול להחשב כמזיק.

מפני שאני רואה בדברים האלה מעין מה שקוראים דילטוריה, בכונה, או שלא בכונה, לכן הנני מוצא לי לחובה להעמיד את הדבר על אמתו.

א) “הפועל הצעיר” לא העמיד נאומים לפני החכם-באשי כל ימי שהותו בארץ-ישראל ולא הגיש לו שום דבר בכתב.

ב) אנכי, בתור אדם פרטי, השתתפתי בנשף אחד, שערכו לכבודו ב“הוטל קמיניץ” ביפו, ולא בשליחות “הפועל הצעיר”, כי אם בזכות שלשת הפרנקים ששלמתי ככל משתתף.

ג) אני לא דברתי בשם “הפועל הצעיר” ולא הגשתי לחכם-באשי שום דבר בכתב, לא בשמי ולא בשם אחר.

ובזה הייתי יכול לגמור את הערתי, כי על אמתותה בודאי יעידו כל אלה שהשתתפו בנשף. אלא שגם בתור אדם פרטי הנני מחויב לחזור בפרהסיה על הדברים שדברתי שם, כי הם ליגליים למדי לא רק בארץ קונסטיטוציונית כארצנו, אלא גם בארץ אבטוקרטית.

ואלה הם דברי כמעט במלואם:

"רוצה גם אני להביע לפני אורחנו הנכבד את יחסנו אנו, הצעירים, אליו. כידוע, עומדים אנחנו, הצעירים, רחוק מכל עניני דת ומראשי הדתות. ואם בכל זאת השתתפנו בכל הפגישות שערכו לכבודך, הרי זה מפני שאנו מקוים לראות בך לא רק ראש דתי, כי אם גם אחד מראשי הלוחמים שלנו על שאיפותינו להחיות את העם העברי ואת השפה העברית בארץ העברים. אמנם אנחנו חולקים לך עכשיו כבוד “א פריורי”, כי עד עתה לא ראינו ממך לא טובות ולא רעות, אך מקוים אנו שבעתיד תהיה ראוי לכבוד זה.

הרבה רבנים גדולים היו לנו, שאנחנו, הצעירים, גם את זכרם שכחנו, ורק רב אחד גדול היה לנו בדורנו, ר' שמואל מוהילובר, שמפני שהקדיש את כוחותיו לישוב ארץ-ישראל, נשאר זכרו קדוש גם לנו. ואני מברך את הרב חיים נחום, שיזכה לרכוש לו את אהדת הצעירים. אנחנו, הנרדפים בכל מקום, בין במובן החמרי ובין במובן הרוחני, אנחנו, שהקדשנו את מיטב כוחותינו בשביל אשרם של אחרים ואחר כך נדחפנו מהם בזרוע, הננו באים עכשיו לארץ-ישראל: אחת – היסטורית, והשניה – זכות גומלין. הזכות הראשונה אינה דורשת באוּר, ואולם הזכות השניה דורשת קצת באוּר. אנחנו באנו להתישב במקום פרא. יסדנו ישוב תרבותי, סללנו דרכים, נטענו פרדסים וכרמים, זרענו שדות, החיינו את המסחר – כל זה מביא תועלת לארץ ולממשלה לא פחות מאשר לנו, בזכות הזו צריכה הממשלה להכיר, ובשביל הכרת הזכות הזו מצד הממשלה רוצים אנו שאתה תעבוד. ואני שוב מברך אותך, שכשיקום העם העברי לתחיה בארצו ההיסטורית ויבוא לרשום את גבורי התחיה, תתפוס אתה את המקום היותר חשוב ברשימה ההיא".

אלה הדברים שדברתי שם, והריני מגיש אותם לפני דעת הקהל, שתשפוט היא אם יש בהם מגמה מזיקה.

תר"ע.

יוסף אהרונוביץ

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.