מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בית-עם

מאת: יוסף אהרונוביץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: בנק הפועלים; 1941

סוגה:

שפת מקור: עברית

מחשבה יפה עלתה בעת האחרונה על לבם של אחדים מצעירי יפו: ליצור בית-עם – בית כללי שישמש כעין מרכז תרבותי בשביל כל שדרות העם. ערך מוסד כזה, אם גדול הנהו בכל מקום, הרי יגדל שבעתים פה, ביפו, מקום המקלט של מאות אנשים שנעקרו מסביבתם ובסביבה המקומית עוד טרם נקלטו.

חוסר סביבה – זו היא מועקה הנוספת על כל המון העקות שמרגיש כל חדש בבואו הנה. רבוּי הגונים של האנשים מארצות וערים שונות, הזרים זה לזה במצבם החברתי והתרבותי, גרם לכך, שגם הרבה מאלה הגרים כבר פה זה מזמן, עוד לא הספיקו ליצור להם איזו סביבה והם נשארים בבדידותם, המציקה להם לעתים עוד יותר ממצבם הכלכלי. חוסר מקום כללי ממעט גם את דמות העבודה התרבותית הנעשית לפעמים על-ידי מישהו: קריאות, נשפים, הצגת חזיונות, אספות וכו' – על דרך כל אלה עומד תמיד המכשול היותר גדול: חוסר מקום.

יכולנו, איפוא, לקוות, שאם רק תתעורר איזו איניציאטיבה ליצור מוסד כזה, יתנו בודאי כולם את ידיהם לו וישתדלו להקימו. אך לא כך הדבר. ברומא אין קתולים – אומר הפתגם, וביפו, עיר העסקנים מקדמת דנא, חסרים עסקנים שיטפלו בעבודה זו ויגשימוה בחיים. מצד הקהל עצמו היתה אמנם איזו התעוררות, התאספו ובחרו הועד שיתעסק בזה; הועד מצדו החל לקרוא לאספות קטנות של “בחירי האומה”, אך הללו, מכיון שכל הארץ מלאה כבודם ומזמינים אותם בכל מקום, הרי הם מתעיפים מרוב “התעסקות” ואינם באים לשום אספה. וכדאי היה, כמדומני, לשים פעם קץ לאותו המנהג, שבכל דבר קטן, או גדול, שמים אנו תיכף את מבטחנו ב“גדולים” ושוכחים את השדרות הרחבות של העם המעונינות בזה הרבה יותר מהגדולים, ושעל כן הן גם מסוגלות ליצור איזה דבר יותר מאשר “בחירי האומה”.

תר"ע.

יוסף אהרונוביץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף אהרונוביץ
רקע
יוסף אהרונוביץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף אהרונוביץ

  1. שאלת הפועלים בארץ-ישראל (מאמרים ומסות)
  2. מכתב לאליעזר שוחט (מכתבים)
  3. "זרים" במושבות (מאמרים ומסות)
  4. פורצי גדר (מאמרים ומסות)
  5. על הדגל (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ

יצירה בהפתעה
רקע

ליל זועה

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

האדון פינקלמן המאושר, אשר אסף את כל סחר הפלך, המושל יחידי בשוק להעלות מחיר ולהורידו, השליט בבטחון הסוחרים בלי-מצרים, להקים סוחרים ולהפילם, לבנות ולהרוס בתי-מסחר,, האיש אשר לו “ממון קורח” וכמה בתי-חומה, – האדון פינקלמן, הלוויתן ביאור “אביונה” העיר, המפיל חתיתו על כל הדגים הקטנים אשר סביבו, ניעור פתאום בחצות הלילה.

–מדוע זה הקיצותי? – התפלא.

רבים הם באביונה האנשים אשר לא יתנו שינה לעיניהם, בשׂימם לילות כימים, להציל את נפשות אנשי ביתם מחרפת רעב; רבים הם המתהפכים על משכבותיהם מערב עד בוקר, כי פחד יום המחרת עליהם: בבוקר השכם יבוא הנושה יחד עם שוט ר בית-הדין להעביט ולמכור בפומבי …אבל האדון חפינקלמן בין אנשים כאלה לא יימנה, בו לא יִשה איש, ואם גם יחדל מכל משלח-יד עד בוא חליפתו לא יִירא כל רע. ולמה זה הקיץ בחצות הלילה?

מה זה היה לי? – לא חדל מהתפלא.

מרגיש הוא סחרחורת-ראש וחיל-עצמות.

– האמנם הוחליתי? – הוגה הוא באימה.

אבל הוא בריא ושלם מעודו. אך פעם אחת, בהיותו נער בבית אביו, חלה מפחד; ומאז ועד היום הזה לא ידע כל מחלה!

פתאום ושׂפק גוּנב אליו:

– האומנם בביתי ועל מיטתי אני שוכב? – וַיוצא את ימינו למשש את הקיר, והנה זוָעה: הקיר עבר מימין לשׂמאל!

– הלא על הכרים אני שוכב, והקיר לימיני תמיד, האם לא חולם אני?

איננו חולם, כי כל חושיו בו: עינו פקוחות ואינן רואות, יען כי גבר החושך; אזניו פתוחות ואינן שומעות, יען כי דומית-מוות מסביב; בנושכו את שׂפתו התחתונה בשיניו מרגיש הוא כאב קל; רגלו, אשר הוציא מתחת השׂמיכה, מתקררת …ולמה זה עבר הקיר מימין לשׂמאל?

שאלת הקיר מרגיזה אותו מאד.

– לא אפונה, כי היום קרה אותי איזה אסון …לא לחינם ראשי עלי סחרחר, כבד כנטל עופרת; לא לחינם רועדות כל עצמותי מפחד נסתר. “לב יודע מרת נפשו” …ומרגיש הוא כי שם, בלבו עמוק-עמוק, צפוּנה הסבּה, הוא האסון אשר קרהו, אך כוח זכרונו – הדלי המעלה עמוקות מן הבאר הזאת – התקלקל, – ולא ימלא היום את תפקידו.

והדבר איננו מוטל בספק! בעצם היום קרהו איזה אסון, אשר נשכח ממנו כרגע.

– אך מדוע?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.