מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

על ההגזמה והפומביות

מאת: יוסף אהרונוביץ

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: בנק הפועלים; 1941

סוגה:

שפת מקור: עברית

כל תנועה צבורית, הבאה להרוס ערכין ישנים ולהכניס חדשים במקומם, דורשת עבודת הכנה מרובה – למען הכשיר את הצבור שיהיה מסוגל להפרד מהישן ולספוג לתוכו את החדש. למטרה זו משתדלים המחדשים להוכיח ולחזור ולהוכיח את הרע שיש בישן ולהכניס לתוך הלבבות את ההכרה בצורך החדש ובתועלתו. ואם אתם רואים אנשים שהם שואפים לאיזו מטרה צבורית, ועוד בטרם שהספיקו להכיר את מהותה כבר החלו לסגת אחור, סימן שלא ההכרה בצורך הדבר הניעתם לשאיפה זו, כי אם התועלת התכופה שקוו לקבל ממנה, “לא ההגדה – כפתגם ההמון – כי אם הלביבות לקחו את לבם”.

ואשמים בזה על-פי-רוב לא המנוּהלים, כי אם המנהלים – מחוללי התנועה. הללו, אם במקום ללכת בדרך קצרה ולפתח מעט מעט את ההכרה בלב ההמון, בוחרים להם בדרך קצרה ומתחילים להבטיח הבטחות ולהגזים “לשם שמים”, למעו ימשך ההמון יותר מהר אחרי התנועה – סופם להביא את התנועה לידי ירידה כזו, שממנה אין תקומה לעולם.

ודוקו – ותמצאו בתנועתנו הציונית מעין זה. מיום שיצאה לאויר העולם, הולכת אחריה ההפרזה ומלוה אותה על כל צעד ושעל. אם בארץ-ישראל חולם מי לקנות חלקת אדמה באיזה מקום, והנה, עוד לפני שהספיק להתראות עם המוכר ולדבר על טיב הקניה ועל המחיר, יכול הוא לקרוא כבר בכל העתונים הציוניים כי במקום פלוני ואלמוני נקנה מספר כזה וכזה של דונמים אדמה. ואם הקניה לא תבוא לידי גמר – אין בכך כלום. להכחיש את הידיעה אי-אפשר, “כי זה יכול להזיק, ח”ו, לתנועה". אם בא יהודי מאיזו עיר, או ארץ, וחושב, או אינו חושב, לקנות קרקע בארץ-ישראל ולהתישב עליה, מתחילים תיכף להכריז כי אנשי העיר ב. או אנשי העיר א. קנו… דונמים אדמה ומתישבים בארץ-ישראל. ומי ימנה ויספור את כל ההגזמות על-דבר הרוחים שכל עסק בארץ-ישראל מכניס ויכניס.

כנראה, שבשביל להיות ציוני לא דיה עוד ההכרה בלבד שאי-אפשר לעם לחיות בלי ארץ, בלי שפה, בלי בטחון החיים והרכוש ושצריך לשוב למולדת כדי ליצור את כל אלה, אלא שמוכרחים גם להבטיח, כי בצבים ובכרכרות יובילו לארץ-ישראל וששם תוציא הארץ גלוסקאות וכו'.

כדי לעורר את העם שישוב לארצו, לא די, כנראה, להראות לו על מצבו הנורא בגלות ולבאר לו את האפשרות של חיים עצמיים בארצנו, אלא שצריך גם להגזים ולספר לו בכל יום על כבושים ונצחונות חדשנים שלא היו ולא נבראו.

ואלמלי אפשר היה לאסוף את הידיעות, שבאו בכל העתונים הציוניים לארצותיהם, על-דבר קרקעות שנקנו ועל יהודים שהתישבו בארץ-ישראל, והיינו מצרפים את כל אלה לסך-הכל אחד – היה בודאי יוצא שכל אדמת ארץ-ישראל נמצאת כבר בידינו ושעליה יושבים כבר מיליוני יהודים; ואם אחרי כל ההכרזות אין לנו בארץ-ישראל אלא חלק קטן מאד של אנשים ואדמה – האין זה סימן שהארץ היא “ארץ אוכלת יושביה”?

מכאן, מגוזמאות אלו, בא אותו היאוש התוקף כל יהודי בבואו אל הארץ, ובהוכחו כי העתונים רמו אותו וכי בשביל להשתקע בארץ-ישראל ולהרגיש אותה כמולדת צריך קודם לכאוב ולסבול עליה. ומכאן גם הצעקה: “יהודים עליך!”, שבה מאימים שונאינו הפנימיים והחיצוניים על הממשלה התורכית. אם אין ראיה לדבריהם במעשינו, הרי יש להם זכר בעתונותנו.

ובאותה הדרך, שבחרה לה העתונות בחוץ-לארץ בתעמולה שלה, הולכים גם עסקנינו בפנים הארץ במעשיהם. כבר הדגשנו לא פעם ואין צורך לחזור על זה, כי אלמלי גם רצינו להסתיר את מעשינו מעיני עם הארץ, לא היינו יכולים לעשות כזאת, משום שהם כבר גלויים ועומדים ומשום שתנועה לאומית בכלל אינה יכולה להשאר הרבה זמן בסוד. ולהפך – אנחנו גם מחויבים להדגיש בכל פעם את צדקת דרישותינו ואת יושר דרכינו, למען שלא יבואו שונאינו מבפנים ומבחוץ ויעקמו עלינו את הכתובים. ואולם, הנחה זו אינה מחיבת אותנו כלל להשתמש בפרזות ריקות ובפומביות שלא לצורך, העלולה רק להזיק ותו לא.

דוגמאות של מיני פומביות שלא לצורך אפשר היה להביא הרבה, ואולם כאן רציתי רק להעיר על האחרונה שבהן – על החגיגה לכבוד חנוכת הבתים בלוד.

על לבו של פרופ' שץ עלה רעיון יפה: לבנות על אדמת הקה"ק שבלוד מושב לתימנים, ששם הם יתעסקו בעבודת “בצלאל”. הרעיון מקסים, ובהתגשמותו – הרבה ברכה לישובנו. אך אמצעים להוציאו לפועל אין עוד, ולעת עתה בנו רק ששה בתים. בחנוכה מצא הפרופסור לנחוץ לחוג את חג “חנוכת הבתים”, וכנהוג בארץ-ישראל, שהזמן, על-פי-רוב, אינו עולה בה ביוקר, נהר אל החגיגה הזאת המון רב מהמושבות, מיפו ומירושלים. ואי-אפשר שהרואה מן החוץ לא ישאל – מה קבץ את כל המחנה הזה למקום אחד? מה הוא הנצחון שנחלו החוגגים האלה, שלכבודו עושים הם כל כך הרבה פומביות? ואם לנו נתן “חג הנצחון” הזה רק ששה בתים קטנים, הרי הוא נותן למתנגדינו חומר לכתבי פלסתר להרבה זמן.

וגם כאן באים ואומרים לנו: אנחנו צריכים לחגיגות אלו למען חזק את עצמנו לבל תפול עלינו רוחנו. ואולם כל ההתנפחות הזאת וכל החגיגות האלו, הואיל והן כל כך תדירות וצעקניות, ניטל מהן כל ערכן והן חדלו להשפיע לגמרי.

נחדל, איפוא, מן הצלצול בפעמונים שהוא מחריש רק את האזנים.

תרע"א.

יוסף אהרונוביץ
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יוסף אהרונוביץ
רקע
יוסף אהרונוביץ

יצירותיו הנקראות ביותר של יוסף אהרונוביץ

  1. שאלת הפועלים בארץ-ישראל (מאמרים ומסות)
  2. מכתב לאליעזר שוחט (מכתבים)
  3. "זרים" במושבות (מאמרים ומסות)
  4. פורצי גדר (מאמרים ומסות)
  5. על הדגל (מאמרים ומסות)

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות יוסף אהרונוביץ

יצירה בהפתעה
רקע

ראסל

מאת שלום עליכם (פרוזה)

מעשיה חדשה

את המעשיה יכול לקרוא כל מי שחפץ,

חוץ מנערים קטנים ונערות גדולות

[א]

משפחתנו, להווי ידוע לכם, היא משפחה גדולה, גדולה ומפוארה.

רוצים אתם לדעת כמה היא מפוארה? היא מפוארה… מפוארה ‘בנגידיה-תקיפיה, מיוחסיה מתחסדיה, חסידיה-צבועיה, שיכוריה הולליה…’

ככה, תארו לכם, אמר על משפחתנו אחד מבני משפחתנו גופא, צדוק שמו, הוא קצת כתבן, קבצן גדול, לץ, צרעת ממארת, בדחן המרבה לעשות תמיד ‘חרוזים’. בעד ‘חרוזיו’ אלה כבר קיבל לא פעם ושתיים מנה יפה. איש אחר במקומו היה מזהיר גם לניניו ולנכדיו שיחדלו לכתוב חרוזים; אבל איך יוכל בדחן להתאפק ולבלי לכתוב חרוזים בשעה שהחרוזים מתחרזים מעצמם?

קם פעם אחת קרוב זה שלנו, הכתבן, והוציא כתב-פלסתר עלינו, כי אבי-אבי-זקננו, תנעם לו מנוחתו בגן-עדן, היה במחילת כבודו, אומר הוא, איש כפרי, בטלן, בעל-גוף, בור ועם-הארץ, כלומר ‘שלוש-סעודות פשוט’, פשוט לגמרי. בשעה שכל בני העולם, אומר הוא, כבר ישבו בבתים מלאים אור והיו מעיינים כבר באותיות הקטנות, היה אבי-אבי-זקננו עליו השלום, אומר הוא, יושב עוד נחבא באיזה חור נידח, רגליו היו נעולות בסנדלים, והוא היה אוכל לביבות כשמניחן בפיו באצבעות ידיו, ולא ידע גם לקרוא אות אחת.

ככה, תארו לכם, אמר אותו התכשיט שלנו, הכתבן, החרזן. אבל המעט הוא מה שכתבן חרזן יכול לאמור! אני יודע מימי ילדותי ועד הנה כי משפחתנו חושבת את עצמה למשפחה נאה, יפה, משפחה נכבדה.

אלא מאי, שאפשר למצוא בינינו גם אנשים מגונים, נוכלים, פושטי-רגל, חוטפים, מתפארים במה שאין להם, שקרנים, חנפנים, עצלנים, קבצנים, גנבים, יחפים – מילא, אלא מאי הייתם אתם רוצים? צדיקים גמורים בלבד, מבעלי הלמד ו"ו, בלי כל תערובות אין בכל מקום. במקום שיש מים רבים, אומר העולם, נמצאים כל מיני דגים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.