נתפרסמו בדאר היום תרפ"ו

חוברת א'

מקדש

להרב מרדכי דוב קרמר נ"י

 

פתח-תקוה    🔗

לרגלי ענין-צבורי שהיתי זמן-מה בפתח-תקוה, המושבה הראשונה ביהודה שנוסדה בשנת תרל“ו ונתכוננה בשנת תרל”ח ע“י טובי אחינו הירושלמים ובראשם אחד “משבעת הגבורים” מחולל הישוב החקלאי בא”י מר יואל משה סלמון בעל “יהודה וירושלים”. ואתו עמו בדעה ובמעשה טובים השנים, מר דוד גוטמן ומר יהושע שטמפר, שסבלו בה כל יסורי הישוב החדש, התגלגלו תחת מסבות ומצוקת הערבים; אבל, אמיצי הלב, החובבים האמיתים, לא נבהלו מכל עלילות השכנים ומכל אסון ופגע, - התאבקו בכל כחם ויוכלו להם, ופתח תקוה נעשתה למה שהיא עתה. עטרת המושבות שביהודה ואבן-פנה לכל הישוב הארצי ישראלי. –ותארונה עיני לראות את המשבה בכל הודה והדרה, גדולה בכמותה ובאיכותה, בחומריותה ורוחניותה. עשירה בנטיעותיה ובפרדסיה שרובם ככולם תפוחי זהב ואתרוגים הנשלחים לערי אירופה ואמריקה.. עשירה בשדותיה וכרמיה, שדות עטופי-בר, אדמתה טובה היא, דשנה ופוריה מאד, מבורכת ע"י עובדיה. שטח אדמתה כיום עולה לארבעה ועשרים אלף דונם, מזה נטיעות כשמנה עשר אלף, רובם פרדסים.

מספר יושביה בכלל עולה לשמונת אלפים נפש – ביניהם אלפים פועלים עברים. נעים היה לנו לראות את החלקה החדשה שקנה זה לא כבר מר איזקסון חתנו של ד“ר אהרן מזיא, חלקת אדמה של מאה דונם שנוטעו תפוחי זהב, ע”י שמונים פועלים עברים. (יחוסו, התחשבותו והתענינותו של ד“ר מזיא לפועלים העברים בכלל, ותקוניו שהביא בשמירת הבריאות בישוב החקלאי בא”י ובמהלך מסחרו, מסחר תפוחי הזהב, ידובר במאמר מיוחד ).

רוב תושבי פתח תקוה תורנים ומלומדים הם, וגם סוחרים של מקח וממכר, סופרים וחוברים חבר. המושבה עשתה עלי רושם של עיר וכפר גם יחד. מצד אחד חיים של שאון והמולה ותנועה רבה, ומצד שני חיים של אכרים וכורמים, פועלים ועובדים, וחיים-פשוטים שקטים ושלוים. הבנין הכי-גדול והכי-יפה במושבה הזאת הוא בנין בית הכנסת הגדול המתנוסס בגבהו ובקומתו, הנוסד מכסף עזבון אחד מחובבי ציון ברוסיה, ונגמר מתמיכת הברון. אין דומה לו בכל בתי הכנסיות שבא"י בגדלו וביפיו. בימי השבתות מתאספים בו בערך חמש מאות איש, ובעלי שעורים שונים לומדים בו בקביעות יומם ולילה. – בכלל ניכר, שהמושבה שומרת דת היא.

חוץ מבית הכנסת הגדול הזה, עוד ישנם בתי–כנסיות שונים לעדות רבות: ספרדים, גורזים, תימנים, כמנהג אחינו שבגולה – ועל רוב בתי-כנסיות אני מתפלל תמיד: מי יתן והתאחדו והתרכזו למקום אחד, למרכז אחד, ול“נוסח אחד”!

המושבה מתנהלת ע"י מועצה של שלשים חבר, מרכבת מכל המפלגות, ממנה נבחר ועד בן שבעה אנשים, וההנהלה התדירית מרכבת משלשה אנשים כלם בעלי מרץ, וכל עניני המושבה נחתכים על פיהם.

הרב הראשי של המושבה הוא הרב הגדול ישראל אבא קיטרוני ואתו במושב הבד"צ עוד רבנים מובהקים בעלי תורה ומדע.

שמנה רופאים ושני בתי מרקחת וחובשים ישנם להמושבה. החולים הרצינים הזקוקים לבית חולים נשלחים ישר לבית החולים הגדול בירושלים “בקור חולים הוספיטל” המתיחס תמיד לחולי ערי-יהודה ברחמים מרובים.

מושבת פתח תקוה מצטינת תמיד במצות “הכנסת אורחים” והיא היא המושבה המיוחדה שהיתה מקום מקלט לגולי יפו ופליטי ירושלם בגזרת הגלות של ג’מל פחה בשנת תרע"ז, הימים היותר קשים של זמן המלחמה. כשלשת אלפים איש מצאו אז מקלט בתוכה.

בדבר המרכז הרוחני של המושבה הזאת “דבר החנוך” – הנני להביא בזה רשימות מדויקות ממרכז הרוחני של המושבה הוא דבר החנוך, הנחלק לשלש מחלקות באופן כזה:

בשורה הראשונה נצין בזה מוסדות “נצח ישראל”

1. בית תלמוד תורה – נוסד בשנת תרס“ב ע”י אגדת שומרי תורה בעי“ק ירושלם בהשתתפות המושבה והנהלת ד”ר משה אויערבך – מספר המחלקות שמנה. המנהל הנוכחי ד“ר י. אלישקובסקי. מספר המורים שמנה, התלמידים: מאה ושמנים בערך. הלימודים: קריאה, תפילה, תורה ורש”י, נביאים, משנה, גמרא, דינים, קריאה בטעמים, חשבון, דברי הימים, מולדת, כתיבת הארץ עברית ואנגלית.

2. “בית ספר לבנות” – נוסד ע“י סלי גוגנהיים משוויץ וד”ר אויערבך. – בו שמנה מחלקות ושמנה מורים ומורות. מספר התלמידות מאה וששים בערך. הלימודים: קריאה, תפלה, תורה, נביאים,חשבון, תפירה, דברי הימים, מולדת, כתיבת הארץ עברית, שירה ואנגלית.

3. גן ילדים. בבנין יפה ונהדר – נוסד ומתנהג ע"י ועד החנוך בירושלם.- מספר הגננות ארבע. מספר החניכים והחניכות מאה ועשרים, בערך. כל הלמודים בעברית. הפעוטים מתקדמים הרבה בלמודים.

ספרו לי כי עוד בשנת תרע“ב הנהיג מר ד”ר משה אויערבך בעד תלמידי הכתות הגדולות של תלמוד תורה, שעורים בתורת עבודת האדמה שלש פעמים בשבוע מפי אגרונום מוסמך. וזה דבר חשוב להרגיל את התלמידים לעבודה.

מלבד בתי- התלמוד של נצח –ישראל, מתקים במושבה בי“ס חולוני בעל שמונה מחלקות, הנקרא “בי”ס פיק”א" מפני התמיכה שמקבל ביה“ס הזה ממוסד פיק”א. וגם מתקים בית-ספר חקלאי תיכוני – שמקבלים התלמידים בו חנוך חקלאי יסודי וגם השכלה תיכונית באופן מקביל לכל בתי הספר התיכוניים שבא"י.

 

ראשון-לציון    🔗

המושבה “ראשון לציון” היא המרכז למושבות יהודה, שעה וחצי מיפו, גבד¹ מזרחה, וכחצי שעה מחוף הים.

מענין: בתשעה באב בשנת תרל“ח לאלף הששי, גמרה קנית חלק מאדמת אמלבש – פתח-תקוה ובתשעה באב² שנת תרמ”ב, קם חבל השדה עין –קרא (עין הקורא ) בערבית עיונה, שלשת אלפים, חמש מאות וחמשים דונם, למקנה בידי אחינו שבאו מארץ הצפון ובראשם האדונים ליבונטין, האחים פינברג, הייסמן, אברמוביץ, פריימן, אייזנבך, יודילוביץ חנקין וכו'. ויכוננו שם מושבה ויקראוה בשם ראשון – לציון.

ביום אבדן חרותנו המדינית, באותו יום שבנו אל אדמתנו אדמת ערי יהודה, והישוב החלקאי בארץ ישראל החל להתרקם. סכום גדול מאד שלמו אז בעד הנחלה הזאת; שנים וארבעים אלף ותשע מאות פרנק. השממון שלט אז בעצם תקפו על פני הנחלה. רגבי עפר וסעיפי סלעים, ולא צלחה למזרע החטה והשעורה – ובשביל זה כל יושביה הם כורמים עד היום הזה ולא עובדי אדמה. חתחתים ומכשולים רבים עמדו להם לשטן, וגם מים לא היו להם, ואת המים היו מביאים יום יום ממקוה-ישראל ומכפר בית דורון, מהלך פרסה וחצי. אין לשער ואין לתאר את הצרות והתלאות שסבלו אז. זרעו בדמע וקצרו באנחות, וכמעט היו בכל רע; עד שקם המלאך המושיע הנדיב הידוע לגואל, בנה את חורבנה, הקים את הריסותיה, ותהי למושבה כלולה בהדרה; הדר ויופי על כל מדרך כף רגל, בתים יפים ונהדרים מאבני גזית, וגנים נחמדים על ידם, השתולים על פלגי מי-הבאר הנפלאה שחפרוה בני המושבה עד עמק ששים אמה ויעלו בכח הקטור מים להשקות את הכרמים בתוכה ומסביב לה.

שטח אדמתה עתה 14,634 דונם. כמעט כלה מכוסה כרמים ופרדסים, גפנים ממינים שונים ממבחרי גפני צרפת ועצי פרי שונים, זיתים, תותים ושקדים.

כבר אמר “אחד היחידים”: כטבע עם הצרפתי, כן טבע גפנו, פורח, מעלה נצה ומבשל אשכלות ענבים הכל במרוצה, בחפזון ובמהירות.- אוירה הצח וריח הכרמים הם למשיב נפש לכל הבאים לראות ולטיל בפרדסיה הנחמדים למראה. חורשת עצי האקליפטוס, שדרות התמרים היפות והעצים הרעננים מצד הרחובות מרהיבים את העין ומרחיבים את הלב.

מצטינת היא המושבה ומפורסמת ביקבה המרכזי הענקי, בעל שלש מכפלות הגדול והיפה ביקבי העולם, מסודר ומצוין בכליו ובמכונותיו הכי חדישים, בו יקובלו כל ענבי המושבות שביהודה ועל ידו מעבדה כימית. בית מלאכה לתיקון מכונות ובית חרשת לעשות חביות וטחנת קמח.

עוד בשנת 1900 הצטין היין של ראשון לציון והשיג אות-כבוד של זהב בתערוכת פריז.

זכורני עובדה: בשנת תרע"ב לרגלי מעוט היינות בצרפת גדלה הדרישה על יינות ראשון לציון עד שהיקב נתרוקן כמעט מרוב הדרישות.

עשירה היא המושבה בכל אותם המוסגות הצבוריים. בית תפלה גדול ונהדר הנשקף על פני כל המושבה, בית תלמוד תורה, בתי ספר וגני ילדים, בית העם ובו ספריה גדולה ויציע לתזמורת, בתי מלונים שונים, בית רחצה ומקוה טהורה.

כל עניני הצבור נחתכים ע"י המושבה ובראשו מר דוב לובמן-חביב, אשר הוא גם ראש העיריה וראש בית מועצת המושבה בכל הענינים הרשמיים, עסקן חרוץ ורב-הפעלים, מסור לעבודת התחיה בארצי-ישראלית.

לפני זמן מה, לקחה לה המושבה לרב את אחד מבחירי בני ציון היקרים הרב זבולון חרל"פ היודע למלא את תפקידו במשרתו הרוחנית, והמושבה מרוצה ממנו.

לפי הספירה של מר פרימן, מנהל ספר האחוזה בראשון לציון מרכוש המושבה בנפש ורכוש, יוצא שהמושבה מונה כעת 1478 נפש, מהם 89 כורמים, ארבעה עשר בנינים צבוריים למושבה,- מלבד היקב – השווים יותר מעשרים אלף לי“מ. מגרשים וקרקעות צבוריים, השוים יותר מששה ועשרים אלף לי”מ, ומחצבה באלף לי“מ, בנינים פרטים ישנם במושבה 245 השוים 122500 לי”מ. רפתות ומחסנים מאה וחמישים השוים חמש עשרה אלף לי“מ. ההכנסה השנתית של המושבה היא 35,420 לי”מ. – תעשית היין מכניסה 15,000 לי"מ.

בין הפועלים ישנם תימנים רבים חרוצים, ולהם ישנה שכונה מיוחדת מחוץ למושבה.

 

מזכרת בתיה    🔗

אם אתם רוצים לראות מושבה מעובדת בידי פועלים חרוצים, עובדים מוכשרים לעבודה “עובד אדמה מנעוריהם” – סורו-נא לראות את המושבה “מזכרת בתיה” – לזכר אם הברון – הנקראת עד היום על שמה העתיק “עקרון”.

בקעה רחבת ידיים, מישור, בלי הר וגבעה, העטופה בר על כל גדותיה כרמים, ענבים ושקדים ומשמני פרי האדמה, ויער זיתים סביב לה.

אחינו בעלי עקרון הראשונים ידועים הם בחריצותם ושקידתם ובידיעתם הרבה בטיב האדמה, כי עוד ברוסיה מקום מולדתם, - רוסיה הדרומית פלך גרודנא, שממנה יצאו בשנת תרמ"ג – התעסקו בעבודת האדמה.

הברון נעתר אז להצעתו של הרב הגאון ר' שמואל מוהליבר ז“ל, בהיותו במחיצתו, ביום א' של סכות תרמ”ג, להושיב על אדמת ארץ ישראל מספר משפחות מאכרי בני ישראל אשר ברוסיה, וע“י ר' יחיאל בריל ז”ל “בעל הלבנון” נשלחו מהכפרים הסמוכים לרוזינאי אחת-עשרה משפחות, בנות מאה ואחת נפש, לארץ ישראל.

רצה הברון ליסד כפר – יהודי בא"י על ידי עובדי-אדמה מילדותם שהסכינו לחיים פשוטים, לחיי אכר אמתי, - וייסד להם את המושבה הזאת.

אחרי גלגולים רבים שעבדו כפועלים במקוה-ישראל, נקנו בשבילם בש' תרמ“ד ע”י ה' הירש, בא-כח הברון רוטשילד – אלפים שש מאות וששים דונם במחיר ששים אלף פראנק, ומר מויאל ספק את צרכיהם במדבר הזה ע"ח הנדיב, עדי הביאם אל מחוז חפצם. הפקידות דאגה ביחוד לנטיעות, לטעת נטיעות רבות על חשבונה, והשקיעה בה הרבה יותר ממליון פרנק. שטח אדמתה כהיום הוא בערך חמשה עשר אלף דונם, הזרועה חטה, שעורה ודורה, נטעים ופרי אדמה, שהרבה מהם מובאים ירושלימה.

שבעים בתי אבות לה – 450 נפש בהם. 45 אכרים הרואים ברכה בעמלם. הבתים בעלי מכפלות, גובה אחת ותמונה אחת להם, עומדים לשני צדי הרחוב וריוח בין כל אחד ואחד עם גני עצי פרי וירק, ועל ידם באר מים חיים קרים וטובים לשתיה, בית רחיצה ומקוה מים וכו' ואותו הבית הגדול והנהדר המתנוסס על כל בתי המושבה או יותר נכון: בתי הכפר, שבוניו עמלו בו עד כמה שאפשר לפארו וליפותו הוא “בית הכנסת”, בית-תפלה ולמוד לבני עקרון, שכולם יראי ה' ושומרי מצוה, שומעים שעורים מאת הרב השו"ב ר' משולם אלטמן המשגיח על כל עניני הרוחניות. ועוד בית אחד גדול ויפה, בית ועד לבני המושבה, וחברות שונות לה: חברת משניות, חברת לינה, וחברת גמילות חסדים. גם ספריה רבת ערך נמצאה במושבה.

מבקריה כבר הביעו את פליאותם שאין שום זכרון בהמושבה למטיבם ואיש חסדם הרב הגאון ר' שמואל מוהליבר ז"ל, אשר הרבה הרבה טרח, יגע ועמל למען הביאם לארץ ישראל אל המנוחה ואל הנחלה.

כי הגרש“מ רכש בכלל את לב הברון רוטשילד לעבוד עבודת קבע בא”י, ע“ז הודה הברון עצמו במכתב צרפתי שכתב להגרש”מ בשנת תרמ“ט – בשנה שהעקרונים המרו את פי שניהם בדבר העבודה בשמיטה. – את המכתב הזה הדביק הגרש”מ על גבי לוח ושמר אותו בארון ברזל שלו. (מר י. ניסנבוים במאמרו “ראשונים לציון”).

בחדש זיו תרמ"ז בקר הברון את המושבה וישבע נחת לראות את השדות מעוטפים בר, ומראם יפה עד להלל, ויבקר את מעונות האכרים וישמח לראות את מנהגי האנשים ותלבושתם כי הנם לרוח ארץ הקדם וכמשפט האכרים, אך דוה לבו על אי-הנקיון ששרר בבתים ויוכיחם על פניהם ואת אלה שלשה הבתים שהצטינו בנקיונם נתן לאחד מאתים פרנק, להשני מאה וחמשים ולהשלישי מאה, ואחרי דברו אתם נחומים ויאמץ את לבם, הודיעם כי שלשים וחמשה אלף פרנק נקצבו להמושבה למבנה ארות ורפתים ולשאר צרכי הכלל.³

אמנם היה זמן קצר שלא השגיחו בנקיון מפני המצב החמרי אך כעת הנקיון בכל בית ובית הוא במצב טוב, ועי“ז מצב הבריאות ובעקר בריאות העינים טוב מאד. בשנים הראשונות סבלה המושבה מאד מאד ממחלת המלריה – לתכלית זה נטע הברון את יער האקליפטוס סביבות נחל שורק, וכעת עפ”י ההשגחה הסניטרית אין זכר עוד למלריה.

החנוך. – שלשה מורים לבתי הספר: מר פתחי' לב-טוב, מר ירחמיאל מילקובסקי, ומר בן טובים וגננת אחת. מספר התלמידים מאה, בהם עשרים ילדי הגן.

שלש חנויות בה. רופא, חובשת ובית מרקחת. הדואר איננו מסודר שם כלל, והרבה עכובים ישנם במהלך המכתבים.

חולי המושבה נשלחים תמיד ישר ל“בקור חולים הוספיטל” בירושלים.

---