לאיש עשיר אשר מלא את ידי לכתוב מצבה בשכר ולא אץ לדברו לבא לכבדני, בשלחי לו את החוברת “נאד של דמעות”, שבו נדפסה גם הכתובת ההיא, כתבתי על גבי החוברת:

הִנֵּה פְעֻלָּתִי לְפָנֶיךָ בְּ“נֹאד-דְּמָעוֹת”

וְאַיֵּה שְׂכָרִי אִתְּךָ בְּנֹאד-דְּ“מָעוֹת”?

*

בַּעֲלֵי שֵׁמוֹת רַבִּים בֵּינֵינוּ גָרִים

שֶׁאֵינָם דּוֹמִין לִשְׁמוֹתָם, כִּי לַאו שְׁמָא גְרִים,

הֲלֹא תַגִּיד לִי מַה-זֶּה: יֵשׁ אִישׁ אֱמוּנָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲקֹב

וּבְפִי כֹל הוּא נִקְרָא יַעֲקֹב,

וְיֵשׁ “מַזֶּּה” אֲשֶׁר אֵינֶנוּ טְמֵא נֶפֶשׁ…

*

עִם רֵע נֶאֱמָן

הֱיֵה תָמִים בְּכָל זְמָן,

וּבְכָל עֵת אוֹהֵב הָרֵעַ:

כִּי אִישׁ רֵעֵהוּ רִמָּה

קָשֶׁה הוּא לוֹ מִן רִמָּה

וּבְכָל עֵת אוֹהֵב הָרֵעַ