חַמְסִין נָמוּךְ עַל נוֹף גָּבֹהַּ

צָנַח כְּבֶגֶד מְיֻזָּע.

וְּבַדְּמָמָה נִּתַּן לִשְׁמֹעַ

אִוְשַׁת-מַגָּל. הַקַּיִץ זָע.

פִּרְחֵי-אָבִיב תָּמְהוּ לִגְוֹעַ,

וְעוֹד דְּבַר-מָה הָיֹה הָיָה…

פִּרְחֵי-אָבִיב, הֵן רַק הֵרִימוּ

רֹאשָׁם טָלוּל וּצְמֵא-מַבָּט.

אֲשֶׁר הִוְרִידוּ וְהִכְתִּימוּ,

דַּקִּים, וְהִתְמַתְּחוּ מְעַט –

כֹּה מַרְדָּנִים וּכְבָר הִשְׁלִימוּ –

וְעוֹד דְּבַר-מָה חָלַף לָעַד…

וְעַל גִּבְעוֹל כִּי מִשְׁתּוֹחֵחַ

תֵּרֵד דְּבוֹרָה בְּזִמְזוּמָהּ,

בְּרֹאשׁ-רֻבָּהּ לְהִתְלַחְלֵחַ –

וְאָז צוֹהֶלֶת וּבְסוּמָה

מִדְּבַשׁ הַפֶּרַח הַצּוֹנֵחַ

תִּשְׁזֹר מַסֶּכֶת-הַתְּקוּמָה…

וּפֶתַע רוּחַ-יָם נוֹשֶׁבֶת

בְּרַחֲמֶיהָ לְהַצִּיל

פִּרְחֵי אָבִיב מִן הָעֲצֶבֶת.

לַשָּׁוְא! עָצוּר טוּבָם בַּנְּחִיל.

וְיַד קוֹצֶרֶת לֹא מוּשֶׁבֶת –

שָׂדוֹת – הַקַּיִץ מַהְבִּיל…