מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

סוֹד הָעִבּוּר

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: דביר; תשי"ג

סוגה:

שפת מקור: עברית

שיחה בין וַיְזָתָא בנו של המן ובין חַרְבוֹנָה זכור לטוב

ויזתא:

הַגִּידָה נָא לִי, אֶשְׁאָלְךָ, חַרְבוֹנָה,

– אִם כִּי מִתְיַהֵד אַתָּה וְנוֹגֵעַ בַּדָּבָר,

אָכֵן יְדַעְתִּיךָ לְאִישׁ תָּמִים וְנָבָר

וַאֲקַוֶּה כִי תְדַבֵּר אֵלַי נְכוֹנָה –

גָּלוּי וְיָדוּעַ הוּא לְכָל בָּאֵי עוֹלָם

כִּי הַיְּהוּדִים כֻּלָּם, מִקְטַנָּם עַד גְּדוֹלָם,

עֲשִׁירִים הֵם, אֵין קֵצֶה לְאוֹצְרוֹתָם;

הַגֵּד-לִי אֵפוֹא מֵאַיִן בָּא חֵילָם?

הֲכִי יְרוּשָׁה הוּא לָהֶם מֵאֲבוֹתָם

מֵרְכוּשׁ כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם,

מִבִּזַּת הַיָּם, מִשְּׁלַל מִצְרָיִם?

אֵין זֶה כִּי נֶאֶמְנוּ דִבְרֵי אַבָּא,

כִּי עָשְׁרָם הָרַב כִּתְהוֹם רַבָּה

בָּא מִגֶּזֶל רַבִּים וַחֲמַס יָדָיִם,

כִּי יִמְצוּ דַּם עֲנִיֵינוּ כַּמַּיִם

וּפֹשְׁטִים עוֹרָם מֵעַל עַצְמוֹתָם.


חרבונה:

יָדַעְתִּי כִּי לְצוֹרְרֵי יִשְׂרָאֵל הנֶּךָּ

וּתְשׁוּבָתִי מִמְּךָ רָצוֹן לֹא תָפֵק,

וּבְכָל זֹאת לֹא אֶמְנָעֶנָּה מִמֶּךָ;

דַּע לָךְ כִּי מָמוֹנָם שֶׁל הַיְּהוּדִים,

שֶׁבִּשְׁבִילוֹ אַתֶּם עוֹיְנִים אוֹתָם,

עוֹדֶנּוּ מָמוֹן הַמּוּטָל בְּסָפֵק.

לְדַעְתִּי רֻבָּם עֲנִיִים מְרוּדִים

וְהָעֲשִׁירִים שֶׁבָּהֶם בְּמִעוּטָם בְּטֵלִים.


ויזתא:

רֹאֶה אֲנִי הַפַּעַם בִּדְבָרֶיךָ סֶלֶף!

הַיְּהוּדִים כֻּלָּם עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים

וּבֵיתָם כַּמְּצוּלָה הַמְּלֵאָה דָּגִים,

אֶפֶס כִּי נֶחְבָּאִים הֵם אֶל הַכֵּלִים.

וּלְמוֹפֵת אָבִיא לָךְ אֶחָד מֵאֶלֶף,

אֶת יִשְׂרָאֵל הָרוֹכֵל הַמְחַזֵּר בָּעֲיָרוֹת.

הוֹלֵךְ הוּא כְּפוּף קוֹמָה וּבִגְדּוֹ קָרוּעַ

וּבְקַב חֲרוּבִין מִסְתַּפֵּק כָּל הַשָּׁבוּעַ –

עַיִן רָאַתְהוּ וַתְּעִידֵהוּ

כִּי עָנִי מְדֻכָּא הִנֵּהוּ,

וְגַם הוּא עָשִׁיר וּבַעַל אוֹצָרוֹת.

אֶמֶשׁ בְּצֵאתִי מִבֵּית הַמַּרְזֵחַ

עָבַרְתִּי עַל בֵּיתוֹ תַּחַת הָאַלּוֹן

וָאֶרְאֵהוּ מִבְּעַד לִפְקַק הַחַלּוֹן

יוֹשֵׁב וּמוֹנֶה כַּסְפּוֹ אֶל אוֹר הַיָּרֵחַ

וּלְפָנָיו עַל הַשֻּׁלְחָן אֲדַרְכְּמוֹנִים,

טוּרִים טוּרִים, הֲמֹנִים הֲמֹנִים…


חרבונה:

אוּלַי שִׁכּוֹר הָיִיתָ, בִּמְחִילָה!

וְהַזָּהָב אֲשֶׁר רָאִיתָ הָיָה נְחשֶׁת?


ויזתא:

אָנֹכִי – אֶמֶשׁ – שִׁכּוֹר? חָלִילָה!

זֶה כְּיוֹם תָּמִים אֲנִי נָזִיר מִן הַיַּיִן,

יַעַן כִּיסִי רֵק וּפְרוּטָה בּוֹ אַיִן,

וּצְבִי הַמּוֹזֵג זֵד לֹא יֵדַע בֹּשֶׁת

לֹא יִמְזֹג בִּלְתִּי אִם שִׁלְּמוּ לוֹ תְּחִלָּה.


חרבונה:

אִם אֶמֶשׁ בֶּאֱמֶת פִּקֵּחַ הָיִיתָ,

כִּי אָז הָאֲדַרְכְּמוֹנִים אֲשֶׁר חָזִיתָ

אֵינָם זְהַב-שְׁבָא, זְהַב פַּרְוָיִם,

כִּי אִם זְהַב-שָׁוְא, זְהַב אֹהֲבֵי הָעֵינָיִם,

וְיִשְׂרָאֵל הִתְעַשֵּׁר לֹא מִגֵּזֶל הַצִּבּוּר

כִּי אִם מִפְּסֹלֶת הַלּוּחוֹת וְסוֹד הָעִבּוּר.


ויזתא:

פִּתְרוֹנְךָ חִידָה לִי, חַרְבוֹנָה!


חרבונה:

הֵא לָךְ פִּתְרוֹנָהּ:

כָּל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה

יִשְׂרָאֵל מוֹנֶה לַלְּבָנָה,

כַּאֲשֶׁר אֶמֶשׁ רָאִיתָ בָּעֵינָיִם,

וּבְשָׁנָה זֹאת מָנָה חָדְשֵׁי אֲדָר שְׁנָיִם –

וּשְׁנֵי אֲדָר כְּמוֹנִים

מְבִיאִים אֲדַרְכְּמוֹנִים.

אדר“ש תרנ”א, ספ"ב.



יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

"מציאה מצאתי!"...

מאת חיים אריה זוטא (פרוזה)

(בבא מציעא כ"ח)

עוד מחצות הלילה התחילו החוגגים להכון לשוב לבתיהם: עקרו את אהליהם וקפלו את יריעותם, חבשו את בהמתם ושמו את כליהם עליהן ונפרדו בחבה מעל ידידיהם לחגיגה ולשמחה. ועם הופעת הלבנה הפגומה והאדומה לקחו הגברים את ילדיהם והרכיבום על החמורים, הנשים שמו את תינוקותיהן הישנים למחצה על כתפיהן, וחבורות-חבורות יצאו לדרכם, לעריהם הרחוקות ולכפריהם הנדחים. וכשנצנצו קרני השחר הראשונות מעבר להרי-מואב המכחילים מרחוק, נמצאו שַׁירות עולי-הרגל החוזרים למעונותיהם, כשהם ששים ושמחים – במעלות ההרים שבצפון ובעמקים שבמערב, במורדי המזרח, ובדרך-המלך ההולכת ישר נגבה.

כי שמונת ימים ושמונת לילות בלו החוגגים בירושלים עיר הקודש, בירת הארץ, משאת-נפש כל איש מישראל מקרוב ומרחוק; שמונת ימים שמחו העולים בכל-הטוב אשר נתן להם אלהיהם, ואשר הביאו ממנו ברכה לכהנים-הלוים, לעני ולגר, ליתום ואלמנה; שמונת ימים הסתופפו החוגגים על הר-הבית וזכו לחזות בנעם-ד' ולבקר בהיכל-מקדשו: עיניהן זנו מאש-הקודש, כשהיא רובצת כארי על המזבח הטהור, ואזנם הקשיבה לשירי-המעלות של הלויים, העומדים על דוכנם ומנעימים זמירותם. ברטט קדש התבוננו אל הכהנים בעבודת-הקרבנות ובחרדת-לב שמעו את ספורי הפלאות של השוערים, העומדים בבית-ד' בלילות ושומרים את קדשי האמה… – ומלאי געגועים עזבו העולים את העיר הקדושה למהר ללכת לבתיהם לפני ימי הגשמים, להכון לעבודת השדה של ימי החרף – ובלבם תקוה לשנת-ברכה, שנת שׂבע ושלום בבית ובארץ כלה…

והתרוקנה האם-הבירה מבניה-חובביה… עם יציאת באי-מועד שממו הרחובות ובתים רבים נראו ריקים: נדמו השוקים השוקקים בימי-החג מרב אדם ומרב בהמה – קרבנות מעלות השחר עד “תמיד בין הערבים”; הלוים עוסקים בסדור אוצרות המכלת – הסלת והשמן, הדבש והיין שהעניקום החוגגים – מתנות תרומה ומעשרות; העניים והאביונים, האלמנות ויתומיהן יושבי הקרנות נחים במבואי השערים, וזוכרים בקורת-רוח את החג שעבר, שהביא להם ברכה מתרומת הגרן והיקב – טרף לימי החורף הקשים.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.