שיחה בין וַיְזָתָא בנו של המן ובין חַרְבוֹנָה זכור לטוב
ויזתא:
הַגִּידָה נָא לִי, אֶשְׁאָלְךָ, חַרְבוֹנָה,
– אִם כִּי מִתְיַהֵד אַתָּה וְנוֹגֵעַ בַּדָּבָר,
אָכֵן יְדַעְתִּיךָ לְאִישׁ תָּמִים וְנָבָר
וַאֲקַוֶּה כִי תְדַבֵּר אֵלַי נְכוֹנָה –
גָּלוּי וְיָדוּעַ הוּא לְכָל בָּאֵי עוֹלָם
כִּי הַיְּהוּדִים כֻּלָּם, מִקְטַנָּם עַד גְּדוֹלָם,
עֲשִׁירִים הֵם, אֵין קֵצֶה לְאוֹצְרוֹתָם;
הַגֵּד-לִי אֵפוֹא מֵאַיִן בָּא חֵילָם?
הֲכִי יְרוּשָׁה הוּא לָהֶם מֵאֲבוֹתָם
מֵרְכוּשׁ כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם,
מִבִּזַּת הַיָּם, מִשְּׁלַל מִצְרָיִם?
אֵין זֶה כִּי נֶאֶמְנוּ דִבְרֵי אַבָּא,
כִּי עָשְׁרָם הָרַב כִּתְהוֹם רַבָּה
בָּא מִגֶּזֶל רַבִּים וַחֲמַס יָדָיִם,
כִּי יִמְצוּ דַּם עֲנִיֵינוּ כַּמַּיִם
וּפֹשְׁטִים עוֹרָם מֵעַל עַצְמוֹתָם.
חרבונה:
יָדַעְתִּי כִּי לְצוֹרְרֵי יִשְׂרָאֵל הנֶּךָּ
וּתְשׁוּבָתִי מִמְּךָ רָצוֹן לֹא תָפֵק,
וּבְכָל זֹאת לֹא אֶמְנָעֶנָּה מִמֶּךָ;
דַּע לָךְ כִּי מָמוֹנָם שֶׁל הַיְּהוּדִים,
שֶׁבִּשְׁבִילוֹ אַתֶּם עוֹיְנִים אוֹתָם,
עוֹדֶנּוּ מָמוֹן הַמּוּטָל בְּסָפֵק.
לְדַעְתִּי רֻבָּם עֲנִיִים מְרוּדִים
וְהָעֲשִׁירִים שֶׁבָּהֶם בְּמִעוּטָם בְּטֵלִים.
ויזתא:
רֹאֶה אֲנִי הַפַּעַם בִּדְבָרֶיךָ סֶלֶף!
הַיְּהוּדִים כֻּלָּם עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים
וּבֵיתָם כַּמְּצוּלָה הַמְּלֵאָה דָּגִים,
אֶפֶס כִּי נֶחְבָּאִים הֵם אֶל הַכֵּלִים.
וּלְמוֹפֵת אָבִיא לָךְ אֶחָד מֵאֶלֶף,
אֶת יִשְׂרָאֵל הָרוֹכֵל הַמְחַזֵּר בָּעֲיָרוֹת.
הוֹלֵךְ הוּא כְּפוּף קוֹמָה וּבִגְדּוֹ קָרוּעַ
וּבְקַב חֲרוּבִין מִסְתַּפֵּק כָּל הַשָּׁבוּעַ –
עַיִן רָאַתְהוּ וַתְּעִידֵהוּ
כִּי עָנִי מְדֻכָּא הִנֵּהוּ,
וְגַם הוּא עָשִׁיר וּבַעַל אוֹצָרוֹת.
אֶמֶשׁ בְּצֵאתִי מִבֵּית הַמַּרְזֵחַ
עָבַרְתִּי עַל בֵּיתוֹ תַּחַת הָאַלּוֹן
וָאֶרְאֵהוּ מִבְּעַד לִפְקַק הַחַלּוֹן
יוֹשֵׁב וּמוֹנֶה כַּסְפּוֹ אֶל אוֹר הַיָּרֵחַ
וּלְפָנָיו עַל הַשֻּׁלְחָן אֲדַרְכְּמוֹנִים,
טוּרִים טוּרִים, הֲמֹנִים הֲמֹנִים…
חרבונה:
אוּלַי שִׁכּוֹר הָיִיתָ, בִּמְחִילָה!
וְהַזָּהָב אֲשֶׁר רָאִיתָ הָיָה נְחשֶׁת?
ויזתא:
אָנֹכִי – אֶמֶשׁ – שִׁכּוֹר? חָלִילָה!
זֶה כְּיוֹם תָּמִים אֲנִי נָזִיר מִן הַיַּיִן,
יַעַן כִּיסִי רֵק וּפְרוּטָה בּוֹ אַיִן,
וּצְבִי הַמּוֹזֵג זֵד לֹא יֵדַע בֹּשֶׁת
לֹא יִמְזֹג בִּלְתִּי אִם שִׁלְּמוּ לוֹ תְּחִלָּה.
חרבונה:
אִם אֶמֶשׁ בֶּאֱמֶת פִּקֵּחַ הָיִיתָ,
כִּי אָז הָאֲדַרְכְּמוֹנִים אֲשֶׁר חָזִיתָ
אֵינָם זְהַב-שְׁבָא, זְהַב פַּרְוָיִם,
כִּי אִם זְהַב-שָׁוְא, זְהַב אֹהֲבֵי הָעֵינָיִם,
וְיִשְׂרָאֵל הִתְעַשֵּׁר לֹא מִגֵּזֶל הַצִּבּוּר
כִּי אִם מִפְּסֹלֶת הַלּוּחוֹת וְסוֹד הָעִבּוּר.
ויזתא:
פִּתְרוֹנְךָ חִידָה לִי, חַרְבוֹנָה!
חרבונה:
הֵא לָךְ פִּתְרוֹנָהּ:
כָּל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה
יִשְׂרָאֵל מוֹנֶה לַלְּבָנָה,
כַּאֲשֶׁר אֶמֶשׁ רָאִיתָ בָּעֵינָיִם,
וּבְשָׁנָה זֹאת מָנָה חָדְשֵׁי אֲדָר שְׁנָיִם –
וּשְׁנֵי אֲדָר כְּמוֹנִים
מְבִיאִים אֲדַרְכְּמוֹנִים.
אדר“ש תרנ”א, ספ"ב.