מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

חטיבה להעסקן הירושלמי חכם וסופר, עסקן צבורי וחבר פעיל לישוב החדש ר' אליהו האניג ז"ל

מאת: פנחס מרדכי בן צבי גריבסקי

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: דפוס צוקרמן, תרצ"ה 1935

סוגה:

שפת מקור: עברית

חטיבה

להעסקן הירושלמי

חכם וסופר, עסקן צבורי וחבר פעיל לישוב החדש

ר' אליהו האניג ז"ל


למלאת עשר שנים לפטירתו


יצא לאור מאת מוקיריו ומעריציו

על ידי

פנחס בן צבי גראייבסקי



מכתב אל המו"ל.

ישתבח שמו הגדול בחדש הרחמים התרל"ה.


לדידי ואחי ברוח מר פנחס בן צבי,

פנחס זה אליהו!

קנא קנאתי לר' אליהו האניג ז“ל שכבר עברו עשר שנים לפטירתו ועוד לא הוקמה לו המצבה הרוחנית, ועתה אתה אומר להציג ה”ציון" הזה, ציון-ספרותי לכבודו, לזכרונו.

זה יפה מאד, וברוך אתה לה' בעד חסדך זה, שאתה עושה עם ידידנו המנוח ז"ל שכל כך, כל כך הצטיין תמיד בפעולותיו לטובת הכלל והפרט ויהי למופת לבני ברית וגם לאינם בני ברית.

יהודי נאמן היה, ר' אליהו האניג, לתורתו ואומתו, איש-עברי מלא רחמים לכל אדם, והקדיש את כל עתותיו הפנויות לטובת אחינו וארצנו.

לבו לא הלך אחרי תענוגות בני-אדם, כל ימיו היו לו ימי עוני ומחסור, ועם כל אלה לא נפלו פניו ורוחו חדש בקרבו להראות לכל אחד ואחד פנים מסבירות, לחזק ידים רפות, לבות נשברים בעצה ותושיה, איש טוב וישר, מחונן במדות תרומיות כל דבר קשה לא עמד לשטן לו למלאות רצון כל איש, גמ"ח בגופו היו לו לשעשועים עד ימיו האחרונים.

לדאבון לב כל מוקיריו ומעריציו נפטר פתאם בעוד כחו ומוחו אתו. צער גדול, הסבה פטירתו הפתאומית, ויעל אליהו בצערה השמימה מתוך קדושה וטהרה בקדושת היום, יום שבת קדש ד' חשון תרפ"ה, ובעמדו לפני ה' בתפלת מוסף נאסף אל עמיו.

ראוי הוא ר' אליהו האניג לזכרון כבוד ויקר.

זכרונו לברכה!

שמואל מנחם שם-טוב


ר' אליהו האניג ז"ל.

בתור אח-נאמן וחבר-פעיל

בלשכת “בני ברית” בירושלם.


הוי אח והוי הודו!

אח-מחסד עליון, אח-למופת, אח נאמן לכל פעולותיה והאדיאלים הנשגבים של אגודת “בני ברית”.

ר' אליהו האניג נכנס ללשכת “בני ברית” עוד בחיי הנשיא הראשון ד“ר זאב (ווילהלם) הרצברג מיסד הלשכה, לשכת “ירושלים”, שנוסדה ביום ט”ז סיון תרמ“ח במטרתה: “לאחד את ב”י לעבד יחד עבודת הקדש בהענינים היותר נעלים והיותר קדושים לישראל ולאדם – לפתח את התבונה והמדות הטובות אשר לעמנו, לרומם רוח העם ולהגן עליו; לנטוע בלב אנשיו1 הרצון להוקיר כבודו, לדאג לקיומו, לאהבה את עמו ואת ארץ המולדת, להגדיל ולהאדיר החכמה ומלאכת המחשבת, להיות זרוע לנדכאים, לבקר חולים ולסעדם, להיטיב לעניים ולתמוך לנצרכים, לדאג לטובת היתום והאלמנה ולהגן עליהם, להיות לברכה להיהדות ולהאנושית”, טובי בני ירושלם והמושבות נצטרפו אז אל האגודה הזאת.

הראשונים שבהם, ב“מנין” הראשון היו: ד"ר זאב הרצברג הרב הירשנזון, דוד ילין, אפרים כהן, אברהם משה לונץ, ישראל דוב פרומקין, יוסף מיוחס, עוזר דוב ליפשיץ ושמעון שטרן.

ואחריהם: הרב יעקב מאיר, הרב מנחם סלימן מני, יעקב גולדמן, מרדכי אדילמן, יחיאל מיכל פינס, זאב יעבץ וכו'.

נעמה היתה חברותו בלשכתנו. אח נעים היה, אח יקר, טוב ואהוב. מפניו, מלבו השתקפה אחוה נאמנה.

לב טהור ומזג טוב נתן לו ה', ויהי אהוב לבריות.

ובהיותו מטבעו בעל-רגש ועובד-חרוץ התמסר אל הלשכה בכל כחותיו ורגשותיו; הקדיש לה את עתו ואת עטו גם יחד. סופר מהיר היה, ועל ידו נעתקו המכתבים, הפרטי-כלים, החוזים, החשבונות וכו'. היה אחד מהלוחמים נגד המיסיון. ותקנו שלא לקבל בתור אחים את האבות ששולחים את בניהם לבתי-ספר של המיסיון.

חבר פעיל היה ביסוד והנהלת בית הספרים “מדרש אברבנאל” שנוסד ע“י הלשכה בשנת תרנ”ב, ומסר לו אז את אוצר ספריו. וכן בועד מושבה “מוצא”, – הלשכה רכשה אז בכפר קולוניה הסמוך לירושלם 227 דונם קרקע, והושיבה עליו בשנת תרנ"ד פועלים חרוצים. וכן בכל פעולותיה הכללים, הצבורים והפרטים השתתף ר' אליהו האניג בכל חום לבו בכל רגשי נפשו.

גם בעלי הלשכות מחו“ל עמדו אתו בקשר ידידות קשר-אחוה. בהיותו בברלין בשנת תרע”ד היה ראש הקלוב הארצי ישראלי, והרבה עבד ופעל בהסתדרות לשפה ולתרבות העברית. –

זכרתי ימים מקדם בהִלוֹ2 נר בני ברית על ראשנו, מה נעימים ויקרים היו לנו אותם הימים, ימי העבודה הלבבית, הרחמנית, שלובי זרוע, שכם אחד עבדנו על שדה האחוה, אהבת העם והארץ, בכל כך תמימות, בכל כך התמסרות,

איכם? הימים הטובים!

אחד מזקני האחים.


ר' אליהו האניג ז"ל

בתור עסקן צבורי וחבר פעיל בבנין השכונות


בכל מקרה כללי, צבורי, כבר היינו רואים את ר' אליהו האניג בביתו של הרב הראשי בירושלים מרן הגאון רבי שמואל סלאנט זצ"ל, וכמו כן בבית ועד הכללי לעדת האשכנזים.–

ר' אליהו האניג, בתור עסקן צבורי ועתונאי, היה תמיד מזמן ונוכח באספות נחוצות שלקח חלק פעיל בהן. הרי נוסע הוא עם הר“י רבלין ליפו לרגלי שאלת “סגירת החוף” להעולים החדשים מרוסיה. והרי נוסע הוא עם מר אדילמן בא כח ח' ל”מען ציון" לשאלת גרוש הפרסים, – מנצח על עבודת ה“תמחוי” שנוסד בש' תרנ“ב ע”י הר“מ אדילמן, – עובד במרץ בחברת “עזרת נדחים” שנוסדה ע”י הרי“ד פרומקין, אח לצרה ל”גולי רוסיה" ו“פליטי רוסיה”, ועוזר לד“ר שמואל ברוך סנדרס ביסוד בית הזקנים והזקנות שעבר אחרי כן בידי הנהלת הרי”ד פרומקין, הר“א בן טובים והרי”מ פינס. והרי נוסע לרמלה לשכור בית ל“בית תפלה” לדאג לשו“ב, לרופא, נושא ונותן עם הד”ר אביגדור טריביש לכונן ישוב בבית לחם, ובסביבה של קבר רחל אמנו.

עובר ושב עם הר"י רבלין, עם חברי הרחבת הישוב, ביסוד השכונות החדשות, כותב החוזים, הרשימות, הפרטי כלים ואספות תכופות לילה לילה בבית ישראל, בשערי פינה, בימין משה וכו'.

רעיון ישוב א“י ועסודת האדמה באה”ק היה כל הגיונו, והרי הוא משתתף בפעולותיו בחברת אלף שערים" “נחלת יעקב” “אגודת מסחר”.

מאמריו בשמו ובפסידונים שונים מלאים רגשות עדינות, רגשות אהבת העם והארץ.

נפשו תהא צרורה בצרור החיים, עם נפשות עסקני הצבור ובוני הישוב בקדש.

איש ירושלם


ר' אליהו האניג ז"ל

בתור ממלא-מקום עורך ה“חבצלת”

ופעולותיו הצבוריות


בה“יומן” של מר האניג רשום: “בחדש אד”ש התרנ“א נסע הרי”ד פרומקין לעבר לירדן (וערי הגליל) וימסר בידי את הוצאת “החבצלת” ואת כל הנהגת החברה “עזרת נדחים” ו“מושב זקנים”.

“עבודה רבה וכבדה עבדתי בחצי השנה ההיא, עד סוף אלול התרנ”א. נלחמתי עם בן יהודה מו“ל ה”אור" רבתי את ריב החברה עזרת נדחים מידי רודפיה… ופעם אחת חפצו הס' למסרני לממשלה בגלל המאמר “שוד וחמס” שפרסמתי בחבצלת ובצפירה, אך ה' היה אתי, ואוהבי הרבנים לא נתנום לעשות כדבר הזה".–

מאמרים רבים ופילוטונים שונים פרסם אז מר האניג בהחבצלת ובהצפירה על עניני הישוב בקדש.–

ב“הארץ” של רבי זאב יעבץ נדפס ממנו הפרק ההיסטורי של “מושב זקנים וזקנות” בירושלם ובחוצה לה.

ספרי החשבונות השנתים מעזרת נדחים ומושב זקנים שנערכו על ידו היו תמיד למופת.

בתור ידיד ורע להרא"מ לונץ היה כותב לו מכתביו ומעתיק את “כתביו” לא עבר כמעט יום אחד שלא התראו ולא עבדו יחד. ועליו נאמר: עינים הייתי לעור.


אליהו האניג איפנדי

בתור מנהל רשמי של הפוסטה התורכית-היהודית

בעיר העתיקת ברחוב היהודים.


חשוב היה ר' אליהו האניג בעיני המודיר הקושטאי בהוכחו על חריצותו ונאמנותו


עוד בשנת תרמ"ה היה פקיד רשמי בהפוסטה התורכית, והפיק רצון רב. אבל מפני טעמים שונים ובעיקר מפאת קדושת יום השבת התפטר ונמנה נוצרי על מקומו.

בשנת תרנ"ז הגיעה פקודה מקושטא לפתוח מחלקה מיוחדת של הפוסטה ברחוב היהודים, ולמנות את האניג איפנדי למנהל, לקבלת ומסירת מכתבים וכספים. המחלקה הזאת התנהגה באופן הכי מסודר. כלם כבני ברית כאינם בני ברית היו שבעי רצון מאד.

החותמת הרשמית שהיתה חקוקה עליה שם “ירושלם” בעברית, הפתיעה את הקהל הנאור, ומכל קצוי תבל פנו אל המנהל לשלוח להם הבולים הנושאים עליהם שם “ירושלם” בעברית. עתוני אירופא הרימו זה על נס.

רבים השתדלו אז לרכוש להם הבולים לזכרון, והיו גם אלה ששלחו לכתחילה מכתבים לבני בלי-שם למען ישובו המכתבים עם הבולים אליהם.–


הרב חיים מיכל מיכלין

פתח תקוה

כ' אלול תרצ"ה

ר' אליהו הוניג ז"ל


שני אחים היו בירושלם ר' אליהו ור' ליב ז“ל, ושניהם הצטיינו בהרבה מדות טובות וכשרונות מצוינים. שניהם היו סופרים חשובים. כנוייהם היו שונים, מפני חובת הצבא ברוסיא ומפני גזרת הפספורטים. שניהם היו מידידי נעורי, ואשר תמיד היה לי שיח וסיג עמהם בענינים שונים. ר' ליב שרת יחד עמי בתור סופריו של הגאון הגדול רבי משה נחמיה כהניו זצ”ל. הוא היה חתנו של ר' זיידל טפרברג סוחר היין הידוע בירושלם אשר היה אבי משפחה מסונפת וענפה בירושלם.

ר' אליהו הוניג היה מפורסם לאישיות בולטת בעה“ק. מנעוריו התחבר אל הר”י דוב פרומקין ז“ל מו”ל החבצלת. ויהי לעוזרו וליד ימינו בכל מעשיו. הן בעניני “החבצלת”, הן בחברת “עזרת נדחים” נטע שעשועיו של הריד“פ והן אח”כ בהמוסד הנכבד “מושב זקנים וזקנות” אשר שם היה לו יד עוד בתחלת יסודו על ידי הרש“ב דר' סנדרס מאויסטראליא והרב”צ שלעז ז“ל. ומכל שכן אחרי כן כאשר נכנס הבית לפקוחם של הרי”ד פרומקין וחבריו הרי“מ פינס ורי”א בן טובים ז“ל באמצעות המיסד הנדיב ר' ארי' ליב פרידלאנד ז”ל מפטרברג-דינבורג. אז נתמנה הר"א הוניג למזכיר כללי והצליח להכניס במוסד סדרים טובים וישרים.

הוא היה סופר ישר, הגון, דובר אמת, כאשר היינו יחד סופרים וכתבים תמידים להצפירה שהי' עתון שבועון ואח"כ יומי אז התפעלתי ממכתביו היפים שתמיד נשאו עליהם חותם הרצינות והאמת במדה גדושה.

הוא לא היה נואם ודברן, אבל כל מה שדבר היה ספור ושקול. בנחת, במתינות, כראוי לחכמים.

ישרות נפשו משכה עליו גם עין הממשלה הטורקית, בראותה כי מוסד הדואר שלה בירושלם הוא במצב ירוד, הלקוחות מתנודדים ממנו, בשאט בנפש, מהעדר אמון ובטחון. ובראותה כי שאר בתי הדאר האירופאים בירושלם וביפו קנו שביתה חזקה בארץ, והכל רצים שמה ושמים בטחונם שמה, אז מלאה הממשלה ידי הר“א הוניג שיפתח על חשבונה סניף מיוחד להדאר הטורקי ברחוב היהודים, ועוד יתרה עלתה בהשתדלות המנהל הזה שהרשתה לחקוק בחותם הדואר השם “ירושלם” באותיות עבריות בולטות, שבו היתה זכות מיוחדת יוצאת מן הכלל בימים ההם ובזמן ההוא. ואמנם הצליח המנהל הר”א הוניג להרים קרן הדאר הטורקי ולהגדיל האמון בלב הלקוחות ששם ירושלים בעברית מתנוסס עליהם, כי ראו בזה אתחלתא דגאולה, וירבו געגועיהם לארצנו ושאיפותיהם להישוב העברי. ועוד יותר. גם הרבה מהגוים אוהבי התנ“ך וביחוד מן הבריטים, היו מבכרים לשלוח מכתביהם וספריהם ע”י הדאר הזה שנשא עליו השם “ירושלים” בעברית. ותחל הממשלה לראות ברכה בהדאר הזה ותהי מרוצה מפעולותיו של מנהלו היהודי בכל זאת, אחרי אשר צרי ישראל, שהיו צרי עין גם בזה, החלו לחרחר בקושטא בחצר המלכות, באה פקודה לבטל החותם הזה ולשוב אל החותם הרגיל כשאר בתי הדואר הטורקים, בכל זאת, ההרגל נעשה טבע. והאמון בהסניף הזה לא פסק עוד זמן רב אח"כ.

ענין הדוארים בירושלים ויפו ראוי ליחד ע"ז פרק מיוחד, כי גלגוליהם והשתלשלותיהם במשך יותר מיובל שנים מענינים מאד3.


לשכת “ירושלים” מספר שלום

לאגודת חורין בני ברית

–––––––––––-

לא' פ. גרייבסקי, ירושלים.

אח נכבד.

ברצון רב ובקורת רוח מיוחדת קבלה לשכת ירושלים לא. ח. ב. ב. את מכתבו, שבו הוא מודיענו, שעתיד בקרוב להוציא ספר זכרון לאחינו המנוח ר' אליהו הוניג ז"ל שנפטר לפני עשר שנה.

אני לא זכיתי להכיר את ר' אליהו הוניג ז“ל – בי”ח אלול מלאו לי עשר שנים לעלותי ארצה ורא' הוניג לא היה כבר בחיים! אולם שמעו הטוב שמעתי כשהייתי עדיין צעיר ברוסיא ולעתים קראתי גם דבריו שכתב על עניני א"י בעתונות העברית בימים ההם ויותר ממה ששמעתי שם ברוסיה שמעתי כאן בארץ מפי אחי הלשכה הותיקים, בספרם זכרונות “מימים ראשונים” ליסוד לשכת ירושלים.

המנוח ר' אליהו האינג נכנס כאח ללשכת ירושלים עוד בשנים הראשונות להוסד הלשכה, באותה שעה שאנשי ירושלים היקרים הפיצו שמועות רעות ועלילות-שוא על תפקידי הלשכה, שאיפותיה ופעולותיה והפילו אימה ופחד ולפרקים השתמשו גם ב“רדיפות”4 כלפי אלה “שהעיזו בימים ההם להרוס את המחיצות האטומות של “חומות” ירושלים שהם ורק הם ראו את עצמם ל”שומריהן" – ר' אליהו הוניג ז"ל לא שם לב לדיבות ולעלילות הוא נכנס ללשכה והתמסר לעבודת הלשכה בכל מרצו וכשרונותיו הצבוריים ועמדתו התקיפה והיה פעיל בכל עניני הלשכה ונטל חלק בראש בעבודת התרבות של הלשכה, שרבות עשתה ופעלה להכניס בימים ההם אור וחיים, השכלה ומדע בלבות הנוער הירושלמי.

ויותר שהיה רבי אליהו הוניג מקדיש מזמנו בעבודתו המסורה והנאמנה במוסדות הלשכה ומפעליה היה אח נאמן, טפח ורבה את רגשי האחוה והיה ער לגורלם של אלה האחים, שמסבות הזמן הכריעום ונזדקקו לעזרת אחים. שקוד היה לתקנתם ונמצא להם בשעת דחקם בנדיבות לב, ביד פתוחה ובצניעות מופלאה ומפליאה.

רצוי היה שכ' יתאמץ להוציא גם קובץ כתביו הנבחרים, שפרסם בעתונות הארצי ישראלית וביחוד ב“חבצלת” במשך שנים רבות.

בכבוד רב ובב"א

מ. רבינוביץ נשיא לשכת “ירושלים”.


התפלה

נוסח התפלה המיוחדה שהתפללו לעי“נ הר”א האניג ז"ל

ביום “ההזכרה” בלשכת “בני ברית” בירושלם:

יי אלהים שמך לבדך יעמד לנצח וכל יצור יחלף וימות: אתה ממית ומחיה ובידך נפש כל חי: נחמנו יי אלהינו מאבלנו וחזק לבנו כי אתה יי מחצת ותרפאנו: הט לבבנו אליך והיה אבלנו זה למרפא לנפשנו והטבנו דרכינו בראותנו אחרית אנוש ימות: ככתוב “טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם”: כי מה כל האדם? הלא ימי חייו חצצו ואין מפלט לו מיום המות כי לך הכל ובידך הכל.

ברך אבינו שבשמים את אחינו הנאספים פה למדם תורתך ומשכם אליך בחבלי אהבתך אשר אין ערוך לה: ברך את אחי אגודתנו בכל מקום שהם, ברך את כל בני האדם: היה אתנו כלנו בכל ימי חיינו על פני האדמה וחזקתנו לשאת בעת קצנו את משא המות בלב אמיץ ורוח נכון: לך התהלה והתפארת מעולם ועד עולם – אמן.


ר' אליהו הוניג ז"ל

(זכרונות)


ר' אליהו הוניג ז“ל היה עסקן ירושלמי שיד ושם לו בכמה מוסדות ומפעלים ירושלמים, מדריכהו הראשון בחיים הצבוריים בדור הקודם בירושלם היה הרה”ח רי“ד פרומקין ז”ל עורך ה“חבצלת” שקבל אותו לסופר ומזכיר בחברת “עזרת נדחים” שתפשה אז מקום חשוב בחיים הצבוריים בירושלם, ושמר פרומקין היה מיסדה ומנהלה. אח“כ נתקבל לסופר ומזכיר במוסד הגדול בית מושב זקנים וזקנות, ובמשרה זו הוא שמש עשרות בשנים, לפעמים כשמר פרומקין היה נוסע לזמן מה לחו”ל היה משאיר את מר אליהו הוניג לממלא מקומו בהנהלת העתון “חבצלת”.

ר"א הוניג היה מהחברים הפעילים והאחים הראשונים של לשכת בני ברית הירושלמית, וחבר לועד בית הספרים אברבנאל וגנזי יוסף מטעם לשכת בני ברית.

הוא היה חבר פעיל בועד שכונת ימין משה ובעל בית ותושב בה עשרות בשנים.

ר“א הוניג עמד בקשרי ידידות וחליפת מכתבים עם הרב הגאון המנוח רבי דוד שלמה סלושץ ז”ל רב ואב“ד באודיסה שהיה חובב אה”ק וירושלם בכל נפשו ומאודו, ועבד ופעל ואסף כספים מנדיבי ישראל באודיסה לטובת מוסדות הצבוריים הירושלמים במסירות וחבה רבה שלא עמלק"פ.

ומרוח היהדות של האב הגאון רד“ש סלושץ ז”ל, וקרבתו לר“א הוניג נאצל גם על הבן הסופר החכם פרופיסור נחום סלושץ – יבדל לחיים ארוכים – גם הוא היה ידיד לר”א הוניג, וזכורני שבאחת מנסיעותיו מאודיסה לא"י בבחרותו נסע נחום סלושץ לתייר במושבות הגליל בטבריא וצפת בחברותא עם מר אליהו הוניג שהיה רוחש לו ידידות תמיד.

מר אליהו הוניג היה מנהל סניף הדואר המיוחד ליהודים ברחוב היהודים בירושלם בעיר העתיקה, מטעם הנהלת הדואר הקסרית העותומנית.

כידוע היו קימים בירושלם בשנות הקפיטולציה בתורכיה מלבד הדואר התורכי גם בתי דואר של הממשלות והמדינות הזרות דואר אוסטרי, גרמני, רוסי, צרפתי, ואיטלקי.

הדואר התורכי ברצותו למשוך את שולחי המכתבים היהודים וביחוד את מוסדות הצדקה והחסד היהודים שהיו שולחים מכתבים נדפסים באלפיהם ורבבותיהם לחו“ל, פתח ברחוב היהודים בירושלם סניף לדואר התורכי שמנהלו היה מר אליהו הוניג ז”ל ופקידיו היו ג“כ יהודים, בחותמת של סניף הדואר הירושלמי הזה היה חרות השם “ירושלם” בעברית5 והמכתבים שנשלחו לחו”ל שעליהם הודבקו בולים עם חותמת בשם “ירושלם” בעברית עשו רשם טוב מאד על היהודים שבחו"ל חובבי ציון וירושלם6.

זכורני שבברלין היה עסקן יהודי ד“ר הינריך מאיר כהן שבקר פעמים אחדות בא”י, והיה ידידו של מר אליהו הוניג הוא היה חובב תורקיה ודורש טוב לתקומתה הכספית והכלכלית. זכורני שיצא בסריה של מאמרים נמרצים בעתונות היהודית הגרמנית שבה התמרמר והתאונן על יהודי ירושלם ועל מוסדותיה הצבוריים, על שלחם את מכתביהם לחו“ל, בבתי הדואר הזרים שהם כספחת ממארת וכמחט בבשר החי של תורקיה ברוששם ודלדלם את אוצרות כספה וזהבה. ביחוד תקף את היהודים ואת מוסדותיהם על השתמשם בדואר הרוסי בירושלם, לשליחת מכתביהם ואז יצא מנהל הדואר הרוסי האדון אברהם סולומיאק במאמר תשובה על התקפת ד”ר הינריך מאיר כהן בעתונות היהודית הגרמנית והסביר שהמוסדות הצבורים העברים מבכרים לשלוח את מכתביהם וחוברותיהם הנדפסים לנדיבים היהודים בערי רוסיה ע"י הדואר הרוסי בהיותם בטוחים כי בדרך זו יכנסו לרוסיה מבלי עכוב מצד הצנזוריה.

בזמן קיומו של סניף הדואר היהודי התורכי בירושלם, היה מר אליהו הוניג וחבר פקידיו הצעירים היהודים מוליכים גם את הדואר התורכי הכללי בתא המיוחד של הדואר ברכבת מירושלם ליפו וחזרה.

למר אליהו הוניג היתה השפעה בחוגי הפקידים של הדואר והתלגרף הקסרי העותומני הכללי בירושלם, והפקידים התורקים היו קוראים לו בשם “אליאס איפנדי”.

בפרוץ המלחמה העולמית וכניסת תורכיה למעגל המדינות הנלחמות במדינות ההסכמה נתבטלה הקפיטולציה בתורקיה, וגם בא"י, ובתי הדואר של הממשלות הזרות נתבטלו ונסגרו.

ז. בן טובים


הר' אליהו הוניג ז"ל7


ראוי הוא ר' אליהו הוניג, היקר והחביב, להציב לו שם וזכר בספרנו.

הוא היה אחד מעסקני ירושלים הפועלים בדור העבר; עסקן חרוץ אי נלאה, עסקן–צנוע, לא הכה בכפתור ולא הרעיש בספים, וכל פעולתיו וכל מעשיו הן בעניני הכלל והן בעניני הפרט היו תמיד בהסתר, בכבוד, בדייקנות ולפעמים גם במסירות נפש.–

ספרי ה“פרטי כלים” של האגודות, החברות, המוסדות והמפעלים השונים; השכונות והפרורים מספרים לנו מה פעל ועשה במשך ימי חייו בתור עסקן וסופר גם יחד.

מחונן היה בכשרונות נעלים ויהי סופר ומנהל חשבונות באופן הכי נעלה וזה גרם לו לעמוד בגובה התפקיד של חברת עזרת נדחים ומושב זקנים, וסופר ומזכיר בלשכת “ירושלים”.

היה סופר בעתוני חו“ל וביחוד כתב הרבה בחבצלת, לפעמים היה ממלא מקום העורך וכל עניני הדפוס נחתכו על ידו, הוא היה תמיד יד ימינו של מר אדילמן בעניני ל”מען ציון", רוח החיה בעניני לשכת בני ברית וחבר פעיל בכל דבר טוב ומועיל.

מטבעו היה איש בעל מזג טוב צנוע ועניו, טוב ומטיב לבריות,

על ידי ישרו ואמונו היתה השפעתו מרובה מאד. ולפיכך השכימו רבים לפתחו לבקש ממנו השתדלותו בעדם, ולמרות טרדותיו ותלאותיו שהיה עמוס בהן תמיד לא חשך עמל בנפשו והרבה טרח ויגע לטובת עניים ובתי אבות צנועים, ויהי אביהם של יתומים ויתומות, דאג וטרח בעדם, השיאם, והאכילם על שולחנו החיים כעת חיי משפחתי, חיי שלוה בירושלים.

בו נפגשו המדות הנעלות של עם ישראל מן הדור הישן אוהב תורה ושומר מצוה, עם החנוך והתרבות מהדור החדש, וכעץ כן פריו גם בניו היקרים חונכו על ידו ככה, והמה בנים ישרים לה' ולדתו, לעמו ושפתו8, הוא היה איש ישר הולך לא התערב בשום מחלוקת, עולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך את כל איש ובן אדם, לא השתמש במחמאות ולא ידע חנף, האמת היתה נר לרגלו ואור לנתיבתו, אהוב וחביב היה בעיני כל הכתות והמפלגות השונות וכמו הרבנים מהכא ומהתם, כן גם החכמים והמשכילים הוקירוהו וכבדוהו. הוא הוא שהרגיש תמיד בצערו של חברו, ויהי אחי עזר ואחי סמך לכל נקשה ומדוכא. בגופו ולפעמים גם בממונו, בקצור, ר' אליהו הוניג היה סמל הטוב והחסד, עסקן נכבד, ובכל זאת סבל בשניו האחרונות דוחק רב עד שנפטר, או יותר נכון התפקע ביום השבת ד' חשון תרפ"ה. בהיותו בבית הכנסת באמצע תפלת הבקר נפטר פתאום בהיותו בן ששים וארבע שנים

במשך שנים רבות שמש במשרות שונות בפוסטה התורקית בעירנו, אבל דוקא הוא, בין הרבה הרבה פקידים ערבים, לא זכה להשיג פנסיה מאת הממשלה הא"י בסדרה את הפוסטה מחדש לאחרי הכבוש, וסבל לפיכך בשניו האחרונות דוחק רב, כאמור.

איש מסודר היה ודייקן, והיה רושם יום יום זכרונותיו בספר. ה“יומן” הזה מכיל בו חמר מלא ענין לגבי הכלל והפרט, מקרים ומאורעות שונים, חלק ממנו מונח לפנינו והננו מעתיקים הפרק הראשון לתולדותיו, ככתבו וכלשונו:

“ביום השבת כ”ו שבט התרכ“ב נולדתי בעיר סלוצק ברוסיא לפנות ערב המליטתני אמי רייצע בת ה”ר שמעון האניג, ואבי ה“ר עקיבה ב”ר אליעזר ליפשין למד אז בישיבת מיר, אבי היה, אז כבן עשרים ועסק בתורה, עניותם של הורי גרמו לי שנתגדלתי בבית זקני. בעודני ילד רך בשנים עזב מר זקני ה“ר שמעון האניג ב”ר אברהם ז“ל, את סלוצק ויבא לשכון בירושלים עה”ק, ואני בהיותי תמים שוקד על למודי ושואף אל ארץ אבותינו ערגה נפשי לנסוע אל זקני בירושלים, אז עוד הורע מצב הורי, ויהי בשנת תרל“ד כאשר יצאה פקודת הממשלה אודות אנשי הצבא וחוקיהם עזבתי את סלוצק בלוית אמי מורתי, אחי הר”ר אריה ליב בחמש שנים צעיר ממני, אחותי חיה ליפשה, צעירה ממני בעשר שנים, ואחותי שיינא אסתר כבת שנה אחת, והלכנו ירושלימה. באנו לעה“ק ביום השלישי כ”ו אלול התרל“ד, ומצאנו את זקני ואת זקנתי, מר אבי נשאר בסלוצק בעסק המלמדות כמקדם, וישלח כסף מעט להוצאות הבית אבל לא הספיק די ההוצאות, אנכי התחלתי ללמוד תוה”ק בבית המדרש “סכת שלום”. בחורף תרל“ה נכנסתי לישיבת הרב ר' יודל מלאמזא, ואח”כ לישיבת עץ-חיים ולמדתי איזה זמנים אצל ה“ר מנדל מנדילזאן חתן הרב הגאון מחאסלאוויץ בישיבה התחלתי לטעם טעם ההשכלה ומעט מעט הסתגלתי לכתוב עברית ולועזית עד כי מצאתי את שאהבה נפשי הרה”ח מו"ה אברהם משה לונץ ויורני את הדרך אשר אלך בה. ועד היום הנני נהנה מנועם דבריו הנכוחים, ועד נצח לא אשכח את חברי ואלופי הטוב הלזה.

בשנת תרל“ט בא ירושלימה גם אבי מורי, ויחל בעסק המלמדות ואז נכנסתי בברית האירוסין עם בת טובים, בת הרב ר' ברוך מרדכי שוורץ נ”י. מרת קריינא תי‘, וביום הששי ט’ ניסן התרל"ט חגנו יום כלולתנו והתחלתי לעסוק במשא ומתן, אבי נתן לי נדוניא 75 רוכ וחותני נתן לי 1500 גרוש עם מזונות שתי שנים על שלחנו.

המשא ומתן הראשון הי' לי “במסחר אתרוגים” ואבדתי את כספי ביפו כאלף גרוש"9.

ואני מעלעל וקורא: אחרי המו“מ הזה, שלא הצליח, התעסק בכתיבת מכתבים בשכר. התישב ביפו בעסק חנות סחר י”ג וי“ש, ויהי לו לחם צר; נסע לאלכסנדריה וישא חן בעיני הגביר אגיון ויאמר לפתוח לו בית מסחר גדול, וימאן בחסד הזה, נפשו הטהורה נקעה בעיר וכל המונה ויבא אדיסה ויהי שם למורה שפת וכתב עברי וכבר החל לשלוח כסף הביתה, אבל המרשעת מרת “רוסיה” לא נתנה לו לשבת במנוחה ויהי מוכרח לשוב ירושלימה, בא”ח של סוכות התרמ"ד שב לביתו ויהי מורה לנערים בכתיבה וחשבון; פתח חנות קטנה ברחוב חברון, ויהי נע ונד בארצות החיים בירושלם.–

“בשנה ההיא, בח' חשון, נוסדה חברת “עזרת נדחים”, ויקבלני הרב החכם מוהרי”ד פרומקין לסופר החברה. ובחדש שבט החלתי להרויח כספי ממלאכת יד בכבוד, ואת הרי“ד פרומקין לא אשכח לנצח. כי מידו, רק מידו. בא לי כל הכבוד הזה. מידו התחלתי להרויח לחם חקי, מידו נודעתי ובאתי באנשים, ומאז החלה בעזה”י תקופה חדשה בארחות ימי חיי. –

באותה השנה (תרמ"ד) באה גם תקופה חדשה לבית מושב זקנים ואני נמניתי בו ל“סופר ומזכיר” בשכר קבוע.

אז בא הר' הח' ר' יעקב גאלדמאן לעבוד במערכת החבצלת ויעזור גם לי בעבודת חברת עזרת נדחים ומאז נודענו איש אל אחיו, נתדבקנו כאחים ממש, ואהבתנו עזה כמות.

בשנת תר“ן נקראתי לשרת בתור סופר העיר יפו. עבדתי שבועות אחדים והייתי סופר ומזכיר גם בחנות ה' לאפין. ויהי בבואי ירושלימה לקחת את ביתי ובני ביתי, בקשני הרש”ב סאנדרס להשאר במו“ז ויוסיף על שכרי. וגם הרי”ד פרומקין הסכים כי אשאר פה וב“ה כי נותרתי בירושלם, ובמקומי נסע הר”י גאלדמאן מופיע כאן צירוף א"ל כאות אחת הי"ו. שהצליח במשרתו והרים את יפו בגובה תפקידה בחמריותה ורוחניותה.


עוד קטעים מה“יומן” הנז'.

ו' ניסן תרנ"ב.

“ה' דוד ילין בא לביתי, לקחת ממני רשות לרשום את כל הספרים אשר הקדשתים לבית עקד הספרים החדש, בתנאים שונים”.

קבלתי טלגרמה מיפו: “שלח 150 רוטל מצה, השיבני בטלג'. רוקח”.

מהחברה שערים ידרשו כסף לבנין הבור, והם דחוקים לכסף. ואלך לה' אדילמן ושם ה' כהן ונדבר מזה והוסכם לקחת כסף בהלואה.

הוסכם כי אלך בשליחות הועד הפרסי להמושבות להשתדל כי יקבלו את אחינו הפרסים לעבודתם.

במוצש"ק הלכתי להלשכה ועבדתי שם עד שעה 11. הודיעו לי כי בא החוזה של בתי משה מונטיפיורי לבנין הבתים שם בסימן טוב!

התועדנו במלון קמינץ עם ה' כהן אדילמן ולונץ אדות ישוב בלוד.

הוגד לי כי הגרש“ס קורא אותי ואת ה' פרומקין לעסוק בדבר עשית וואקיף של החצר מושב זקנים, הגרש”ס אמר שאסע ליפו. אך ה' פרומקין אמר שיכתוב בעצמו להרי"א בן טובים.

ראיתי את ה' אדלמן ודברנו אודות הישוב בבית לחם ויתן לי רשות להוציא עד 80 נאפ' לישוב בית לחם. היינו לתת לכל משפחה לשכירות דירה 60 פראנק לחדש עד ר"ח מרחשון.

בערב יצאתי לה' אדלמן ולבן יהודה, אח“כ באו פקידי הלשכה ואני הבאתי את ה' לונץ וגמרנו עם ה' אדלמן שיתן לנו 8 וחצי נאפ' לשכירות בית הכנסת ברמלה, ועשרים פראנק שכירות השו”ב ברמלה לחדש יולי.

היום שמעתי ברור הדבר הנורא שהיה בירושלם קודם הפסח, כי הנוצרים החביאו נער נוצרי בבית לחם ויוציאו קול כי היהודים שחטו אותו לקחת את דמו לחג המצות, – זאקי אפנדי ראש הבלדיה שמע את הדבר הזה ויספר להפחה, ויצו על הדיר למצוא את הנער עד עשרים וארבע שעות, ואם לא יגרשם ביום ההוא, וימצאו את הנער בבית לחם.

עוד הפעם מרבים אנשים לבקש אוכל בבית “מזון ומחיה”, וימאסו בלחם המיסיון של ה' מאנקרוף שעשה תמחוי ע"י שלום בלעכער במחנה יהודה–. כבר נודע מאנקרוף למיסיונר.

“אחר חצות נקראתי לועד חברת עזרת נדחים ונטיל גורל צדק על כסף צייטלין לשכירות בתים לעשרים איש 50 פראנק לכל אחד ואחד. בערב נסע הרי”ד פרומקין ליפו ומשם נסע לאלכסנדריא לקבל פני הרב מלובלין הבא להשתקע באה“ק”. ועוד ועוד זכרונות ופעולות צבוריות –

אוהב תורה היה. ולמרות טרדותיו המרובות היה לו שעורים קבועים. וכן רשום בה“יומן”: ב“ה כי התחלתי עוד הפעם לקבוע עתים לתורה. ה' יעזרני שאוכל לעסוק בתורה גם לימים הבאים” –

וגולת הכותרת לו: "יראת ה' " שחפפה על כל הגיוני נפשו ופעל כפיו.–

––––––––––––-


סניף הפוסטה התורכית-היהודית

בשכונת מאה שערים

בשנת אלף תתל"ה לחרבן (תרס"ג) הודיע מר בן יהודה בההשקפה שנה ה' גליון ב':

“במאה שערים נפתח סניף לבית הדאר הרשמי הטורקי תחת השגחת הפקיד אחינו אליהו הוניג אפנדי ובחותם בית הדאר נחקק השם ירושלים באותיות עבריות” וביום השבת והמועדים בית הדאר סגור.

––––––––––––-

הערה.

גם בשנות תרנ“ה–תרנ”ו מלא מר אליהו האניג את מקום עורך החבצלת

וכן פרסם הרי“ד פרומקין בעצמו בגליון החבצלת מיום יב מנחם אב תרנ”ה:

בצאתי היום את ירושלים עיר קדשנו לרוסיא לרגלי ענין עסקי ותקון מכשירי בית דפוס אברך בשלום את כל אהובי ודורשי שלומי ואודיעם:

א) כי לממלא מקומי בבית המערכת ובית הדפוס הפקדתי את הסופר הנכבד ר“א האניג נ”י אליו יפנו כל אשר דבר להם אלי בנוגע להחבצלת ועניני הדפוס הוא ימלא משאלותם על צד היותר טוב וכו' וכו'.

ובברכת שלום אחתום ישראל דוב פרומקין


אביו הר“ר עקיבה ב”ר אליעזר ליפשיץ ז"ל

את רבי עקיבה זה הכרתי היטב, גובה קומה בעל הדרת פנים עינים יפות ומאירות ומדברו נאוה, בנחת, בנעימות, תלמודי הגיוני ומדקדק נפלא, בימי חרפי למדתי אצלו זמן-מה, כשהתחלתי לקרות בתורה בצבור בביהמ"ד אור החיים היה עומד על צדי ובידו חומש רדלהיים מהרב היידנהים ושומר לי על כל תנועה

חדר מיוחד היה לו מטובי ילדי בני ציון בחצר ר' אריה על יד חצר השל"ה.

נוח לבריות היה, סבלן וענו מאד, בעל מדות יקרות נלב“ע י”ט אלול תרס"ו.


חותנו הר“ר ברוך מרדכי ב”ר יצחק שווארץ ז"ל

אחד מיקירי ירושלים ונכבדיה, למדן, מדקדק וקורא ותיק, העמיד תלמידים הרבה לתורה ולתעודה, מידידיו ונאמני ביתו של מרן הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל.

נהנה תמיד מיגיע כפו בתעשית חומץ למכירה

איש-חמודות היה רצוי לכל אחיו ולכל יודעי שמו, כל בני ירושלים אהבוהו והוקירוהו.

הוא היה חתנו של הרב ר' משה ב“ר אריה ליב מפינסק. נזכר בין הרבנים גבאי הת”ת בשנת תרט“ו ואילך נלב”ע ה' כסלו תרע"ג.


אחיו ה“ר ליב ליפשיץ ז”ל

שקדן בתורה סופר ובעל בית מסחר יין-ארץ ישראל רוב עתותיו הקדיש לתורה ולתעודה ולעניני הצבור וישוב ארץ הקדש.

גבאי בחברת גחש“א, בחברת משמורים בחברת גמ”ח וחבר פעיל בחברת “ישוב ארץ הקדש” שנוסדה בשנת תרנ“ו ע”י הרב הגאון החובב הנלהב רבי יצחק צבי רבלין והרי“מ פינס ז”ל, במטרתה להטבת מצב בני ציון על יסוד עבודה גופנית עבודת האדמה והאכרות, יצירת מפליגה שלמה של עובדי אדמה ופועלים חרוצים מקרב בני ירושלים.

שנה שנה נשלחו הרבה מבני ציון מהספרדים ומהאשכנזים לפ"ת וליתר המושבות שהצטיינו בעבודתם ורבים מהם נשארו שמה בתור פועלים קבועים אצל פקידות הנדיב, ר' ליב ליפשין היה מסור לחברת ישוב ארץ הק' בכל רגשי לבו ונפשו. השתתף גם במאמריו הנלהבים בחוברות “חבת הארץ” למטרה זו.


אשתו המנוחה מרת קריינדיל האניג היתה אחת מבנות ציון היקרות, סמל האשה העבריה. מתה ה' אדר תר"פ



משפחת בית האניג לברכה בארץ.

בנו משה האניג נולד ביום י“א חשון התרמ”ט.

בנו ד“ר נחום האניג נולד ביום ג' תשרי התרנ”א.

בנו מר מרדכי האניג נולד ביום כ“ב תמוז התרנ”ב.

בנו מר יהודה האניג (לא נרשם בהיומן יום הולדתו).

בתו מרת שרה רבקה כהן נולדה ביום כ“א סיון תרמ”ו.

אשתו של הרב ר' שמואל דוד הכהן הי"ו.

בתו מרת שושנה כהן אשתו של הד"ר אריה כהן, בתל אביב רחוב השרון 18, אחד הרופאים הכי מצוינים.

בתו מרת רחל קלי אשתו של הד“ר שמשון קלי אחד הרופאים הראשונים בביה”ח הגדול במנשסטר.

והיה בית משפחת האניג לברכה בארץ.



אמר המו"ל:

יודע אנכי כי אין בקומץ עלים זה משום תאור שלם ומקיף לאישיותו ולמערכת פעולותיו הענפה.

בחוברת השניה “כתבי ר' אליהו האניג” עוד נשוב לדבר בו, לנו עוד חמר חשוב לפרסם ממוקירי שמו וממעריציו.



  1. במקור המודפס: “אשיו”  ↩

  2. במקור המודפס: “הלן”, ללא ניקוד. המילה לקוחה מאיוב כ"ט 3 (פב"י)  ↩

  3. ברצון רב נפרסם החמר החשוב הזה. ודבר בעטו מה טוב! המו"ל.  ↩

  4. יש לנו להעיר הרבה על זה. והכל – בחוברת השניה.  ↩

  5. יש להתפלא שכעת בשלטונה של אנגליה על א“י שלשוננו העברית הוכרה בתור אחת משלש השפות הרשמיות של הארץ, אין זכר לשם ”ירושלם“ בעברית בחותמת הדואר, וכנראה מסתפקת הנהלת הדואר בשם פלשתינה (א"י), הנדפס על הבולים הא”י. ז. ב. ט.  ↩

  6. כמדומני שגם מהצד הריוח הכספי כדאי הדבר להנהלת הדואר הא“י להזמין חותמת עם השם ”ירושלם“ בעברית להחתים בו את הבולים על המכתבים היוצאים כי מאספי הבולים הישנים ימצאו ענין רב בבולים אשר ישאו עליהם שם ”ירושלם" בעברית ואשר יפוצו בעולם במליונים נוסחות. ז. ב. ט.  ↩

  7. מס‘ “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ו’.  ↩

  8. אחד מבניו הנכבדים הוא ד“ר נחום הוניג בברלין (נולד בירושלם ג' תשרי תרנ"א) שלשת האחים: משה, מרדכי, ויהודה לבית הוניג בעלי מסחר. חתנו הראשון הוא כהן תלמיד חכם, אחד המופלגים בירושלם מבני ציון המצוינים, סוחר נכבד, מר שמואל דוד נ”י בהרב ר' שמעון אשר הכהן נ“י. חתנו השני נכבד ויקר רוח, חובב עמו וארצו ד”ר שמעון קלי במנשסטר.  ↩

  9. ראיתי לנכון להוסיף כאן גרשיים (הערת פב"י)  ↩

פנחס מרדכי בן צבי גריבסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של פנחס מרדכי בן צבי גריבסקי
רקע
פנחס מרדכי בן צבי גריבסקי

יצירותיו הנקראות ביותר של פנחס מרדכי בן צבי גריבסקי

  1. חזון עובדיה (זכרונות ויומנים)
  2. בית הדפוס העברי הראשון בירושלם (מאמרים ומסות)
  3. רכושנו הרוחני בירושלם (מאמרים ומסות)
  4. בשעריך ירושלם: ירושלים הבנויה (מאמרים ומסות)
  5. חללי בת עמי (מאמרים ומסות)

לכל יצירות פנחס מרדכי בן צבי גריבסקי בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות פנחס מרדכי בן צבי גריבסקי

יצירה בהפתעה
רקע

על שירתנו וקבוצת משוררים

מאת חיים נחמן ביאליק (מאמרים ומסות)

(תמוז, תרפ"ז)

במודעות הגזימו קצת, שאני אקרא הרצאה על שירת י. קופילביץ. ראשית אינני מסוגל להרצאות ממין זה ואינני מאמין בהרצאות ממין זה. אי-אפשר בשום פנים, לדעתי, להטעים את מי שהוא טעמו של משורר וטעמה של שירה ע“י הרצאה והסברה, כשם שאין להטעים את העוור טעם של צבעים, את החרש – טעם של קולות, וגם שירה ממין הדברים שצריכים להכיר אותה הכרה בלתי אמצעית, שלא ע”י סרסור. השירה היא דבר של נטיה וטעם, וכשם שאי-אפשר להסביר לאיש טעמו של דבר מאכל – אומר בפשטות: של פרי – על-ידי הרצאות אפילו במשך שנה שלמה, אם זה לא טעם, לא נשך בשיניו, לא לעס, להכניס לתוך בית-הבליעה שלו את הפרי, כך לא יבין את טעמה של שירה ע"י אלף הסברות והרצאות. בענין זה אני נאמן לשטת מלמדי הראשונים, שטת מלמדינו בכלל, שהם לא היו קוראים הרצאות על דברים ועל ספרים, אלא היו מלמדים לתלמידים את עצם הספרים ומטעימים אותם טעמים בלי שום סרסור ובלי שום אמצעים.

אין טוב למי שרוצה לעמוד על טבעו של משורר ושיריו, מאשר ללכת פשוט אל המשורר עצמו ואל יצירתו ולקרוא אותו. אם יש לו חך, ואם חושי השירה שלו אינם פגומים – אז יטעם מטעמו, ואם חושיו פגומים, לא יטעם ולא יועילו לו שום הרצאות והסברות. אני חושב, כי בכלל הרצאה על דברי יצירה מנמכת את האמת ומשפילה את ערך הדברים, היא מועילה יותר להקים מחיצה בין הקהל ובין היצירות, בין המשורר וקוראיו, משהיא מועילה לקרב אותם זה אל זה, להטעים איש מטעם חברו.

נשף זה ישמש לי, איפוא, רק מעין פתחון פה לדבר דברים קצרים על ענין קרוב לשירת קופילביץ, והוא יהיה רק אחד מרבים, שהם אינם ענין לעצמם אלא ענין לחזיון כללי. אבל אם אין לדבר על משורר, להרצות עליו כדי להתאים אותו אל הקהל, הנה קבוצה של משוררים הבונה תקופה, או זרם, כמו שרגילים עכשיו לאמור, או יותר טוב: גלגל מאחד, ספירה שירית מיוחדת – קבוצה שלמה כזאת היא כבר ענין להרצאה ועליה יש לדבר, לא מפני הצדדים החיוביים המיוחדים של כל משורר בפני עצמו, שהם לא ניתנים להסברה, אלא מפני הצדדים השוים המשותפים של הקבוצה הזאת, שהם כבר בונים ענין שלם הניתן לסקירה, לחקירה ולמדרש.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.