מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

עשר שיחות לילדים

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים, ברלין: אופיר, על יד מוריה; תרפ"ג

סוגה:

שפת מקור: עברית

עֶשֶׂר שִׂיחוֹת לִילָדִים

title00220130407-26133-ko85n7-0.jpg

עַל פִּי אַנְדֶּרְסֶן, גְּרִים וַאֲחֵרִים


עִם צִיּוּרִים מֵאֵת תּוֹם זַיְדְמַן-פְרוֹיד


a000120130407-26133-1lypujl-0.jpg

בַּת-הַמֶּלֶךְ וְהָעֲדָשָׁה

בֶּן-מֶלֶךְ אֶחָד יָצָא לְבַקֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה. וְאוּלָם רַק בְּבַת-מֶלֶךְ מִלֵּדָה חָפֵץ בֶּן-הַמֶּלֶךְ. הָלַךְ מִמְּדִינָה לִמְדִינָה, בִּקֵּשׁ, חִפֵּשׂ – וְלֹא מָצָא. לֹא שֶׁאֵין בְּנוֹת-מְלָכִים בָּעוֹלָם – יֵשׁ וָיֵשׁ! אַךְ גַּם אַחַת מֵהֶן לֹא יָכְלָה לָתֵת אוֹת אֱמֶת, כִּי אָכֵן בַּת-מֶלֶךְ הִיא מִלֵּדָה. שָׁב בֶּן-הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף, כִּי מְאֹד מְאֹד חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבַת-מֶלֶךְ מִלֵּדָה.

וַיְהִי הַלַּיְלָה וּסְעָרָה גְדוֹלָה בָאָה, וְהִנֵּה בְרָקִים וּרְעָמִים, וְהִנֵּה הֲמוֹן גֶּשֶׁם – פַּחַד-פְּחָדִים! פִּתְאוֹם – וְהִנֵּה קוֹל דּוֹפֵק עַל שַׁעַר הָעִיר. יָצָא הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן הַשַּׁעְרָה לִפְתֹּחַ לַבָּא. הַמֶּלֶךְ פָּתַח – וְהִנֵּה בַת-מֶלֶךְ לְפָנָיו. אַךְ מַה-נּוֹרָא הָיָה מַרְאֶהָ: שַׂעֲרוֹתֶיהָ וְשִׂמְלוֹתֶיהָ נָזְלוּ מַיִם, וּנְעָלֶיהָ מָלְאוּ מַיִם, וְכָל בְּשָׂרָהּ רָטַב מִמָּיִם. הִיא אָמְרָה, כִּי בַת-מֶלֶךְ הִיא מִלֵּדָה.

'הַלַּיְלָה וְנֵדַע," – אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַזְּקֵנָה בְלִבָּהּ, וּבְפִיהָ לֹא דִבְּרָה דָבָר. בָּאָה אֶל חֲדַר הַמִּשְׁכָּב, הֵסִירָה כָל הַכְּסָתוֹת וְהַמַּצָּעוֹת מֵעַל הַמִּטָּה, וּבְקַרְקַע הַמִּטָּה הִנִּיחָה עֲדָשָׁה אֶחָת. אַחֲרֵי-כֵן הֵשִׁיבָה אֶל הַמִּטָּה אֶת הַמַּצָּעוֹת, עֶשְׂרִים בְּמִסְפָּר, וַעֲלֵיהֶן אֶת הַכְּסָתוֹת הָרַבּוֹת, עֶשְׂרִים בְּמִסְפָּר גַּם הֵן, וְלֹא נוֹדְעָה הָעֲדָשָׁה אֲשֶׁר מִתָּחַת. בַּמִּטָּה הַזֹּאת שָׁכְבָה בַת-הַמֶּלֶךְ כָּל הַלָּיְלָה.

לְמָחָר שְׁאֵלוּהָ, אִם עָרְבָה לָהּ שְׁנָתָהּ. “לֹא וָלֹא. מְנוּחָה לֹא מָצָאתִי. כָּל הַלַּיְלָה לֹא עָצַמְתִּי עָיִן. אֱלֹהִים הוּא הַיוֹדֵעַ, מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר בַּמִּטָּה. דְּבַר-מָה קָשֶׁה הֵעִיק תַּחְתַּי וְאֵין בִּי מְתֹם. אֵימָה וָפָחַד!”

אָז יָדְעוּ, כִּי אֵין זֹאת כִּי אִם בַּת-מֶלֶךְ מִלֵּדָה לִפְנֵיהֶם, כִּי עַל כֵּן חָשָׁה בְּגַרְגַּר הָעֲדָשִׁים מִבַּעַד לְעֶשְׂרִים מַצָּעוֹת וְעֶשְׂרִים כְּסָתוֹת. רַק בַּת-מֶלֶךְ מִלֵּדָה עֲנֻגָּה וְרַכָּה כָּכָה. אָז לָקַח אוֹתָהּ בֶּן הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה, כִּי יָדוֹעַ יָדַע, כִּי בַת-מֶלֶךְ מִלֵּדָה לוֹ. וְהָעֲדָשָׁה בָאָה אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. הִנֵּה הִיא שָׁם עַד הַיּוֹם, אִם לֹא לָקַח אוֹתָהּ אִישׁ.

a000220130407-26133-g51h3w-0.jpg

כַּלָּתוֹ שֶׁל בֶּן-הָאַרְנָבֶת

מַעֲשֶׂה בְאֵם וּבִתָּהּ, שֶׁהָיָה לָהֶן גַּן יָרָק מָלֵא כְרוּב. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים בָּא לְשָׁם בֶּן-אַרְנֶבֶת וְלִחֵךְ אֶת כָּל הַכְּרוּב. אָמְרָה הָאֵם לְבִתָּהּ: “רְדִי הַגַּנָּה וְגָרְשִׁי אֶת בֶּן-הָאַרְנָבֶת.” יָצְאָה הַיַּלְדָּה וְאָמְרָה אֶל בֶּן-הָאַרְנָבֶת: “גֶּשׁ-הָלְאָה, גֶשׁ-הָלְאָה, בֶּן-אַרְנֶבֶת! אַל תְּלַחֵךְ אֶת כָּל הַכְּרוּב.” אָמַר לָהּ בֶּן-הָאַרְנָבֶת: “בּוֹאִי, יַלְדָּה, שְׁבִי עַל זְנָבִי וַאֲבִיאֵךְ אֶל סֻכָּתִי.” לֹא שָׁמְעָה לוֹ הַיַּלְדָּה. לְמָחָר בָּא בֶן-הָאַרְנֶבֶת שֵׁנִית לְלַחֵךְ אֶת הַכְּרוּב. אָמְרָה הָאֵם לְבִתָּהּ: “רְדִי הַגַּנָּה וְגָרְשִׁי אֶת בֶּן-הָאַרְנָבֶת.” יָרְדָה הַיַּלְדָּה וְאָמְרָה לְבֶן-הָאַרְנָבֶת: “אִי! אִי! בֶּן-אַרְנָבֶת! אַל תְּחַבֵּל אֶת כָּל כְּרוּבֵנוּ!” אָמַר בֶּן-הָאַרְנֶבֶת לַיַּלְדָּה: “בּוֹאִי, יַלְדָּה, שְׁבִי עַל זְנָבִי וַאֲבִיאֵךְ אֶל סֻכָּתִי.” יָשְׁבָה הַיַּלְדָּה עַל זְנַב בֶּן-הָאַרְנָבֶת. הוֹצִיא אוֹתָהּ בֶּן-הָאַרְנֶבֶת אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל סֻכָּתוֹ. אָמַר בֶּן-הָאַרְנֶבֶת לַיַּלְדָּה: “עִמְדִי וּבַשְּׁלִי כְּרוּב וָדֹחַן וְאֶקְרָא לַמְחֻתָּנִים.” (מִי וָמִי הָאוֹרְחִים? מָסְרוּ לִי אִישׁ מִפִּי אִישׁ: בָּאוּ כָל הָאַרְנָבוֹת. הָעוֹרֵב הָיָה הָרַב הַמְסַדֵּר אֶת הַקִּדּוּשִׁין, הַשּׁוּעָל הָיָה שַׁמָּשׁ וְהַקֶּשֶׁת בַּשָּׁמַיִם הָיְתָה לָהֶם לְחֻפָּה.) נֶעֶצְבָה הַיַּלְדָּה, כִּי לְבַדָּהּ הִיא וְאִישׁ אֵין אִתָּהּ. בָא בֶּן-הָאַרְנֶבֶת וְאָמַר: “עִרְכִי הַשֻּׁלְחָן. הַמְּחֻתָּנִים בָּאוּ לִשְׂמֹחַ אִתָּנוּ.” לֹא אָמְרָה הַכַּלָּה דָבָר וּבָכְתָה. יָצָא בֶן-הָאַרְנֶבֶת וְשָׁב וְאָמָר: “עִרְכִי הַשֻּׁלְחָן, הַמְּחֻתָּנִים רְעֵבִים.” לֹא אָמְרָה הַכַּלָּה דָבָר וּבָכְתָה. יָצָא בֶן-הָאַרְנֶבֶת וְשָׁב וְאָמָר לָהּ: “עִרְכִי הַשֻּׁלְחָן, הַמְּחֻתָּנִים מְחַכִּים.” כְּשֶׁיָצָא בֶּן-הָאַרְנֶבֶת מִשָּׁם לָקְחָה הַיַּלְדָּה בֻּבָּה עֲשׂוּיָה קַשׁ, הִלְבִּישָׁה אוֹתָהּ אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ הַחֲמוּדוֹת, שָׂמָה כַף הַמְבַשְּׁלִים בְּיָדָהּ וְהוֹשִׁיבָה אוֹתָהּ עַל יַד קַלַּחַת הַדֹּחַן, וְיָצְאָה לָשׁוּב אֶל אִמָּהּ.

נִכְנַס שׁוּב בֶּן-הָאַרְנֶבֶת וְאָמַר: “עִרְכִי הַשֻּׁלְחָן”, וְהָדַף אֶת הַבֻּבָּה בְּרֹאשָׁהּ. נָפְלָה מִצְנַפְתָּהּ. רָאָה בֶן-הָאַרְנֶבֶת, כִּי לֹא כַלָּתוֹ הִיא וְיָצָא מִשָּׁם בְּבשֶׁת-פָּנִים.

a000320130407-26133-1f758wn-0.jpg

גַן-עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן

גַן-עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן מִי יוֹדֵעַ? - גַן-עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן אֲנִי יוֹדֵעַ. עוֹד טַעְמוֹ עוֹמֵד בְּפִי וּשְׂפָתַי, רְאִיתִיו וְלֹא אֶזְכֹּר מָתַי, הַבְּלַיְלָה אִם בַּיּוֹם, הַבְּהָקִיץ אִם בַּחֲלוֹם. עִוֵּר רָאָהוּ וְאֵלָיו לֹא קָרָב, קִטֵּעַ בָּא בִּשְׁעָרָיו, גִּדֵּם פָּתַח דְּלָתָיו, וְאִלֵּם סִפֵּר לִי כָל זֹאת בִּשְׂפָתָיו. מִי חֵרֵשׁ יָסוּר הֲלוֹם, יֵשֵׁב וְיִשְׁמַע וְיַקְשִׁיב דֹּם.

בָּתִים בְּגַן עֵדֶן זְעִירִים-זַעֲרִירִים, צַחִים מִשַּׁיִשׁ וּמִשֶּׁלֶג בְּהִירִים, גַּגּוֹתֵיהֶם לֹא תֶבֶן וְלֹא קַשׁ, כִּי אִם צַפִּיחִיּוֹת בִּדְבָשׁ; קִירוֹת הַבָּתִּים וְדַלְתוֹתֵיהֶם, חַלּוֹנֵיהֶם וּתְרִיסֵיהֶם, מִן הַמִּסְדְּרוֹן וְעַד הָאוּלָם, מִן הַמַּעֲקֶה וְעַד הַסֻּלָּם – מַמְתַּקִּים מַעֲשֵׂה אֹפֶה כֻּלָּם. עֵצָיו מוֹצִיאִים בִּגְדֵי צִבְעוֹנִים, מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים, שֵׁשׁ וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָן: וְעוּגוֹת בְּכַרְכֹּם וּגְלֻסְקָאוֹת, רַכּוֹת חַמּוֹת וְנָאוֹת, גְּדֵלוֹת שָׁם בְּכָל הַשָּׁעוֹת, וְכָל-שֶׁכֵּן לְפוּרִים וּלְחַג הַשָּׁבוּעוֹת; וּפַלְגֵי דְבַשׁ וְחָלָב יָרוּצוּ בְּכָל מַעְגָּלָיו; וַחֲרִיצֵי גְבִינָה, חֲרִיצִים חֲרִיצִים, עוֹלִים מִן הָאָרֶץ וּמְצִיצִים, גְדוֹלִים וּקְטַנִּים וּקְטַנֵּי-קְטַנִּים, קְבוּעִים בַּמַּרְצֶפֶת כָּאֲבָנִים, וְיוֹנִים צְלוּיוֹת, הֵן וְגוֹזְלֵיהֶן, מְעוֹפְפוֹת וּבָאוֹת אֶל הַפֶּה מֵאֲלֵיהֶן.

גְּשָׁמָיו – נִטְפֵי דְבַשׁ וָיָיִן, מְתוּקִים לְחֵךְ וְתַאֲוָה לָעֵינָיִם, כָּל הָרוֹצֶה פּוֹשֵׁט לָשׁוֹן וְלוֹקֵק, וְשֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה – רוֹקֵק. הַשֶּׁלֶג שָׁם – אַבְקַת סֻכָּר זַכָּה, דַּקָּה מִן הַדַּקָּה, וְהַבָּרָד – גַּרְגְּרֵי נֹפֶת מְתוּקִים, מְעֹרָבִים בִּשְׁקֵדִים וּבְצִמּוּקִים, כָּל אוֹכְלֵיהֶם יִזְכְּרוּ טַעְמָם עַד יְצַמֵּחַ לָהֶם שְׂפָמָם.

וּמִסָּבִיב לְגַן-עֵדֶן חוֹמָה גְבוֹהָה וַאֲרֻכָּה, דַּיְסַת אֹרֶז כֻּלָּהּ, דַּיְסָה מְתוּקָה, וַאֲשֶׁר יֹאמַר לָבוֹא בַיְתָה – וְחָצָה עַד צַוָּאר בְּדַיְסָה.

וּבְשַׁעַר הַחוֹמָה כְּתֹבֶת כָּזֹאת, מִלָּה בְּמִלָּה וְאוֹת בְּאוֹת: מִי עָצֵל וְהוֹלֵךְ בָּטֵל בַּבָּנִים, מִי רוֹדֵף זְבוּבִים וְקוֹטֵל קָנִים, הֲלוֹם הֲלוֹם גַּנָּה-עֵדֶן בֹּאוּ, אֵין לָעֲצֵלִים מָקוֹם טוֹב כָּמוֹהוּ. פֹּה יֵשְׁבוּ בְשָׁלוֹם הַבַּטְלָנִים כֻּלָּם, יְדֵיהֶם חֲבוּקוֹת וּשְׂכָרָם יְשֻׁלָּם: פְּהִיקָה בְּדִינָר וּלְקִיקָה בִּשְׁנַיִם, וּשְׂכַר שִׂיחָה נָאָה – שִׁבְעִים שִׁבְעָתַיִם, וְכָל שְׁפַל-יָדַיִם וְזוֹחֵל עַל שְׁתַּיִם יֵצֵא לוֹ שֵׁם בֵּין תַּנּוּר וְכִירַיִם מִמִּצְרַיִם וְעַד אֲרַם נַהֲרַיִם.

אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ אֲסַפֵּרָה, וְאַתֶּם שַׁלְּמוּ לִי בִמְזֻמָּנִים מְהֵרָה, גֵּרָה שְׁלֵמָה וַחֲצִי הַגֵּרָה.

אָמֵן וְאָמֵן.

a000420130407-26133-332ktc-0.jpg

הָעֶבֶד הֶחָכָם

אִישׁ אֶחָד אָבְדָה לוֹ פָרָה. שָׁלַח אֶת עַבְדּוֹ הֶחָכָם לְבַקְּשָׁהּ. עָבַר זְמָן רַב וְהָעֶבֶד לֹא שָׁב. אָמַר הָאִישׁ בְּלִבּוֹ: אֵין כְּעַבְדִּי נֶאֱמַן! כַּמָּה טֹרַח הוּא טוֹרֵחַ! – חִכָּה עַד בּוֹשׁ וְהָעֶבֶד בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב. דָּאַג לוֹ הָאָדוֹן, פֶּן קָרָהוּ אָסוֹן. יָצָא הָאָדוֹן לְבַקֵּשׁ אֶת עַבְדּוֹ. הַרְבֵּה בִקֵּשׁ הָאָדוֹן, עַד שֶׁמָּצָא אֶת עַבְדּוֹ רָץ הֵנָּה וָהֵנָּה בַּשָּׂדֶה. הִדְבִּיק אוֹתוֹ וְאָמָר: “מָה אַתָּה, עַבְדִּי הַנֶּאֱמָן – הֲמָצָאתָ אֶת הַפָּרָה אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיךָ לְבַקְּשָׁהּ?” – “לֹא, אֲדוֹנִי, – עָנָה הָעֶבֶד – גַּם בַּקֵּשׁ לֹא בִּקַּשְׁתִּיהָ עוֹד!” – “וּמַה בִּקַּשְׁתָּ אֵפוֹא?” – שָׁאַל הָאָדוֹן. “אֶת הַטּוֹב מִן הַפָּרָה בִקַּשְׁתִּי, בִּקַּשְׁתִּי וּמָצָאתִי.” – “וּמַה הוּא?” – “שָׁלשׁ צִפֳּרִים” – עָנָה הָעֶבֶד. – “וְאֵלֶּה אֵיפֹה הֵן?” שָׁאָל הָאָדוֹן. – “אֶת הָאַחַת אֲנִי רוֹאֶה, הַשֵּׁנִית – אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלָהּ וְאַחֲרֵי הַשְּׁלִישִׁית עוֹדֶנִּי רוֹדֵף” – עָנָה הָעֶבֶד הֶחָכָם.

a000520130407-26133-1idxob9-0.jpg

בְּבֵית-תֶּרַח

תַּרְנְגוֹל וְתַרְנְגֹלֶת אָמְרוּ לִנְסוֹעַ לְמֶרְחַקִּים. עָשָׂה הַתַּרְנְגוֹל עֲגָלָה יָפָה, וְאַרְבָּעָה אוֹפַנִּים אֲדֻמִּים עָשָׂה לָּהּ, וְרָתַם אוֹתָהּ לְאַרְבָּעָה עַכְבָּרִים. יָשְׁבוּ הַתַּרְנְגוֹל וְהַתַּרְנְגֹלֶת בָּעֲגָלָה וְנָסְעוּ לְדַרְכָּם. הֵם בַּדֶּרֶךְ – וְהִנֵּה חָתוּל בָּא לִקְרָאתָם. שָׁאַל הֶחָתוּל: “אָנָה תֵלֵכוּ?” – עָנָה הַתַּרְנְגוֹל: “דַּרְכֵּנוּ – הַדֶּרֶךְ, הָעוֹלָה בֵית תֶּרַח!” אָמַר הֶחָתוּל: “קָחוּנִי אִתְּכֶם.” – עָנָה הַתַּרְנְגוֹל: “יְהִי כִדְבָרֶךָ! שֵׁב מֵאֲחוֹרֵינוּ וְאַל תַּפִּילֵנוּ.”


הִשָּׁמְרוּ, הִזָּהֲרוּ, פֶּן תְּטַנְּפוּ

חִגְּרִים וְסוּמִים! אוֹפַנֵּינוּ הָאֲדֻמִּים!


דַּרְכֵּנוּ – הַדֶּרֶךְ

הָעוֹלָה בֵית תֶּרַח.


אַחֲרֵי הֶחָתוּל בָּא עוֹד פֶּלַח-רֶכֶב, אַחֲרָיו בֵּיצָה, אַחֲרֶיהָ בַּר-אַוָּז, אַחֲרָיו סִכָּה, אַחֲרֶיהָ מַחַט – וְכֻלָּם יָשְׁבוּ בָעֲגָלָה וְנָסְעוּ יָחַד. הֵם בָּאוּ אֶל בֵּית תֶּרַח – וּבַעַל הַבַּיִת אֵינֶנּוּ! הֵבִיאוּ הָעַכְבָּרִים אֶת הָעֲגָלָה אֶל הָאֻרָוָה, עָפוּ הַתַּרְנְגוֹל וְהַתַּרְנְגֹלֶת וְעָלוּ עַל קוֹרַת הַגָּג, טִפֵּס הֶחָתוּל וְעָלָה וְיָשַׁב בְּפִי הַתַּנּוּר, הִתְעַטְּפָה הַבֵּיצָה בְמַגֶּבֶת, בָּאָה הַסִּכָּה בְכַר הַכִּסֵּא, קָפְצָה הַמַּחַט וְנִתְקְעָה בְכַר הַמִּטָּה, וּפֶלַח הָרֶכֶב רָבַץ לִפְנֵי הַדָּלֶת. שָׁב תֶּרַח הַבַּיְתָה וּבִקֵּשׁ לְהַבְעִיר אֵשׁ בַּתַּנוּר – עִפֵּר הֶחָתוּל בָּאֵפֶר אֶל פָּנָיו. רָץ אֶל הַמִּבְשָׁלָה לִרְחֹץ אֶת פָּנָיו – שָׁפַךְ עָלָיו בַּר-הָאַוָּז מָיִם. בִּקֵּשׁ לְהִסְתַּפֵּג בַּמַּגֶּבֶת – קָפְצָה מִשָּׁם הַבֵּיצָה וְנִשְׁבְּרָה וְטָחָה אֶת עֵינָיו. בִּקֵשׁ לָנוּחַ עַל הַכִּסֵּא – נִנְעֲצָה הַסִּכָּה בִבְשָׂרוֹ. כָּעַס מְאֹד וְהִתְנַפֵּל אֶל הַמִּטָּה לִשְׁכַּב שָׁם – וְהִנֵּה עָקְצָה אוֹתוֹ הַמַּחַט. צָעַק מִכַּעַס צְעָקָה גְדוֹלָה וּבִקֵּשׁ לִבְרוֹחַ הַחוּצָה – הִתְנַפֵּל עָלָיו הָרֶכֶב אֵצֶל הַדֶּלֶת וְרָצַץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ.

אֵין זֹאת, כִּי אִם הָיָה תֶרַח רָשָׁע גָּדוֹל, רָשָׁע מְרֻשָּׁע!

a000620130407-26133-ai5g3y-0.jpg

בַּת-הַמָּיִם

אָח וְאָחוֹת הָיוּ מְשַׂחֲקִים עַל פִּי הַבְּאֵר. נִכְשְׁלוּ וְנָפְלוּ שְׁנֵיהֶם הַמָּיְמָה. אָמְרָה לָהֶם בַּת-הַמַּיִם הַשּׁוֹכֶנֶת שָׁם: “מֵעַתָּה שְׁנֵיכֶם בְּיָדִי, מֵעַתָּה תִהְיוּ לִי לַעֲבָדִים” – וְהוֹלִיכָה אוֹתָם אֶל בֵּיתָהּ. שָׂמָה עַל הַיַּלְדָּה לִטְוֹת פִּשְׁתָּה מְזֹהֶמֶת וּמְסֻבֶּכֶת וְלִשְׁאֹב מַיִם אֶל חָבִית שֶׁאֵין לָהּ קַרְקַע, וְעַל הַנַּעַר – לִכְרוֹת עֵץ בְּקַרְדֹּם קֵהֶה. וְלֹא נָתְנָה לָהֶם לֶאֱכוֹל כִּי אִם פְּתוֹתֵי לֶחֶם יָבֵשׁ, קָשֶׁה כָּאָבֶן. קָצְרָה נֶפֶשׁ הַיְלָדִים מֵרָעָב וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה. וַיְהִי הַיּוֹם וּבַת-הַמַּיִם יָצְאָה לָשׁוּט כְּדַרְכָּהּ, הִתְגַּנְּבוּ הַיְלָדִים וּבָרְחוּ מִשָּׁם. כַּאֲשֶׁר שָׁבָה בַת-הַמַּיִם מִשּׁוּט, יָדְעָה אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהּ הַיְלָדִים – וְיָצְאָה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם. קָפְצָה קְפִיצוֹת גְּדוֹלוֹת – וְכִמְעַט הִדְבִּיקָה אוֹתָם. רָאוּהָ הַיְלָדִים מֵרָחוֹק, חָטְפָה הַיַּלְדָּה מִשְׂעֶרֶת וְהִשְׁלִיכָה אַחֲרֶיהָ. הָיְתָה הַמִּשְׂעֶרֶת לְיַעַר גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וְלֹא יָכְלָה בַת-הַמַּיִם לִבְקוֹעַ בּוֹ כִּי אִם בְּרָב כֹּחַ. סוֹף-סוֹף בָּקְעָה בַיַּעַר וְעָבְרָה. מִהֵר הַנַּעַר וְהִשְׁלִיךְ מַסְרֵק אֶל אֲחוֹרָיו. גָּדַל הַמַּסְרֵק וְהָיָה לְהַר גָּבוֹהַּ וְתָלוּל מְאֹד מְאֹד, וְשִׁנֵּי סְלָעִים לוֹ רַבּוֹת מִסָּבִיב. וְאוּלָם בַּת-הַמַּיִם יָכְלָה גַם לָהָר הַזֶּה וְעָבְרָה אוֹתוֹ. מִהֲרָה הַיַּלְדָּה וְהִשְׁלִיכָה רְאִי לַאֲחוֹרֶיהָ, צָמַח וְעָלָה הַר גָּדוֹל, זְכוּכִית כֻּלּוֹ, וְהָיָה הָהָר חָלָק-חֲלַקְלַק, וּבַת-הַמַּיִם בְּכָל עֲמָלָהּ לֹא יָכְלָה לַעֲבוֹר בּוֹ. אָמְרָה בַת-הַמַּיִם בְּלִבָּהּ: אֲמַהֵר נָא הַבַּיְתָה וְאָבִיא אֶת הַקַּרְדֹּם וַאֲנַפֵּץ אֶת הַר הַזְּכוּכִית וְאֶעֱבוֹר. עַד שֶׁהָלְכָה וְשָׁבָה נִמְלְטוּ הַיְלָדִים הַרְחֵק הַרְחֵק מִשָּׁם, וּבַת-הַמַּיִם שָׁבָה לְדַרְכָּהּ בְּפַחֵי-נֶפֶשׁ וְהִתְנַהֲלָה לְאִטָּהּ, עֲיֵפָה וִיגֵעָה אֶל בְּאֵרָהּ.

a000720130407-26133-1v0ha70-0.jpg

הַדַּיְסָה הַמְּתוּקָה

מַעֲשֶׂה בְנַעֲרָה צְנוּעָה וַעֲנִיָּה אַחַת, שֶׁהָיְתָה גָרָה עִם אִמָּה לְבַדָּהּ בַּבָּיִת. כָּלוּ לָהֶן מְזוֹנוֹתֵיהֶן וְלֹא מָצְאוּ מַה לֶּאֱכוֹל עוֹד. יָצְאָה הַנַּעֲרָה אֶל הַיַּעַר וּפָגְעָה בִזְקֵנָה. רָאֲתָה הַזְּקֵנָה אֶת הַנַּעֲרָה וְאֶת עָנְיָהּ, חָמְלָה עָלֶיהָ וְנָתְנָה לָהּ בְּמַתָּנָה קְדֵרָה קְטַנָּה. אוֹמְרִים לָהּ לַקְּדֵרָה: “קְדֵרָה, בַּשֵּׁלִי” וְהִיא הוֹלֶכֶת וּמְבַשֶּׁלֶת דַּיְסָה שֶׁל דֹּחַן מְתוּקָה וּנְעִימָה מְאֹד מְאֹד לְמַאֲכָל. וְאִם כֹּה תֹאמַר לַקְּדֵרָה: “חִדְלִי מִבַּשֵּׁל” – וְעָמְדָה מִבַּשֵּׁל. שָׁבָה הַנַּעֲרָה אֶל אִמָּהּ וְהֵבִיאָה לָהּ אֶת הַקְּדֵרָה. מִן הַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה לֹא יָדְעוּ עוֹד רָעָב וּמַחֲסוֹר וְהָיוּ אוֹכְלוֹת מִן הַדַּיְסָה כְּכָל אַוַּת נַפְשָׁן. פַּעַם אַחַת יָצְאָה הַנַּעֲרָה מִבֵּיתָהּ. אָמְרָה אִמָּהּ לַקְּדֵרָה: “קְדֵרָה, בַּשֵּׁלִי”, – וּבִשְּׁלָה הַקְּדֵרָה, עַד שֶׁאָכְלָה הָאֵם לָשׂבַע. בִּקְשָׁה הַזְּקֵנָה לַעֲצֹר אֶת הַקְּדֵרָה, נִשְׁכַּח מִלִּבָּהּ הַפִּתְגָּם: “חִדְלִי מִבַּשֵּׁל”. הָיְתָה הַקְּדֵרָה הוֹלֶכֶת וּמְבַשֶּׁלֶת, וְהַדַּיְסָה שׁוֹפַעַת וְשׁוֹפַעַת, עַד שֶׁפָּרְצָה וְעָבְרָה מִחוּץ לַקְּדֵרָה, וְנִשְׁפְּכָה אַרְצָה, וּמִלְּאָה אֶת כָּל חֲדַר הַמְבַשְּׁלִים, וְאַחֲרֵי-כֵן אֶת מְלֹא הַבַּיִת כֻּלּוֹ, וְאַחֲרֵי-כֵן – גַּם אֶת בֵּית הַשָּׁכֵן, עַד שֶׁעָבְרָה וְיָצְאָה לָרְחוֹב וְהָיְתָה מוֹשֶׁכֶת וְהוֹלֶכֶת כְּנָהָר, כְּאִלּוּ בִקְּשָׁה הַקְּדֵרָה לְהַשְׂבִּיעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. הָיְתָה הַצָּרָה גְדוֹלָה וְאֵין עוֹזֵר. לְסוֹף, כַּאֲשֶׁר לֹא נִשְׁאַר עוֹד בְּכָל הָעִיר אֶלָּא בַיִת אֶחָד נָקִי מִדַּיְסָה, שָׁבָה הַנַּעֲרָה וּמִיָּד קָרְאָה: “חִדְלִי מִבַּשֵּׁל” – וְעָמְדָה הַדַּיְסָה. וְהָיָה כָל הַבָּא אֶל הָעִיר הַהִיא וְחָצָה בְדַיְסָה עַד צַוָּאר.

a000820130407-26133-1tpq1kz-0.jpg

הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר הָיוּ לְדִינְרֵי זָהָב

הָיֹה הָיְתָה נַעֲרָה אַחַת. וּבְמוֹת עָלֶיהָ אָבִיהָ וְאִמָּהּ הָיְתָה עֲנִיָּה מְאֹד מְאֹד, אֵין לָהּ בַּיִת לָשֶׁבֶת בּוֹ וּמִטָּה לִשְׁכַּב עָלֶיהָ, גַּם לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ לֹא הָיוּ לָהּ, זוּלָתִי הַבְּגָדִים אֲשֶׁר לִבְשָׂרָהּ וּפְרוּסַת הַלֶּחֶם הַיָּבֵשׁ, אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהּ אַנְשֵׁי חֶסֶד בְּרַחֲמֵיהֶם הָרַבִּים. וּבְכָל אֵלֶּה הָיְתָה הַנַּעֲרָה תַמָּה וִישָׁרָה, וּבִהְיוֹתָהּ עֲזוּבָה מִכֹּל בָּטְחָה בֵאלֹהִים וְיָצְאָה הַשָּׂדֶה. בָּא לִקְרָאתָהּ עָנִי וְאָמַר לָהּ: “אָנָּא, תְּנִי נָא לִי מִלַּחֲמֵךְ, כִּי רָעֵב אָנִי.” הוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת כָּל פִּתָּהּ וְאָמְרָה: “אֱכֹל וְיִיטַב לִבֶּךָ.” בָּא לִקְרָאתָהּ יֶלֶד בּוֹכֶה וּמְיַלֵּל: “רֹאשִׁי! רֹאשִׁי! מִי יְכַסֶּה רֹאשִׁי, כִּי הִכָּהוּ הַקֹּר!” – הֵסִירָה הַיַּלְדָּה אֶת מִצְנַפְתָּהּ מֵעַל רֹאשָׁהּ וְחָבְשָׁה בְרֹאשׁ הַיָּלֶד. אַךְ הָלְכָה מִשָּׁם וְהִנֵּה יֶלֶד אַחֵר לִקְרָאתָהּ, כֻּלּוֹ רוֹעֵד מִקֹּר, כִּי אֵין מְעִיל לַיָּלֶד – נָתְנָה לוֹ אֶת מְעִילָהּ. אַחֲרֵי כֵן פָּגַע בָּהּ עוֹד יֶלֶד – וְלוֹ אֵין שִׂמְלָה, נָתְנָה לוֹ אֶת שִׂמְלָתָהּ. עִם חֲשֵׁכָה בָאָה הַיַּעֲרָה. מָצְאָה שָׁם עוֹד יֶלֶד, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנָּהּ אֶת כֻּתָּנְתָּה אֲשֶׁר לִבְשָׂרָהּ, וְגַם אֶת הַכֻּתֹּנֶת נָתְנָה לוֹ הַיַּלְדָּה הַצַּדֶּקֶת, בְּאָמְרָהּ בְּלִבָּהּ: “חשֶׁךְ מִסָּבִיב, אִישׁ לֹא יִרְאַנִּי בְעֵירֻמִּי.”

עוֹדֶנָּהּ עוֹמֶדֶת בְּעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל, וּמִן הַשָּׁמַיִם נָפְלוּ פִתְאֹם כּוֹכָבִים רַבִּים, כּוֹכָב-כּוֹכָב – דִּינָר זָהָב טָהוֹר, דִּינָרִים טוֹבִים וּכְבֵדִים. עוֹד רֶגַע – וְכֻתֹּנֶת חֲדָשָׁה עָלְתָה עַל בְּשָׂרָהּ. כְּתֹנֶת בַּד לְבָנָה וּנְקִיָּה. עָמְדָה הַיַּלְדָּה וְלִקְּטָה אֶת הַדִּינָרִים מְלֹא הַחֹצֶן וְהָיְתָה עֲשִׁירָה כָל יְמֵי חַיֶּיהָ.

a000920130407-26133-1p3l50t-0.jpg

שׁוּעָל וְחָתוּל

הֶחָתוּל הָלַךְ בַּיַּעַר וּפָגַע בַּשּׁוּעָל. יָדַע הֶחָתוּל, כִּי הַשּׁוּעָל חָכָם וְנָבוֹן, נִכְבָּד וּנְשׂוּא-פָנִים, דִּבֵּר אֵלָיו רַכּוֹת וְאָמַר: “לַאֲדוֹנִי הַשּׁוּעָל שָׁלוֹם! מַה-שְּׁלוֹם כְּבוֹדוֹ, וּמַה-מַּעֲשֵׂהוּ, וּמֵאַיִן יָבִיא לַחְמוֹ בִשְׁנַת בַּצֹּרֶת כָּזֹאת?” נָתַן בּוֹ הַשּׁוּעָל אֶת עֵינָיו בְּגַאֲוָה וָבוּז, הִבִּיט בּוֹ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ עַד בּוֹשׁ, כִּמְהַרְהֵר בְּדָבָר, אִם רָאוּי אוֹתוֹ חָתוּל לִתְשׁוּבָה, אִם לֹא. אַחֲרֵי-כֵן קָרָא: “אִי לְךָ, מְלַחֵךְ פִּנְכָּה, פֶּתִי מְנֻמָּר, קַבְּצָן וְרוֹדֵף עַכְבָּרִים! אֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמִי? מַה תּוֹרָה לָמַדְתָּ?! מָה חָכְמָה קָנִיתָ?!” – “דְּבַר חָכְמָה אֶחָד יָדַעְתִּי” – עָנָה הֶחָתוּל בִּצְנִיעוּת. “וּמָה הִיא?” – שָׁאַל הַשּׁוּעָל בְּגַאֲוָה. – “כְּלָבִים כִּי יָבֹאוּ לְרָדְפֵנִי, אֲנִי יָכוֹל לְמַהֵר וּלְטַפֵּס עַל הָעֵץ וּלְהִמָּלֵט מִמָּוֶת.” – “הֲזֹאת חָכְמָתְךָ וּבִינָתְךָ לְעֵינֵי הַכְּלָבִים! – עָנָה הַשּׁוּעָל – אֲנִי שַׁלִּיט בְּשִׁבְעִים חָכְמָה וְאוֹצָרִי מָלֵא תַחְבּוּלוֹת וּמְזִמּוֹת שׁוֹנוֹת. צַר לִי עָלֶיךָ! בּוֹא נָא אִתִּי וַאֲלַמֶּדְךָ בִינָה, אֵיךְ תְּמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ מִכְּלָבִים.”

עוֹדָם מְדַבְּרִים, וְצַיָּד וְאַרְבַּעַת כְּלָבָיו בָּאִים. קָפַץ הֶחָתוּל וְעָלָה קַל מְהֵרָה עַל רֹאשׁ הָעֵץ, הִתְחַבֵּא בְּתוֹךְ הָעֲנָפִים, הִתְכַּסָּה בֶעָלִים. “פְּתַח נָא אוֹצָרְךָ הַטּוֹב, אוֹצַר הַחָכְמוֹת, אֲדוֹנִי הַשּׁוּעָל!” – קָרָא הֶחָתוּל אֶל הַשּׁוּעָל מֵעַל רֹאשׁ הָעֵץ. אוּלָם הַכְּלָבִים כְּבַר תָּפְשׂוּ אֶת הַשּׁוּעָל וְהֶחֱזִיקוּ בוֹ וְלֹא הִרְפּוּ מִמֶּנּוּ. “אִי, אֲדוֹנִי הַשּׁוּעָל! – קָרָא הֶחָתוּל – אַיֵּה אֵיפוֹא שִׁבְעִים חָכְמוֹתֶיךָ וַהֲמוֹן תַּחְבּוּלוֹתֶיךָ? יָבוֹאוּ וְיוֹשִׁיעוּךָ בְיוֹם צָרָה! לוּ יָדַעְתָּ לְטַפֵּס עַל הָעֵץ כָּמוֹנִי, וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל.”

a001020130407-26133-ynepmz-0.jpg

מַפְתֵּחַ שֶׁל זָהָב

נַעַר עָנִי יָצָא בַחֹרֶף הַיַּעֲרָה, הוּא וּמִזְחַלְתּוֹ, לְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים. עָמַס עֵצִים מְלֹא הַמִּזְחֶלֶת וְהִתְמַהְמַהּ לָשׁוּב לְבֵיתוֹ, כִּי חָזַק עָלָיו הַקֹּר מְאֹד וְאָמָר: אַעֲלֶה מְדוּרָה וְאֶתְחַמֵּם מְעַט. עָמַד וְגָרַף אֶת הַשֶּׁלֶג עַד אֲשֶׁר נֶחְשְׂפָה הָאֲדָמָה, וְהִנֵּה – מַפְתֵּחַ שֶׁל זָהָב לְפָנָיו. אָמַר בְּלִבּוֹ: בַּאֲשֶׁר מַפְתֵּחַ שָׁם גַּם מַנְעוּל. חָפַר בָּאֲדָמָה וּמָצָא תֵבַת בַּרְזֶל קְטַנָּה. “מִי יִתֵּן וְיָבֹא הַמַּפְתֵּחַ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל. אֵין זֹאת, כִּי אִם חֲפָצִים יְקָרִים בַּתֵּבָה.” בָּחַן אֶת הַתֵּבָה מִכָּל צַד וְלֹא מָצָא בָהּ לֹא חוֹר וְלֹא מַנְעוּל. סוֹף-סוֹף מָצָא בְזָוִית אַחַת חוֹר קָטָן-קָטָן מְאֹד, כִּמְעַט לֹא תִשְׁלַט בּוֹ עָיִן. נִסָּה לְהָבִיא אֶת הַמַּפְתֵחַ שָׁמָּה – וְהִנֵּה הוּא לְפִי הַחוֹר. הָפַךְ אֶת הַמַּפְתֵּחַ פַּעַם אֶחָת… עַתָּה נֵשֵׁב וּנְחַכֶּה עַד אֲשֶׁר יְכַלֶּה לִפְתֹּחַ אֶת הַתֵּבָה וְנֵדַע, מַה הֵם הַחֲפָצִים הַיְקָרִים אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

לְעַשְׂרוֹת חוֹתְמֵי "הַמְעוֹרֵר"

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)


אני מודיע בזה, כי במקום הקונטרסים י' וי“א וי”ב, שאין לאל ידי להוציאם מחוסר חומר ספרוּתי, יקבלו לא יאוחר מבחודש דצמבר את קובץ-כתביו של ג. שופמן.

ותו: העוּבדה הנ"ל היא גם אחת הסיבות הראשיות, שגרמו לאיחוּר החוברת הזאת.

ויקבלו-נא אותה ואת התנצלותי בסליחה, נפשי בתקותי, כי לא אוסיף עוד הטרידם.

המו"ל.


[“המעורר”, תרס"ז, שנה ב' חוברת ח‘-ט’, אוגוסט-ספטמבר 1907]

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.