מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

פרטים אוטוביוגרפיים

מאת: אריה סיון

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים: עכשיו; תשכ"ג

סוגה:

שפת מקור: עברית

מבוא

נוֹעַדְתִּי לְהִוָּלֵד בִּצְרִיף

שֶׁקַּשׁ גַּגּוֹ נוֹשֵׁק

לִבְנִים צְחוֹרֵי חָזֶה.


בַּשֶּׁלֶג הַלָּבָן עָמְדָה

אִמִּי שְׂרוּכָה בְּסָרָפָן

וַתְּאַמֵּץ אוֹתִי־בְּכֹחַ

אֶל לְבָבָהּ הַנֶּחֱרָד

כְּמוֹ רַכֶּבֶת בַּמּוֹרָד.

מִשְׁעוֹל רְמוּס מַהֲפֵּכוֹת

נָסַע נָסֹעַ וּבָכֹה

אֶל דַּם הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה

עוֹשֶׂה אוֹתִי לַהֲוָיָה

אִלּוּלֵא סַכִּין גְּדוֹלָה

סַכִּין גְּדוֹלָה שֶׁל אִכָּרִים

אֲשֶׁר פִּזְּרָה אֶת הַתָּאִים

שֶׁנָּשָׂא בַּעֲבוּרִי

עַל פְּנֵי הַנּוֹף הַסַּגְרִירי.

א.

כָּךְ בָּאתִי לְעוֹלָם אַחֵר,

שֶׁבּוֹ מִשְׁעוֹל רַךְ וּמֻכָּר

פָּרַשׂ תָּמָר שֶׁלֹּא נִגְמַר

אֶל הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים

אֲשֶׁר הָיוּ לְאָהֳלִי. גַּם

מְשֻׁכּוֹת הַצַּבָּרִים

לֹא יָכְלוּ לִגְדֹּר אוֹתִי

מִתַּאֲוַת הִתְהַוּוּתִי,


כִּי הַכְּרָמִים הַמְטֻלָּלִים

הִשְׂתָּרְגוּ לָאֹהָלִים

וּבְשִׁירִים שֶׁל כִּסּוּפִים

אָחֲזוּ בַּכּוֹכָבִים

וַיַּגִּירוּם טִפּוֹת טִפּוֹת

אֶל הַגָּ’ארוֹת הַמְצַפּוֹת.

ב.

אַבָּא הֵקִים לָנוּ צְרִיף מְרֻבָּע

מֵאַרְבַּע חָבִיּוֹת שֶׁפָּלְטוּ הַגַּלִּים

מִשְּׁבָרִים וּמִכֹּפֶר

שֶׁהֵבִיא לוֹ הַיָּם –


זֶה הַיָּם אֲשֶׁר אִפְשֵׁר

אֶת עֶצֶם קִיּוּמִי, בַּהֲבִיאוֹ

אֶת מוֹלִידַי אֶל

חוֹלוֹתָיו הַלְּבָנִים

הִרְדִּים אוֹתִי בָּעֲרָבִים

בְּזֶמֶר עֶרֶשׂ דְּכִי־גַלָּיו

וְלֹא שָׁכַח אֲפִלּוּ פַּעַם

לִנְשֹׁק לְכַפּוֹתַי.

בַּבֹּקֶר

הַגְּמַלִּים יָצְאוּ

מֵחֲלוֹמִי

קְשׁוּרִים בְּחוּט אֶחָד

אֶל צְלִיל הַפַּעֲמוֹן,

בְּעֶשֶׂר כְּבָר חָזְרוּ

רֵיקִים מִמִּטְעָנָם

אֲשֶׁר נִגְרַס עַד דַּק

בִּמְעַרְבֵּל בֶּטּוֹן.

אִמִּי

הַדּוֹאֵגָה יָצְאָה אֶל

הַגְּמַלִּים

הִשְׁתִּיקָה עִנְבָּלָם

הִכְנִיסָה אֶת

כֻּלָּם אֶל

שְׁתֵּי כּוֹנָנִיּוֹת חוּמוֹת

אֶל בֵּין דַּפֵּי סְפָרִים

צְהֻבֵּי תַּעֲלוּמוֹת

וְרַק

כִּכְלוֹת הַכֹּל

הִנִּיחָה לִי לָצֵאת

אֶל אֶרֶץ הָאַצּוֹת אֶל

מַמְלְכוֹת הַחֹול.

עַד

שֶׁבְּלֵיל חָרְפִּי אֶחָד

הֶחֱזִיר הַיָּם לָאֳנִיּוֹת

אֶת כָּל אַרְבַּע הֶחָבִיוֹת

וְהַגְּמַלִּים הָאֲסוּרִים

פָּרְחוּ מִבֶּטֶן הַסְּפָרִים

אֶל נֶחָמַת הַמִּדְבָּרוֹת

אֶל הַנְּחָלִים הַיְבֵשִׁים.

ג.

אֶת שְׁסָ"ה גִּידָיו

הַמַּכְחִילִים

שֵׂרֵג

אָבִי כַּחֲבָלִים

לִיצֹק מִגְדַּל בֶּטּוֹן

אָפֹר

בְּטֶרֶם

יַעֲלֶה הָאוֹר

וְאֶת עֲרִיסָתִי שִׁקַּע

בִּרְפִידַת עָלִים רַכִּים,

צַלַּחַת שֶׁל פַּרְדֵּס,

וּבְסֻלָּם אָרֹךְ טִפֵּס

אֶל אֶשְׁנַבִּים צָרִים מְאֹד

כְּמוֹ עֵינָיו

הַיְגֵעוֹת.

אָבִי

הָיָה מוּכָן כֻּלּוֹ

לָמוּת עַל הֱיוֹתִי, כְּדֵי

שֶׁהַתָּאִים שֶׁלּוֹ, הַמְהַוִּים

אוֹתִי

יִחְיוּ

גַּם עַד

מָחָר

וְאוּלַי,

אֶפְשָׁר,

עַד שֶׁיּוּכְלוּ לִיצֹר

אֶת רְצִיפוּת הַדּוֹר.

ד.

אָבִי זָקֵן לְאַט לְאַט,

פָּנָיו הֵם רֶשֶׁת שֶׁל

קְמָטִים, תָּאָיו

הוֹלְכִים

וּפוֹחֲתִים,

הוּא מְאֻשָּׁר בַּחֲסוּתִי.

אֲנִי

זָרִיז וְגַם חָסֹן,

טִפַּסְתִּי בַּסֻּלָּם הַצַּר

עַד לַשָּׁלָב הָאַחֲרוֹן,

אֲנִי מוּכָן מִשָּׁם לִצְנֹחַ

אִם רַק

יִהְיֶה לוֹ

טוֹב וְנֹחַ.

אֲנִי נָבוֹן אֲנִי גָבֹהַּ

חָזָק וּמְשֻׁרְיָן,

אֲבָל עַכְשָׁו

קָשֶׁה לִקְבֹּעַ

מִי מֵגֵן

וּמִי

מוּגָן.

אריה סיון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אריה סיון
יצירה בהפתעה
רקע

צִיּוּנִים ג'

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

מפי איש-העיתון

בשעתו כתב: צבאות בריטניה הגדולה כבשו את כל הארץ, מבאר-שבע עד דן. שמש גאולתנו בוקעת ועולה.

בשעת הישיבות הידועות של ועידת-השלום החניף: אספת הגדולים תוציא לאור משפטנו. אנו בטוחים בזה. אירופה הנאורה לא תאטום אזניה משמוע בקול עם דל.

אחר כך, כל זמן שהמצב היה לוּט בערפל, ניסה גם לפנות כלפי פנים: טוב; אנגליה תתן; אבל כלום אנחנו מוכשרים לקבל? ושׁל מי תהיה ארץ-ישראל: שׁלנו או שׁל ההֶבּריאיסטים?

ופתאום התחצף: לא מידי ממשלות אימפריאליסטיות אנחנו יכולים לקבל טובות. אין אנו רוצים להיות קלף בידי הדיפלומאטיה, המשחקת בקלפים…

ומיד נעשה גם מומחה לסטרטגיקה וכתב: לאנגליה נחוצה רק רצועה צרה בין אפריקה והודו.

ובתור בקי בחכמת הכלכלה טייל פעם גם ארוכות: המסחר האנגלי צריך, שפלשתינה תהיה בחוג-השפעתו. ואילו היינו אנו הרוב בארץ… אבל עכשיו, כשהפוזיציה שלנו היא כל כך דלה…

אבל סוף-סוף תקפתהו היסטריקה והוא עשה עצמו כצועק: אנחנו לא נרשה שירמו אותנו! אנחנו לא נחשה! הישליכו אותנו ככלי אין חפץ בו? היכן ההבטחה? אין משַׁטים ברגשׁותיו שׁל עם מלומד ביסורים! אין משַׁטים בחלומותיו של עם שלם! וכו' וכו'.

החגיגה של ב' לנובמבר הרגיעתהו לגמרי.


התפעלות ומוסר-השכל

– שני אנשים ממקומותינו איקלעו ל“אחת מהבירות שלנו”, בלשונו של “דואר-היום”, כלומר… ללונדון, והם (הד“ר נ. טורוב ב”חדשות-הארץ" וא. צ. ב“הפועל הצעיר”) מביעים את התפעלותם מאי-התפעלותו של יושב-הסיטי. שביתת פועלי הרכבות היתה בימים ההם, ויושב-הסיטי נשאר שליו, תקיף בהכרתו העצמית. “אף שריר אחד מהפנים לא זע”..במקום שרירי-הפנים נעו ונדו כשעירים אוטומובילים וטראקטוֹרים ודו-אופנים וכו' וכו'.

ההתפעלות מובנה, ביחוד כשמסתפקים ביחס המיכני-החיצוני של תרבות-הסיטי; ביחוד כשאין הלב שואל: לאן כל האוטומובילים הללו מובילים?

מה שאינו מובן, זהו – המוסר-השכל. ששים רבוא בני אדם תקיפים ובעלי הכרה עצמית משתכרים תרפ“ט אלפים לי”ש ואוכלים קציצות מטוגנות היטב וקוראים את ה“טיימס” בשלוה ובתקיפות ובהכרה עצמית – אשריהם וטוב חלקם. אבל למי עוד טוב על ידי כך? לנו – מאי-רבותא?


חזון הימים והעתים

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.