מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בַּלָּדָה שֶׁל מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּבְנָהּ הַלָּבָן

מאת: אבות ישורון

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשנ“ה 1995-תשס”א 2001

סוגה:

שפת מקור: עברית

"הִנֵּה אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: שְׂאוּ אֶת עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ

אֶל הַשָּׂדוֹת, כִּי כְבָר לְבָנִים הֵם לְקָצִיר".

(יוחנן ד', ל"ה)


יָרַד

בֶּגֶד

בִּדְמִימַעַל

מְעִיל

נָפַל

מֵהַקּוֹלָב

נָטַף

נֵטֶף

בְּלִיַּעַל

טִפָּה

מִדַּד

חָלַף.


בְּזָוִית אַחֶרֶת כַּלְבָּה גוּרְגּוּרָה.

נְכָאִים עַל מְשֻׂכֶּלֶת.

הֶגְיוֹנֶיהָ – כְּלַבְלָבֶיהָ.

רוֹאָתָם עַל רֹאשׁ הַשֶּׁלֶג.


יְשַׂחְשְׂחוּ בּוֹ בִּכְפַר.

יוֹפִיעַ בְּנַחוּם.

בְּבֵי־בַּנִי שֶׁל סְפָר.

לוֹ נְאוּם.


בְּזָוִית אַחֶרֶת מוֹנִיטִין כֶּסֶף.

כִּנֶּרֶת דַּיָּגיִם רָאוּהָ.

הִסְבִּירָה פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי כְּנֶסֶת

וּמְעוֹנָם שֶׁל דַּיָּגִים קָרוּעַ.


יְקַטְרְגוּ בִּכְפר.

יְקַטְּרוּ בְּנַחוּם.

יַצְבִּיעוּ בְּחַלּוֹנֵי סְפָר.

וְהוּא רַחוּם.


אַהּ, רְעֵבָה גוּרְגּוּרָה.

כָּל דַּדֶּיהָ לְעֵין רוֹאֶיהָ.

סָמָא וָכֶמֶר קָפְצָה פִּיהָ.

בִּכְרֵסָהּ זָרְקָה שִׁנֶּיהָ.


אוֹי לָהּ מִכְּפַר.

וַי מִנַּחוּם.

וַי מֵרַחוּם

וַי מִתְּחוּם.


הָיוּ רַבִּים, שׁוֹנִים הָאֵיתָנִים.

הָאֵיתָנִים בְּלֵיל תַּנִּים.

שׁוֹנִים הָיוּ.


אָרְחָה לְחֻלְדֵי חֵשֶק וַתִּטְהַר

וַתְּהִי לָהֶם לְמַס עוֹבֶדֶת.

וּכְשֶעָלְתָה אֶל רֹאש הָהָר –

וַתַּהַר הַשִּפְלָה לָלֶדֶת.


אַךְ לֵדָתָהּ שֶׁלָּהּ הָיְתָה לָהּ לְמוֹפֵת

כִּי זֵכֶר־לְנַפְשׁוֹ לָהּ. נַעֲלֶה עַל כָּל עוֹכֵר…

וּכְשֶנֶעֱצַב הַזֵּכֶר עַד אוֹבֵד –

בִּקְשָׁה כִּי יִמְצָאֶנּוּ הָאַחֵר


אָז הִתְמַתַּח הָהָר

לְמַעְלָה מִשִּׁכְמוֹ

וְהוּא יָצָא לָחוּל

עַל גַּחֲלֵי תַחְתִּית

לִקְרַאת אִמּוֹ־טֻמְאָה –

נוֹצֶרֶת שֶׁל כַּרְמוֹ

אֲשֶׁר הָיָה שָׁתוּל

עַל נַחֲלֵי עָתִיד,

אֲשֶׁר אֶת שִׁכְחוֹנָהּ זוֹרַעַת

בְּשָׂדוֹת חוֹרְגִים לַבָּר…

הִנֵּה זִכְרֵךְ, אֶקְצוֹר־לָדַעַת,

לֹא זָרַעְתִּי!… – נְאוּם הָהָר.


– – – – – – – – – –


הָיוּ שׁוֹנִים הָאֵיתָנִים.

הָאֶתְנַנִּים בְּלֵיל תַּנִּים

שׁוֹנִים הָיוּ.


וְלֵדָתָהּ שֶׁלָּהּ הָיְתָה אֶתְנַן דָּמִים.

חֶסֶד קִבְּלַתָּה אִמָּהּ – אֵיךְ לֹא הֵבִינָה לַמּוֹפֵת!

וְזֵכֶר־לְנַפְשׁוֹ שֶׁלָּהּ הוּבָא אֶתְנָן תָּמִים.

אָמְנָם זֹאת פַּעַם הִיא עַצְמָהּ מוּבֵאת: –


עַרְפִלָּה

צְחַרְחֹרֶת

סִיד

מַדְלַחַת

וְטָרֹף

מַבְהֶקֶת

הִתְעַרְבֵּל

מַלְאָךְ

חֲזִיז

וֶהֱקִיצָהּ: –

חֲלוֹם: –

מֵינֶקֶת: –


צְעִיר עִזִּים, בְּנִי אֲסוֹנוֹ לָבָן, עוֹלֶה מֵחִבּוּקֵי הָרַיִם.

הַאִם זֵכֶר מִנַּפְשִׁי עוֹלֶה בִּי כְּמַתָּת?

כְּעַרְפִלָּה צְחַרְחֹרֶת יְרַקֵּד פֹּה בְּמֹאזְנַיִם

גְּדִי לָבָן – חַטָּאת!


רוֹבֵץ הַגְּדִי בְּקַיִץ, מְבִבְּשׂרֶת שֶׁלָּבוֹא…

עָזוּי בְּלִי חֵטְא! – וְאֵיךְ יִפְגַּע בּוֹ חֵץ וְלֹא יַחֲטִיאֶנּוּ?

וְאֵיךְ תַּחְתֹּר הָאֳנִיָּה

אֲשֶׁר תָּרְנָהּ אֵינֶנּוּ?


תֹּרֶן כְּלִיל לָבָן, הוֹרֵנִי אָן מִפְרַשׂ כַּפַּי אוֹעִידָה!

תֹּרֶן כְּלִיל הַלֹּבֶן הוּא: בֶּן־אֲסוֹנִי – הַגְּדִי…

כִּי שֶׁמָּא־שֶׁמָּא זֶה אוֹתְךָ הַיּוֹם אוֹלִידָה –

וְזֵכֶר־לְנַפְשׁוֹ בִּקַּשְׁתִּי אָז בִּכְדִי!


מִשּׁוּם מָה עִם בּוֹאֲךָ אָחוּשָׁה בְּעָתָה,

יֹאחֲזוּנִי רַחֲמִים כְּשֶׁלֶם לְרוּחִי…

אֶחֱזֶה לִי: בָּא אַתָּה –

וְלֹא הֻגַּד לִי לָמָּה אָנֹכִי.


אֵי־מִי עַל שֶׁכֶם נִקּוּדִים יִרְכֹּב –

אֵי־מָה עַל שֶׁלָּזוֹ שֶׁלִּקְרָאתְךָ צוֹעֶדֶת?

וּמִדֵּי צַעַד, מִדֵּי צַעַד עִם סֻבֳּלִי אֶכֹּף:

“בָּרוּךְ־אַתָּה” – נְאוּם נוֹדֶדֶת –


"בָּרוּךְ־אַתָּה, אֵלֶיךָ רִתַּקְתַּנִי.

עִמִּי הָיִיתָ כְּאֶחָד לְשֶׁכֶם נִגּוּדִים:

עִמִּי, טְרֵפַת הַחֵץ, מֵאַשְׁפָּתְךָ חִטְּאַנִי,

הַסּוֹעֶדֶת אֶת לִבְּךָ בְּלֶחֶם נִקּוּדִים."


רַק אֲרוּרָה אֲנִי כִּי לְסֻבְּכִי אַשְׁכִּים

וַאֲרוּרָה הַחֶרֶב בִּנְדָנָהּ מַשְׁחֶרֶת…

אוּלַי גּוּפִי מֵהַמְּעָרָה אֶשְׁלֹף־אָקִים –

אוּלַי אָשׁוּב לִהְיוֹת אַחֶרֶת?…


וַאֲנִי תָּמִיד אַחֶרֶת, מִסֻּבְּכִי מַצְחֶרֶת

כְּשׁוֹקֵק שׁוֹקַיִם הָעוֹרֵג לַבָּר…

וְתָמִיד – אַחֶרֶת: יַצְאָנִית שׁוֹחֶרֶת

אֵיךְ לָצֵאת, אֵיךְ לַחֲרֹג מִמְּעִי עַצְמִי כְּמוֹ עֻבָּר!


שָׂאֵהוּ לִי, הַמִּסְתַּתֵּר מִתַּחַת לְלִבִּי,

סְעָדֵהוּ לִי – וְאַל יִתַּם הַכֹּל לִשְׁקֹעַ!

כִּי אֵיךְ אֵלֵךְ מִמְּךָ – וּמְאוּמָה אֵין עִמִּי,

וְעוֹד אֶת שִׁכְחוֹנִי אֶזְכֹּרָה.


הֵן כַּחֲבשׁ חֶרְמוֹן כִּפַּת הַנֵּצַח –

שִׁכְחוֹנִי לָעַד אִתִּי:

וְאֵיךְ, כַּשֶּׁלֶג בַּמִּישׁוֹר אָנֵץ? – אַךְ

אֵם אֲנִי וְלֹא נוֹלַדְתִּי.


*


אָז הִתְקַפְּצוּ וּבָאוּ הַסּוֹדוֹת לִשְׁמֹעַ,

בְּעוֹד לַיְלָה בְּסוֹדֵי שָׂדוֹת,

אֵיךְ אֶת נְזִיר הַשִּׁבֳּלִים הֵינִיקָה עַד לִשְׂבֹּעַ –

עַד כֶּחָלָב הִלְבִּינוּ הַסּוֹדוֹת…


וְהִתְכַּוְּצוּ וּבָאוּ הַשָּׂדוֹת גַּם הֵם

וַיְעָרְמוּ אֶת חִטֵּיהֶם כַּבֶּטֶן שֶׁלָּזוֹ,

וְאָז רָאוּ כֻּלָּם כִּי הִיא הָאֵם

וְנִתְקַדְּשׁוּ כֻּלָּם מִבֶּטֶן זוֹ.


וְאַהֲבָה צְחַרְחֹרֶת, מִבְּשָׂרָהּ מַבְהֶקֶת,

אֶת רַחְמָה הִיא מְכַלְכֶּלֶת – עַד לֹא יֵאָמֵן…

וּכְשֶׁנָּפְלָה דְלֵקָה עָלְתָה הִיא… וְחַיִּים שׁוֹבֶקֶת

לְכָל אֵם־לְעִצָּבוֹן. אָמֵן.


אדר תרצז

אבות ישורון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אבות ישורון
יצירה בהפתעה
רקע

צואת מוחמד לעלי בן אבי טאלב

מאת יוסף יואל ריבלין (מאמרים ומסות)


בספר ההסטוריה של מחמד היותר קדום בספר אבן-השאם כבר מסופר על-דבר ספר חסות שנתן מחמד ליהודים1. ועל העובדא הזו חוזרים גם כותבי דברי ימי מחמד שלאחריו2. גם המסורת הערבית היותר מאוחרת מביאה מעשים ביהודים שהוציאו ספרי-חסות כאלה3. אך מכל התעודות האלו לא נתפרסמו ממקור יהודי בלתי אם שתים. את הראשונה פרסם הרשפלד ב- JQR XV (עמו' 169 וכו'), וכנראה שהיא הקדומה ביותר4, כי לפי הזכויות הרשומות בה שאינן ודאי אלא מהרהורי לב ממציאי התעודה ומתאימה לצרכיהם, נראה שהם עדיין יושבים על אדמתם בערב. תעודה זו מכונת גם לפרטים, לשבטים מיוחדים מן היהודים ולא לכל היהודים. התעודה השניה זו שפרסם גויטיין מתוך כתב-יד של הספריה הלאמית5 איננה בלתי אם קטע מזו שלנו בשנוי נוסחאות, ומכילה רק חלק מספר החסות שבתוך תעודתנו. את התעודה שלפנינו, רכושו של מר יוסף צברי, מסר לי שמש בית המדרש למורים הכללי ידידי מר יחיא הלוי נהארי ומוצאה אף היא מארץ תימן, אף כי לפי שנראה להלן מוצאה הראשון ממצרים.


התעודה נמצאת בכתב יד 0 8 מהמאות האחרונות, שבו מלבדה עוד שלש מעשיות בלשון ערבית, אחת בדבר עלילת דם בקושטא שהסבו נוצרים, בשנת אתתקמב, ועוד מעשה דומה לו בעלילת דם. ואח"כ מעשה בחסיד שהיה מקורב למלכות בארצות המערב והשטינו עליו וזירים שקנאו בו, ובעבור שמרו צואת אביב נצל ממות ונתעלה. לבסוף בא פרק מוסר. כל כתב היד מכיל 15 עמודים וחמש שורות.


התעודה הזאת נחלקת לשני חלקים: 1) פתיחה, תאור מחמד מעין אותם התאורים הנמצאים בספרי הסירה על מראהו, לבושו וגם בהמות רכבו6. 2) החלק השני הוא הצואה של מחמד לחתנו עלי אבן אבי-טאלב. חלק זה יש בו שוב שני חלקים: האחד מכיל צואה בעניני הדת המסלמית, עצות טובות ואפילו בעניני רפואות, מעין אותן הצואות שאנו מוצאים גם אצל היהודים7. החלק השני הוא הוא ספר-החסות של היהודים המענין אותנו באופן מיוחד. הננו נותנים כאן את התעודה גם במקורה הערבי וגם בתרגומה העברי.



  1. ftn1א  ↩

  2. ftn2א  ↩

  3. ftn3א  ↩

  4. ftn4א  ↩

  5. ftn5א  ↩

  6. ftn6א  ↩

  7. ftn7א  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.