מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

תְּנוּבָה

מאת: אברהם שלונסקי

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

בתוך: אברהם שלונסקי - כתבים - שירים כרך ב, ירושלים: ספרית פועלים; תשל"ב 1971

סוגה:

שפת מקור: עברית

א

מִי עָבַר פֹּה וּבִגְדוֹ צֹאֶה

וּבִגְדוֹ צֹאֶה צֹאַת־צֵל?

פֹּה עֶדְרֵי־צֹאן הִתְנַהֲלוּ עִם הָרוֹעֶה

וַיַּטִּילוּ גֶלְלֵי־זָהָב עַל שְׂדֵה־לֵיל.


אַתֶּם אוֹמְרִים: הֶבֶל הִיא וָתֶבֶל.

וַאֲנִי אוֹמֵר: שָׂדֶה הָרָה – לֵב.

וַאֲנִי אוֹמֵר: הַכּוֹכָבִים – זֶבֶל.

מִי יַזְרִיעַ זֶרַע בִּי בִּכְאֵב?


מִי יַזְרִיעַ מִי יַזְרִיעַ בִּי הַזֶּרַע

וּבְקִרְבִּי הוֹמֶה לְשַׁד הַדָּם!

יוֹמִי הָלַךְ לוֹ כְּזָקֵן פּוֹטִיפֶרַע

וּכְזֻלֵּיכָה לֵילִי חָם.


וְעֶצֶב כָּחֹל בָּא כְּיוֹסֵף יְפֵה־תֹאַר.

“שִׁכְבָה עִמִּי – וְהָרִיתִי אָז”.

עָזַב בִּגְדוֹ יוֹסֵף יְפֵה־תֹאַר

וְהַחוּצָה עָרֹם נָס.


כֹּה יָנַח לֵב זֻלֵּיכָה עֲלֵי עֶרֶשׂ

וּלְזֶרַע יִכְמַהּ. אַךְ בִּכְדִי.

וְרַק אֲדָמָה שְׂרוּעָה צָבַת־כֶּרֶס

כִּי זִבְּלוּהָ צְפִיעֵי־גְדִי.

ב

כָּפוּף צַוָּארִי לְעֻלֵּךְ אֲדָמָה.

כָּךְ תַּרְכִּין הָעֶגְלָה אֶת רֹאשָׁהּ.

אֵי עֹל? אֵי מַלְמָד? וְשָׂדִי שְׁמָמָה.

נַהֲלִינִי וְשָׂדִי אֶחֱרֹשָׁה.


נַהֲלִינִי סֶלָה! וְלוּ שָׂדִי אֶבֶן.

לִשְׂדוֹת זָרִים לֹא אֶשְׁעֶה.

נַהֲלִינִי סֶלָה! מֵאֲבוּסִי אֹכַל תֶּבֶן

וּמִשָּׂדִי דֶשֶׁא.


כָּפוּף צַוָּארִי נַהֲלִינִי סֶלָה!

כִּי תְּנוּבָה חָפַצְתִּי וְזֶרַע.

כְּרֹאשׁ דֶּסְדֵּמוֹנָה בְּחֵיק אוֹטֶלוֹ

אָנֹכִי בְּחֵיקֵךְ הַפֶּרֶא.


ג

חֲרַזְתֶּם:

לִבֵּנוּ אַרְמוֹן

הֵיכָל דְּבִיר

רִפְּדוּהוּ בְּטַפִּיטִים וּבְכָל חֵפֶץ יָקָר.

וַאֲנִי לֹא אֵבוֹשׁ:

לוּ לִבִּי רֶפֶת

אֻרְוָה

דִּיר

וְאֶת גָּלְלוֹ וּפִרְשׁוֹ יַטִּיל בִּי כָּל בָּקָר.


כִּי יָקָר לִי כָּל לֵב עַל בְּקָרוֹ וְעַל גְּלָלָיו.

בֹּאנָה צֹאן וּפְרוּ וּרְבוּ עִמָּדִי!

מִכָּל עֲטִינַיִם מְלֵאִים אֶשְׁתֶּה חָלָב

וּמִכָּל פֶּרֶשׁ חַם אֲזַבֵּל שָׂדִי.


חֲרַזְתֶּם: לִבֵּנוּ שַׁחַק שֶׁכְּכָבוּהוּ לֵילוֹת

וַאֲנִי: לוּ אֱהֵי שְׂדֵה־מִרְעֶה לְכָל עֵגֶל וּלְכָל שֶׂה.

כִּי אֶת כּוֹכְבֵיכֶם כַּעֲנָבִים בְּשֵׁלוֹת

כְּבָר בָּצַרְתִּי וְזָלַלְתִּי בְּכָל פֶּה.

אברהם שלונסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם שלונסקי
יצירה בהפתעה
רקע

מתוך המתנה

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

הכול מאמינים בביאת גואל-צדק, והכול אומרים בכל יום אחר תפילת-שחרית: “אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח.” אלא הם מתנים למפרע: “אף-על-פי שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא.”

ואל תתמה על הדבר – מכיון שהם מחכים לו בכל יום שיבוא, מהיכן הם יודעים בבוקר, מיד אחר תפילת-שחרית, שיתמהמה? שהרי אם אתה בא לידי תמיהה, הרבה יש לתמוה, ואין לדבר סוף.

הכל מאמינים כדרך שהם מאמינים, אבל ר' אברהם-שלמה הזקן – הוא, פשוט, ישב והמתין לביאת המשיח.

עוד בימי ילדותו היתה לו ידיעה ברורה במשיח-צדקנו, שיבוא רכוב על חמור לבן ולפתע פתאום.

ומשתקע היה לפרקים בדמיון אחד, שנתחבב עליו: בוקר. קצת יהודים ישנים, קצתם מתפללים במעומד שמונה-עשרה בקלויז ואומרים בלחש “ראה נא בענינו.” אמא עוסקת בחנות, מוכרת חבישת טבק בחשאי. הבלש מוצא אותה בקלקולה וכותב פרוטוקול. אמא נבהלת. אבא נפעם. באותה שעה נכנס גובה-המס עם ספרו העב תחת זרועו. אחיו הבכור נקרא לצבא. את דודו רוצים לשלוח מחוץ לגבול החמישים (*אזור ברוחב של חמישים וירסטאות (קצת יותר מ-50 ק"מ) לאורך גבולות גרמניה ואוסטריה שממנו הורחקו – לפי פקודה צארית – היהודים, שהיו חשודים בעיני הממשלה בעסקי הברחה). ה“שטטנט” נכנס לחדר ומוצא את הרבי עם תלמידיו ועם ספריהם. פתאום תקיעה-ה-ה! מלך המשיח—ח בא!

פעמים שהיה שב מן החדר לביתו ונתקל ביחפים קטנים, שהיו זורקים בו אבנים או מורטים את פאותיו וקוראים אחריו. “ז’יד מצורע.” אז היה משתקע לדעת בחזיונו החביב ומוצא בו ניחומים על כל עלבונותיו.

ורואה הוא אז בחזון את אלו היחפים הקטנים כורעים ומשתחווים לפניו בוכים ומייללים: “סלח לנו, מחל לנו, אברהם’קה.”

והוא, הימחול? או יענישם כדי רשעתם?

צריך הוא עוד לעיין קצת בדבר ולהתיישב בדעתו, אבל עוד תימצא לו בזמן מן הזמנים שעה פנויה כדי לפתור את השאלה.

כשגדל קצת יותר, נתברכה הכרתו במה שקוראים גלות ונתעשרו חזיונותיו על ימות המשיח.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.