מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אֲדָמָה

מאת: אברהם שלונסקי

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

בתוך: אברהם שלונסקי - כתבים - שירים כרך ב, ירושלים: ספרית פועלים; תשל"ב 1971

סוגה:

שפת מקור: עברית

א. אָנֹכִי

כָּל הַלַּיְלָה נָדְדָה שְׁנַת הָרוּחַ

וַיֵּילֶל.

חֲלוֹמוֹת רָעִים בִּעֲתוּהוּ:

כִּי יָדַע

אֲשֶׁר אָנֹכִי עֵר.


אָנֹכִי עֵר

כִּבְקֶדֶם אֱלֹהִים עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

בְּרֵאשִׁית!

וְצַר לִי

צַר לִי עַל כָּל כּוֹכַב וְכָל מַזָּל:

רַק חִפּוּשִׁיוֹת קְטַנּוֹת הֵן

הָרוֹמְשׂוֹת בְּתוֹךְ דָּמִי

הַלְלוּיָהּ.


אָנֹכִי הַנַּעֲלֶה בְּמִזְמוֹרֵי סֵפֶר־הַתְּהִלִּים

שֶׁקֹּרָא לוֹ: תֵּבֵל.

אָנֹכִי הַנַּעֲלֶה בַּמְנַצְּחִים עַל כָּל הַמַּקְהֵלוֹת:

מִגְּעוֹת הַשּׁוֹר בָּרֶפֶת

עַד תְּפִלּוֹת אָדָם בְּהֵיכְלֵי־אֱלֹהִים.

כָּל הֶנֶף־זְרוֹעוֹתַי יְנוֹבֵב תִּזְמָרוֹת וּגְרוֹנוֹת:

אָנֹכִי!

כָּל נֶשֶׁם נְחִירַי יְבַשֵּׂם פַּרְדֵּסִים וִיעָרִים:

אָנֹכִי!

וְאַתֶּן בֻּבּוֹת־פְּרָחִים

מַה כְּעַרְתֶּן בַּעֲרוּגּוֹת גַּנֵּי־בִּיתָן וַעֲצִיצִים וְאַרְמוֹנוֹת!

אִתְּכֶן יִשְׁאַג לִבִּי מֵחַלּוֹנוֹת־הָרַאֲוָה:

עַל אֲדָמָה.

עַל מִדְבָּר.

עַל שָׁיִת.

וְהָאֲדָמָה – פְּסַנְתֵּר־אַדִּירִים:

מְנַעַנְעָיו – אֶלֶף אֶלֶף.

מִזְמוֹרָיו – רְבָבָה רְבָבָה.

אַךְ בְּפָרְטִי עָלֶיהָ בְּאֶצְבְּעוֹת רַגְלִי הַיְחֵפָה

וְחָבְרוּ הַמִּזְמוֹרִים יָחַד:

אָנֹכִי.


וְכֹה תְּפַרְכֵּס יִחְפַת רַגְלִי בִּמְשׁוּבָתָהּ

עַל רְגָבִים שְׁחוּנֵי־תַּמּוּז

כְּהִשְׁתּוֹבֵב בֶּן־זְקוּנִים עַל בִּרְכֵּי־אֵם

וּפָרְטָה מִזְמוֹר גַּעְגּוּעַי בֶּן־שִׁכּוּלִים

לֵאמֹר:


אִמִּי! אִמִּי! דַּגְדְּגִינִי!

הַצְמִיחִינִי אֶת צִפָּרְנַי פֶּרֶא־פֶּרֶא

וְעָרַל בְּשָׂרִי מֵרְגָבַיִךְ וּמִדִּשְׁנֵךְ

כְּחָרוּל עֶרֶל־גּוּף וּפֶרֶא־קוֹצִים.

בְּשָׂרִי

אֲשֶׁר רֻכְרַךְ מִנִּי טְפוֹף עַל חֶבֶל

בְּקִרְקָס הַגּוֹרָלוֹת וְהָרוּחַ.

בְּשָׂרִי

אֲשֶׁר הָפַךְ פֶּרַח־שַׁעֲוָה בְּגַן־הַחֹרֶף.


הוֹ דַּגְדְּגִינִי וְאֵעָרֵל!

וְעָלְתָה מִתּוֹכֵי הַחֲרוּלִים אֲחוֹתִי־בְּרֵאשִׁית

דּוֹלְקָה אַחֲרֵי שֶׁנְהָב אַחֲרֵי תְּאוֹ

לוֹעֶסֶת מְלֹא לֻגְמֶיהָ פֵּרוֹת־צַבָּר נוֹטְפֵי־עָסִיס

אֱגֹזֵי־הֹדּוּ בְּשִׁנֶּיהָ הַחֲסִינוֹת תְּפַצֵּחַ

אוֹ בְּמוֹ פִּיהָ תָּמֹץ

אֶת בֹּהֶן רַגְלָהּ הָאֲחוֹרִית וְהַשְּׂעִירָה.


הִנֵּה נָפַלְתִּי עַל אַפָּי

וּפִטֹּמֶת עֲטִינָיִךְ

תִּינַקְנָה שְׂפָתַי צִחוֹת־צָמָא

עִם אַלְפֵי פִּיּוֹת אַחִים וַאֲחָיוֹת

וּבִלְשׁוֹנָהּ תְּלַקְּקֵנִי רוּחַ

כִּלִחֹךְ הַפָּרָה עֵגֶל־בִּטְנָהּ

עֵת עֲטִינֶיהָ יִינָק.

הִנֵּה יָזוּב זֶה חֲלָבֵךְ

וְעַצְמוֹתַי תְּשֻׁקֶּינָה דֶשֶׁן בְּרֵאשִׁית

עִם אַלְפֵי הַחֲרוּלִים אֲשֶׁר יִגְאוּ פֹּה

כָּמוֹנִי!


וְעַתָּה

אָנֹכִי הַנַּעֲלֶה בְּמִזְמוֹרֵי סֵפֶר הַתְּהִלִּים

שֶׁקֹּרָא לוֹ: תֵּבֵל!

מִגְּעוֹת הַשּׁוֹר בָּרֶפֶת

עַד תְּפִלּוֹת אָדָם בְּהֵיכְלֵי־אֱלֹהִים.

ב. חֹרֶב

עֵת שֶׁמֶשׁ־תַּמּוּז בְּקַרְדֻּמּוֹת תַּךְ עַל רֹאשִׁי

וּלְשׁוֹנִי צְחִיחָה כִּי תִּשְׁתַּרְבֵּב

“מַיִם! מָיִם!”

הוֹ מָה אָהַבְתִּי הַבְרִיךְ אֹרְחַת גְּמַלַּי הָעֲיֵפָה

עַל בִּטְנֵךְ הַמַּשְׁחִינָה

וְלַכֵּד עִם אֶנְקָתֵךְ הַמְרֻבֶּבֶת

אֶת אֶנְקַת צְמָאִי:

מָיִם!


שַׁחַל בְּחַרְבוֹנֵי מִדְבָּר שׁוֹאֵג

וּגְדִיָּה פּוֹעָה עַל קָרַחַת הָר

זַעֲקַת אֶבֶן נִבְעָה כְּשֵׁן מִבְּשַׂר הַחֲנִיכַיִם

וְרֶגֶב אֲדָמָה מִתְרַפֵּט כְּשִׂפְתוֹתַי

שַׁוְעַת שׂוֹכוֹת שְׁלוּחוֹת כְּמוֹ לְשׁוֹנִי

וְעוֹלֲלֵי־פְּטוּרֵיהֶן אֲשֶׁר עֻלְפּוּ

מִמֹּץ אֶת שְׁדֵיהֶן הַנִּחָרִים –

כָּכָה תְּזַנֵּק אֶנְקַת פִּי לְהַרְגִּיז הַתַּלְאוּבָה.


וּלְטָאָה זְהוּבַת־גָּב וְצָבַת־בֶּטֶן

בֵּין הַשִּׂיחִים הַחֲרוּכִים תִּזְחַל

וְנָחָשׁ צָמֵא יִרְחַשׁ עַל הַחוֹלוֹת הַמְלֻבָּנִים

וּכְתֹבֶת חָזוּת קָשָׁה עֲלֵיהֶם יְתָו

עַל קְלָף הַמִּדְבָּר.

וְשָׁם

עַל מַחְשׂוֹף סֶלַע לוֹהֵט

בִּלְטִישַׁת־מָקוֹר־וְצִפֹּרֶן יִצְרַח עַיִט אֶל הַחֹרֶב:

מָיִם!


וְזוֹחֵל גַּם אָנִי

יִשְׁמָעֵאל עַל חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר

וּגְמַלַּי צַוָּארָם יְשַׁרְבְּבוּ:

“אֱהֵי לְשַׁדֵּךְ הָאֲדָמָה?!”

וְאַתְּ (הָגָר מֻשְׁלֶכֶת!) תְּשַׁוְּעִי אֶל הַשַּׁחַק

לְעוֹרֵר צָפוֹן

וּתְבַקְּשִׁי נִדְבַת־טַל בְּעֶלְפוֹנַיִךְ.


וְרוּחַ רַחוּם כִּי יְחֻנֵּךְ

וְהִשִּׁיק שְׂפָתָיו אֱלֵי מִצְחֵךְ הַקּוֹדֵחַ

כְּאִמָּא כַּף צוֹנֶנֶת רַבַּת־דְאָגָה

אֶל מֶצַח בְּנָהּ בְּחָלְיוֹ –

יָפִיחַ נָא מִדְבָּרִי צֹאנִי בְּשָׂרִי

וְהִגְמִיאָנוּ טַל מִנִּשְׁמַת אַפּוֹ הַמְבֹרָכֶת.


הִנֵּה חָמַק מִנִּי עֶדְרִי גְדִי.

בְּרַח לְךָ גִּדְיִי!

אֶל אֲשֶׁר תַּנְחֵךְ זֹה צִמְאָתֵךְ

בְּרָח!

בְּעִקְּבוֹתֶיךָ אֶבְרַח גַּם אָנֹכִי.


הִנֵּה עַד כֹּה הִגִּיעַנִי גִדְיִי

עַד סְנֵה הַחֲרוּלִים:

צֹאנִי אֶנְהַג פֹּה וְאֶרְעֶה בְּשָׂרִי

וְדָמִי יִצְהַל בִּי כְּעֶדְרֵי סוּסִים

אֶל מוּל הָאָבִיב הַמְלַטֵּף נְחִירֵיהֶם.


אֲדָמָה!

הִנֵּה שָׂרִיתִי עִם אֱלֹהִים

וְעִם אֲנָשִׁים

וָאֱהִי אָדָם.

אֲנִי – הַבָּשָׂר

וְאַתְּ – אֲדָמָה

וּמִי כָּמוֹנוּ יוֹדְעֵי־לֶדֶת!


הִנֵּה נוֹסְעִים צֹאן וּבָקָר

וְאַיֵּה הָאֲנָשִׁים?

מַדּוּעַ לֹא יֵצְאוּ עוֹד בְּעִקְּבֵי־הַצֹּאן?

“דָּבָר – אָמְרוּ – הִנֵּה הָאָדָם!”

הֲיֵּדְעוּ יָדוֹעַ שַׁאֲגַת בְּרֵאשִׁית:

– שֶׁמֶשׁ!

– מַיִם!

– אֲדָמָה!

וֶהֱיוֹת כָּל מִלָּה

כַּאֲבָנִים אֲשֶׁר יִרְמֶה צַיַּד־מַמּוּתָה פֶּרֶא.

וְגִדְיִי אוֹמֵר לָכֶם:

“הָאָדָם הוּא לֶדֶת.”


שִׁמְעוּ!

הִנְנִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת לוּחוֹת־בְּרִיתִי –

אִכְלוּם!

וּפְרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ כַּחֲרוּלִים הָאֲדָמָה.

וְהָיוּ צִפָּרְנֵיכֶם חוֹחֵי־פֶּרֶא

וּבְשַׂרְכֶם עֶרֶל־לְשַׁד יְבֹרַךְ

בִּרְכַּת זֶרַע שָׁדַיִם וָרֶחֶם.

ג. מָטָר

עֻלְפָּה אֲדָמָה

זְרוֹעוֹת־אִילָנוֹת כְּמוֹ קָפְאוּ פְּרוּשׂוֹת

וְאֶצְבְּעוֹת־זַלְזַלִּים אֲרֻכּוֹת וּצְנוּמוֹת

נְטוּיוֹת־לַמֶּרְחָב וּמְפַלְּלוֹת.


אֵין זֹאת כִּי הוּשְׁטָה הַכָּף

לְבַקֵּשׁ נְדָבָה מִשָּׁרָב כִּילַי

וָאָיִן.

תְּפִלַּת־טַל עֻלְפָּה עַל שִׂפְתֵי אֲדָמָה

וְכֻלָּם כְּאֶחָד רְבוּצִים וְגוֹוְעִים

אֶל שְׁדֵי הָאֲדָמָה.


אֵין נוֹעַ.

אַךְ הִנֵּה חָרֵד לִדְבַר עֶלְפוֹנָהּ

אֲסַפְסוּף עָבִים תּוֹעֵי־בָּטֵל

לִרְאוֹת:

מַה יֵּעָשֶׂה לָאֲדָמָה.

וּבְעַד אֶשְׁנַבֵּי־הָעֲנָנִים

תַּשְׁקִיף רֶגַע עֵין הַשָּׁרָב אַכְזָרִיָּה:

אָמָה כּוּשִׁית רוֹבְצָה מִתְעַלֶּפֶת

עַל סַף אַרְמוֹנוֹ.


וְהָרוּחוֹת יָצְאוּ דְחוּפִים

וַהֲבָרָה נָפְלָה בֵּין אִילָנוֹת

וַתְּנַתֵּר לָהּ מִבַּד אֶל בַּד:

אֲדָמָה עֻלְפָּה!


יָרְדוּ הָרוּחוֹת

וְכִכְלָבִים בַּהֲרִיחָם צָרָה

נָבְחוּ וַיְקְפְּחוּ בְּחַרְטוֹמָם בְּגַל הָעֲנָנִים

לְהָחִישׁ עֶזְרָה.

רֶגַע

וְהֻצְּתוּ מַשּׂוּאוֹת־חֲרָדָה

וּכְעֶדְרֵי שְׁוָרִים גָּעוּ רְעָמִים:

מָטָר!

וְרִבּוֹא עֲנָנִים סְחַרְחָרִים

כְּמִזְרָקוֹת אַדִּירִים תְּנִיעֵם זְרוֹעַ עֲנָק

זָלְפוּ מֵי־חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

לְהָשִׁיב אֶת רוּחָהּ.

הִנֵּה! הִנֵּה! פָּנֶיהָ אוֹרוּ!

מַחְלְפוֹתֶיהָ־פֶּרַע

נִסְתַּבְּלוּ טָל.


וְאָנֹכִי דָּפְקָהּ

הֹלֶם לִבָּהּ הַמִּתְפָּעֵם

דָּרַכְתִּי עֹז.

זְרֹם הַמָּטָר! זְרֹם!

וְאַתֶּן רוּחוֹת זְרֹמְנָה!

כִּי הִנֵּה עָצַמְתִּי מִמְּךָ הַמָּטָר

וּמִכֶּם אֵלִים וְרוּחוֹת

אָנֹכִי הַבְּהֵמָה עָצַמְתִּי!

זִרְמוּ! זְרֹמוּ!

רוּחַ בְּמַחְרְשׁוֹתָיו אֶת בְּשָׂרִי יָנִיר

וְאָנֹכִי אֶרְבַּץ כִּשְׂדֵה־זֶרַע הָרָה

וְנֵטֶף־נֵטֶף אֵשְׁתְּ

עַד אִם עָבְשׁוּ פְּרֻדוֹת־אָבִיב בְּאַדְמַת־בְּשָׂרִי.


וְהָאֲדָמָה

כַּלְבָּה שְׁחוֹרָה שֶׁהִמְלִיטָה.

וְהַשְּׁלוּלִיוֹת

כְּלַבְלָבִים סוּמִים יָהִימוּ בִּכְרֵשָׂהּ הֶחָם.

וּפְעוּטוֹת!

בְּרוּכִים בְּרוּכִים תִּהְיוּ לִי

הַפְּעוּטוֹת

עִם שַׁרְוְלֵי מִכְנְסֵיכֶם הַמָּפְשָׁלִים

בְּשִׁכְשׁוּךְ מֵי הַשְּׁלוּלִיוֹת הַמְלַקְלְקוֹת:

בּוּל־בּוּל.

וָאֶשְׁכַּר שִׁכְרוֹן אֵם מַבְכִּירָה.


בָּנִים בָּנִים אַתֶּם לִי עֲרַבְרַב־אָבִיב!

אוֹ לֹא!

נַעַר אָנֹכִי אֶת כֻּלְּכֶם פְּעוּטוֹת־אָדָם־וְחַיָּה

וְרַגְלִי תִּכְמַהּ

אֲשֶׁר תְּכַסְכֵּס יְחֵפָה בְּטִיט הַחוּצוֹת הַמִּתְבַּצְבֵּץ

וּלְשׁוֹנוֹת־בֹּץ בֵּין אֶצְבַּע לְמִשְׁנֶהָ

תִּשְׁתַּרְבֵּבְנָה.


גִּילִי? – הֶרֶף־עָיִן!

וְהָאֶתְמוֹל – מֵאֲחוֹרַי:

קְלִפַּת בֵּיצָה אֲשֶׁר הִנֵּה עַתָּה הִבְקַעְתִּיהָ.

הוֹ שְׁוָרִים! חֲמוֹרִים! סוּסִים!

אֲשֶׁר בְּכַשְׁכֶּשְׁכֶם בְּזַנְבוֹתֵיכֶם

וְטִאטֵאתֶם חֶלְאַת סְתָוִי מֵעַל שָׁמַי

בְּמַטְאַטְאֵי אָבִיב –

גְּעוּ! נַעֲרוּ! נִבְחוּ! צְהָלוּ!

בֵּיצַת־הָאֲדָמָה זֶה עַתָּה נִבְקָעָה!

ד. אֲדָמָה

כָּל הַלַּיְלָה צָחֲקָה הַסּוּפָה

צְחוֹק בִּרְיוֹנִים וְשִׁכּוֹרִים

וַתְּחַצְצֵר:

“הַשֶּׁמֶשׁ תִּקְפָּא תִּקְפָּא.”

וַעֲנָנִים כְּפִילַגְשִׁים שְׁחוֹרוֹת

לְתֵקַע הַחֲצוֹצְרוֹת חוֹלְלוּ

וּרְעָמִים תּוֹפְפוּ אַחֲרֵיהֶן:

אָמֵן! אָמֵן!


וְאַף שִׁכּוֹר אֶחָד לֹא הִרְהִיב צֵאת

אֶל הַסּוּפָה הַשּׁוֹאֶגֶת:

שֶׁקֶר בְּפִיכֶם הַסּוּפָה וְהָרְעָמִים!

וְרַק אֲנִי לְבַדִּי עִם אֲדָמָה

שָׁאַגְנוּ אֶל הַלָּיִל:

שֶׁקֶר!

אַךְ יָרוֹק יָרְקָה סוּפָה בְּפָנֵינוּ דֶלֶף־בּוּז

בְּצִפָּרְנֵי־בְּרָקִים שָׂרְטָה פְּנֵי שָׁמַיִם

וּבְלַעַג־רַעַם צָחֲקָה:

הַשֶּׁמֶשׁ תִּקְפָּא תִּקְפָּא.


הָהּ אִלּוּ יָדְעָה שֶׁמֶשׁ כִּי תִּקְפָּא

כְּזוֹנָה אַחֲרֵי בְּלוֹתָהּ

וְיָרְקָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ

וְכָבָתָה.


אַךְ פִּתְאֹם

אֲבוּקַת שַׁחַר הֻצְּתָהּ בְּבִירַת כָּל חֲזוֹנָי:

הַמִּזְרָח!

וְדִגְלֵי־מֶרֶד נִפְנְפוּ יְרִיעוֹתֵיהֶם הָאֲדֻמּוֹת:

שֶׁמֶשׁ!


אָז יָצְאוּ מַטְאַטְאֵי הָרוּחוֹת

לְטָאֵט מֵעַל רִצְפַּת שְׁמֵי הַבֹּקֶר

אֶת קִיא הַסּוּפָה

וְהָאֲדָמָה תְּחַיֵּךְ לִי

וּפָנֶיהָ

כִּפְנֵי רִיבָה שֶׁעָלְתָה מִן הָרַחְצָה

וְדִשְׁאָה תִּסְרֹקֶת־חָג.


וּבֶחָצֵר

כַּלְבָּה עַל גוּרֶיהָ רוֹבֶצֶת.

וּבָרְחוֹבוֹת

שְׁאוֹן תִּינוֹקוֹת וּבוּל־בּוּל שְׁלוּלִיוֹת

וְאִשָּׁה וּכְרֵשָׂהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.

אֶת כֻּלָּם הִזְעִיקוּ אֲבוּקוֹת־מִרְדִי

הֲלֹם!

הָבָה נִתְנַשְּׁקָה הָאִשָּׁה

וְהַכַּלְבָּה!


וְעוֹד רִמּוּנִי תְּמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם:

רַק שִׁפְחָה הִיא אַדְמָתְךָ לִגְבִרְתָּהּ שֶׁמֶשׁ

בֵּין הֲמוֹנֵי אַמְהוֹתֶיהָ.

אִי קֻפֶּרְנִיקוּס אֱוִיל!

הַאִם לֹא תֵּדַע עוֹד יָדוֹעַ

כִּי לְמַעַן כַּלְבָּה אַחַת הָרוֹבֶצֶת עַל גּוּרֶיהָ

סֹב יָסֹבּוּ כָּל הַשְּׁמָשׁוֹת הַיְּרֵחִים וְהַכּוֹכָבִים

אֶת הָאֲדָמָה

וְיָלֹקּוּ בִּלְשׁוֹנָם אֶת שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ הַשְּׁחוֹרָה.


אַךְ חַג לִי הַיּוֹם

וָאָרוּצָה

וַיַּחְלְפוּ לְעֵינַי אֲסַפְסוּף עֵצִים פָּרִים בָּתִּים טַף וּשְׁלוּלִיּוֹת.

הַיְקוּם הוּא אֲשֶׁר יְעַפְעֵף

לְמַרְאֵה דִגְלֵי־הַמֶּרֶד הַמִּתְנַפְנְפִים לְעֵינָיו:

מֶרֶד! מֶרֶד!

וּכְמַבְכִּירָה

רְחוּצַת־פָּנִים לֵאֶה וּמִתְיַפְיְפָה

חִיְּכָה הָאֲדָמָה:

חָג!


וָאָבִין:

אָנֹכִי הַנַּעֲלֶה בְּמִזְמוֹרֵי סֵפֶר־הַתְּהִלִּים

שֶׁקֹּרָא לוֹ תֵּבֵל

וּבְשָׂרִי – הֵיכַל אֱלֹהִים

עִם כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תִּגְעֶה פֹּה אֶל נֹכַח הַשָּׁמָיִם.

אברהם שלונסקי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם שלונסקי
יצירה בהפתעה
רקע

הרמב"ם

מאת משה גליקסון (מאמרים ומסות)

פרק א: פני התקופה

זוהר פריחה ודמדומי כמישה; ערב אור עם חושך, עכירה ותהיה; רדיפות ושמדות מבחוץ, מבוכה והתפוררות על-יד גבהי יצירה מבפנים; ירידה רוחנית תוך כדי מרומי עליה; סכנות ותקלות גדולות לרוח האומה ולתורתה – תוך כדי פריחה תרבותית גבוהה; מאמצי יצירה גדולים בתורה ובחכמה, בפילוסופיה ובשירה מזה, תסיסות הזיה ורוח דכא של צאן טבחה מזה – אלה היו פני הגולה היהודית בתפוצותיה באמצע המאה השתים-עשרה לספירה המקובלת. כל היהדות כולה שועה אותה שעה למורה, לדבר, למנהיג שיכנס את פזוריה הרוחניים של האומה, יאמץ את לבה, יחדש את רוחה, יעצב מחדש את אחדותה ויבנה מחדש את יסודותיה.

מבפנים:

עברו יותר ממאתים שנה של פריחה תרבותית מזהירה, של יצירה מאומצת בכל ענפי התורה והמדע, שיחדה לעצמה מקום כבוד בתולדות ישראל: תקופת-הזהב הערבית-הספרדית. אבל לא רק בספרד בלבד; גם בבבל ובאפריקי 1


  1. ftn1א  ↩

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.