מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

ציוּן לאברהם רייזין

מאת: אברהם שמואל שטיין

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

‘דבר’; 10 באפריל 1953

סוגה:

שפת מקור: עברית

‘דבר’ 10 באפריל 1953


לא המתח הדרמטי של ה. לייוויק1 וההגות הכבדה של מ. באָריישא 2, לא הליריקה הנוגה של מ.ל. היילפרין3 והדימוי ההיסטורי של א. ליאֵסין4 – זך וצלול פלג-שירתו של א. רייזין, כפרימיטיוו העממי התמים, כנשמת הילד הזכה… גם הקונפליקט הסוציאלי ברחוב היהודי, הוא מוטיב-השתייה בשירתו, לבוש מַחלָצוֹת-ענווה פשוטות – פשוטות ופשטניות-אפורות. המשך למשוררי-העם, אשר ביטאו רחשי-לבו, עֶרְגונוֹ וטעמו של המון-העם היהודי במזרחה של אירופה בסופה של המאה שקדמה – כאליקום צונזר5, כעדלשטאט6, כוינטשאֶווסקי7.

המשך שהתמיד כנתינתו, בהשראת י"ל פרץ, עשרות בשנים, וחותמה טבוע בה עד לימיו האחרונים בהאספו שבע-ימים אל עמיו. דומה, כל ימיו ירד הוא אל משכנות העוני היהודי, עד לתהומיו המדוכדכים בצער וביסורים, כמבקש להתמזג כליל בצלילי ענוּתו ותקוותו של המון-העם; והמון בית ישראל גמל לו אהבה – שיריו הושרו בפיו, בכל בית ובכל סדנה, באספה וברחוב.

ואין זה אלא טבעי, שמתחילתו מקורב היה ל“בונד”, חלוץ תנועת הפועלים היהודית בגולה, - הוא הגילוי החברתי-הרוחני למחאתם של המדוכאים שבמדוכאים, לזקיפת קומתם של ילדי ה“תחום” [תחום המושב] המרוּד, גידולי הרחוב היהודי הדחוק והדחוי. אפס, בזכותה של עממיותו הטובה, הנלבּבת, הנאמנה – סמי [נעדרו] ממנו שנאת ציון וביזוי עברו הרוחני של עמנו. היאך יתכחש להם – והם רוטטים בנפש העם, ברחוב ובישיבה, בבית החנווני והעמֵל, היאך יתכחש להם – ולא יתכחש לעצמו? ואכן, אפשר ויותר מאשר הִפרה את שדה היצירה ביידיש – הפרה, ביודעין ובלא יודעין, את שדות החיים, שהיה מביטוייה הראשונים של ההתעוררות לקראת אופקים חדשים ונועזים. ושעל כן אפשר ורב ערכה של יצירת רייזין כגילוי בתולדות תרבותנו החדשה מאשר ערכה כגילוי בכיבושיה של השירה.

יליד עיירה, שפכחות יהודית בה וצמצום-אופקים בה, עיירת יהודים בליטא. אותה הוא נשא עמו, בחוּבו, ביצירתו, בנדודיו על פני אכסניות מרובות – דרך מרכזי-הסערה-והיצירה כוארשה ווילנה, כמינסק וקובנה – ועד לארצות-הברית בה השתקע, ב-1914. כארבעים שנה ישב בגדול יישובי היהודים, אך המציאות החדשה כמעט ולא דבקה בו וביצירתו. מרכז יניקתו נשאר שם, ב“בית הישן”, זה הבית המזין עד היום את התפוצות ובמידה לא-מבוטלת אותנו, במולדת. ומן הבחינה הזאת הוא אָרוּג, לעד, במסכת-חיים זו אין-שנייה-לה אשר נכרתה בידי זֵדים.


די קירכן-גלאָקן / אברהם רייזין


אַך, וואָס קלינגט איר, קירכן־גלאָקן?
הערט שוין אויף! - גענוג געשראָקן
האָבן אײַערע װילדע טענער
אונדזער אָרעמע וועלט!


אײַערע טענער, דאַכט זיך רופֿן
צו פֿאַרברענען מענטשן־גופֿן
אויף די הויכע עשאַפֿאָטן,
וואָס איר האָט געשטעלט;


אײַערע טענער רופֿן הענקער
צו מאַרטירן יעדן דענקער,
יענעם קאָפּ אַראָפּצוהאַקן,
וועלכער בייגט זיך ניט;


אָ, איר ווילט די וועלט פֿאַרוויגן
מיט אַ שוואַרצן טויטן־ניגון
און פֿאַרדעקן מיט אַ מאַנטל
פֿון אַ יעזויִט.


כ’האָב אַ נײַעם גלאָק באַשאַפֿן,
צו ערוואַכן מידע שקלאַפֿן -
ניט אין קירכן - אין דער לופֿטן
הענג איך אים אַרויף;


ניט צו שרעקן, נאָר צו וועקן
גאָר די וועלט פֿון אַלע עקן
קלינגט ער מוטיק, רופֿט ער פֿריילעך:

שטייט צו לעבן אויף!
שטייט צו לעבן אויף!


מוֹקְדֵי אֵשׁ וָדָם

תִּקְרְאוּ תַּלְיָן לַטֶּבַח

לְעַנּוֹת כָּל בַּעַל מֹחַ

לְהַתִּיז כָּל רֹאשׁ בְּטֶרֶם

לַעֲנוֹת הִסְכִּים.


מְלֹא תֵּבֵל זוֹ הַנִּרְחָבֶת

לְיַשֵּׁן בְּשִׁיר הַמָּוֶת

וּלְכַסּוֹת בִּשְחֹר הַבֶּגֶד

שֶׁל הַיֵּשׁוּעִים.


פַּעֲמוֹן חָדָשׁ יָצַרְתִּי

עַם עוֹבֵד בּוֹ הֵעַרְתִּי

לֹא בַּכְּנֵסִיוֹת – בָּרָמָה

לִי אוֹתוֹ אָשִׂים.


לֹא יַבְהִיל כִּי אִם בְּנַחַת

יְעוֹרֵר תֵּבֵל נִדַּחַת,

וְיִפְעַם בְּאוֹן וְאֹמֶץ:

“עוּרוּ לְחַיִּים!”


  1. לייוויק הלפרין (1962–1882), משורר, מחזאי וסופר יידיש. מחבר “הגולם”.  ↩

  2. מנחם גולדברג (1949–1888), סופר יידיש, מחבר ‘דער גייער’ [ההלֶך], ‘דער גילגול’ [הגילגול] ועוד.  ↩

  3. משה לייב היילפרן (1932–1886), משורר יידיש מודרניסטי  ↩

  4. אברהם ליאסין (1938–1872), שמו הספרותי של אברהם ואַלט, משורר ועיתונאי יידיש של תנועת הפועלים בגולה. ראה: א.ש. שטיין; משורר תנועת הפועלים בגולה, ‘דבר’ 5 במרץ 1954.  ↩

  5. אליקום צונזר (1913–1836), משורר יהודי. נחשב כמשורר הראשון של תקופת ההשכלה ו‘חיבת ציון’. משיריו: ‘במחרשתי’, ‘השושנה’ ‘טומבללייקה’ ועוד.  ↩

  6. דוד אדלשטאט (1892–1866), משורר יידיש אנרכיסט, עורך ה‘פרייע ארבייטער שטימע’ [קול הפועל החופשי]. ראה: מנשה גפן, דוד עדלשטאט, משורר הפרולטריון היהודי, אסופות, ארכיון העבודה, 1966.  ↩

  7. מוריס וינטשאווסקי (1932–1856), משורר פרולטארי ביידיש, עורך ‘סאציאלישטישע אוויסגאַבעס’ [פרסומים סוציאליסטיים] באמריקה.  ↩

אברהם שמואל שטיין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אברהם שמואל שטיין
יצירה בהפתעה
רקע

כתובת על מצבת "משלי יהודה"

מאת יהודה ליב גורדון (שירה)


פֹּה נִטְמַן צְרוֹר כֶּסֶף יָחִיד לִבְעָלָיו;

כַּמָה רְסִיסֵי זֵעָה גַזְלוּ עָלָיו

טֶרֶם בָּא בַּאֲנָשׁים, טֶרֶם גִּדְּלוֹ אָבִיהוּ;

נֵר רוּבְּל יִדְעֲךְ, לֹא יָשוּבוּ יַנִּיהוּ

כּי טְמָנֻהוּ בְּכִיסָם עָמֹק, וְקִבְּרוּ אוֹתוֹ הַמְקָבְּרִים.

הוּסרוּ, כָּל סוֹפְרֵי אָרֶץ, וּקְחוּ מוּסָר, הַמְחַבְּרִים.

תְהִי נֶפֶשׁ הַצְרוֹר צְרוּרָה בִּצְּרוֹר הַחַיִים,

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.