מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אַהֲבָה

מאת: אהרן אמיר

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים, תל אביב: מוסד ביאליק, זמורה ביתן; 1991

סוגה:

שפת מקור: עברית

אֶל גַּנֵּך יָרַד הָאִישׁ

עָלָה בַּחַלּוֹנַיִךְ

נִגַּשׁ בַּחֹשֶׁךְ וְהִנֵּה אוֹר

צֵל נִלְפַּת וַיִתְעַלָּף:

בַּחַלּוֹנִים שֹׂרְגוּ דָלִיּוֹת אֶצְבָּעָיו

יוֹנְקוֹתָיו עַל עַמּוּדַיִךְ זָרָחוּ:

זֶה אָדָם

זֶה עֵץ הַשָּׂדֶה

זֶה הַגֶּבֶר זֶה דוֹדֵךְ:

אֲשֶׁר בְּאַהֲבָתוֹ יָסֵךְ עָלַיִךְ

אֲשֶׁר תְּשׁוּקָתוֹ תַעַבְרֵךְ לַיְלָה

אֲשֶׁר עֶרְגָּתוֹ עָלַיִךְ יוֹמָם:


הָיִיתִי כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה

הָיִיתִי כְּחַיַּת הַשָּׂדֶה

אֲנִי צֶמַח הַשָּׂדֶה

אֲנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה:

אֲנִי הוֹרָתוֹ וְהוּא יַלְדִּי

הוּא יֶלֶד טִפּוּחַי

עַל שָׁדַי יִבְטַח:

עוֹלָלִי

אֲשֶׁר רָחַמְתִּי

אֲשֶׁר שִׁעֲשַׁעְתִּי

אֲשֶׁר נוֹשַע בְּאַהֲבָתִי:


אהרן אמיר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אהרן אמיר
רקע
אהרן אמיר

יצירותיו הנקראות ביותר של אהרן אמיר

  1. אוב (זכרונות ויומנים)
  2. פִּרְחֵי הָרַע (שירה)
  3. עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה (שירה)
  4. הָגָר (שירה)
  5. עַל גַּלְגָלִים (שירה)

לכל יצירות אהרן אמיר בסוגה שירה

לכל יצירות אהרן אמיר

יצירה בהפתעה
רקע

צִיּוּנִים

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

ד

אחרי מות. – נידח ועובר-בטל נשתחרר הוא מכיעור-החיים בבית-החולים בצפת. בזכרון-בני-הישוב ודאי יחיה עוד זמן-מה בהדרת-פניו, בתוכחת-קולו, בתכניותיו, בגבורותיו… אבל הוא לא היה גיבור. הוא היה ילד קאפריסי, העלול לוותר על כל חללי דעלמא בשביל הקאפריסה שלו. הקאפריסה שלו, של המנוח, היתה דבר חשוב, ואילו נלווה לזה גם איזה כוח, גם איזה כשרון, כי אז היה ודאי גם מוריש דבר-מה אחריו. ואולם הוא לא הוריש כלום. כי היה רק ילד. אמנם, בעל-קומה, עם בלורית-רעמה לבנה, עם זקן שׁל “שֵׁיךְ”, עם עבאיה, רובה, כדורים, עם מאנירות של מאַיוֹר שדחוהו ממשמרתו, עם חלומות משיחיים, שאין בהם כל צדדי-קיום וכל אור של רעיון בהיר, עם “מחשבות” של אדם אשר אור-ההשכלה לא נגה עליו, בדבר היהדות העתידה לנצח את כל העולם הנוצרי; חלש כילד, מתהדר בחיצוניותם של דברים כילד ולוקח-לב, גם כשהוא מגוחך, כילד.

… לפני עשר שנים ראיתיו בפעם הראשונה. שכבתי אז מוטל בקדחת בבית-החולים ביפו. ובאחד-הלילות הביאו שמה אדם זקן פצוע. שומר היה הזקן, שומר את דירת הגימנסיה העברית שביפו על יד המושבה הגרמנית (תל-אביב עוד לא היתה אז), והתנפלו עליו ערביאים באופל-הלילה וגזלו ממנו את אקדוחו וחגורת-כדוריו ופצעוהו בסכינים. הזקן הפצוע גנח וצעק בקולי-קולות מעצמת-מכאוביו, בלי כל בושה, בלי כל יופי. וברגעים אשר הוקל לו, דיבר הרבה והתפאר: הם רצו לקחת ממנו את הברונינג… לא, ממנו אין לוקחים ברונינג!…

האם באמת היה כל כך מבולבל, עד שלא ידע, כי את האקדוח לקחו ממנו? או שידוֹע ידע, ואף על פי כן דיבר מה שדיבר?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.