בְּזֶה לֵילִי הָרַע
אֲנִי צָלוּל כִּבְדֹלַח
וּכְיָם אֵין־קַרְקָעִית
בְּאֶפֶס רוּחַ –
וְכָל כֻּלִּי
אַךְ לוּז שֶׁל חֲשֵׁכָה.
בְּזֶה לֵילִי הָרַע
אֵינִי אוֹהֵב לְרֵעַ
כִּי כָּל רֵעַי אֵינָם
כִּי אִם כְּמַתְכֻּנְתִּי.
בְּזֶה לֵילִי הָרַע
גַּם רַעְיָה לִי אַיִן
כִּי אִם אֹהַב אוֹתָהּ
שָׂנֵאתִי לְנַפְשִׁי.
וְלֹא אֹהַב
בְּזֶה לֵילִי הָרַע
כִּי אִם אֶת כֹּל
שֶׁלֹּא מִמֶּנִי וְלֹא בִּי הוּא
אֶת כֹּל
שֶׁלֹּא שֶׁלִּי הוּא
אֶת כֹּל שֶׁלֹּא הָיָה וְלֹא יְהִי
לִי רֵעַ:
חַי לֹא־לֻמַּד
עוֹף לֹא־שֻׁדַּד
כּוֹכָב רָחוֹק
וְאֶבֶן בַּשָּׂדֶה.
בְּזֶה הָלֵּיל הָרַע
אֲנִי עָרֹם כְּהִוָּלְדִי
וְחַד כְּחֶרֶב מוֹת
וְעַל הַכֹּל אֲנִי תָּעֵב –
אֶת נִשְׁמָתִי.