הַדְּבָרים נִהְיוּ פְּשׁוּטִים מְאֹד,

סְתוּמִים מְאֹד,

קַלִּים מְאֹד,

נוֹחִים מִנְּשׂוֹא…

הָעֲרָפֶל, הַשָּׁת לָנוּ בַּחֲלָקוֹת

וְאוֹר־הַדִּמְדּוּמִים הָרַךְ, הַמְּתַקְתַּק, הַמְלַחֵךְ בְּאֶצְבָּעָיו אֶת לְחָיֵינוּ

וְרוּחַ־הַשָּׁלוֹם הַחֲרִישִׁי, הַמְעַרְסֵל אוֹתָנוּ שֶׁפִי, בַּטּוּחוֹת…

אֵין לְבַקֵּשׁ אֶת הֹלֶם־אוֹר־הַצָּהֳרַיִם־מִשֶּׁכְּבָר.

יֵשׁ לְנַקֵּר,

מִתּוֹךְ עוּגַת־הַנֹּפֶת שֶׁל עַכְשָׁו,

אֶת זֵרְעוֹנֵי חַרְדַּל־הַחֲרָדוֹת,

אֶת הַגַּרְעִין הַמְהָרֵס, הַמְפוֹצֵץ,

אֶת חַלּוּק־הָאֶבֶן הַמּוּזָר, הַסָּפוּן־בַּצּוּפִים,

אֶת זוֹ הַבַּלִּיסְטְרָה שֶׁל צָהֳרֵי־מָחָר!