מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בִּקֹּרֶת הַתִּפְלוּת הַצְּרוּפָה

מאת: אהרן אמיר

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים, תל אביב: מוסד ביאליק, זמורה ביתן; 1991

סוגה:

שפת מקור: עברית

מַה זֶּה הָיָה לְךָ

שֶׁבָּאַחֲרוֹנָה אַתָּה מַתְפִּיל כָּל־כָּךְ,

מַטְפִּישׁ כָּל־כָּךְ?


אֲנִי הֲרֵי זוֹכֵר אוֹתְךָ, אַתָּה יוֹדֵעַ,

זֶה כָּךְ־וְכָךְ שָׁנִים…כְּשֶׁהִכַּרְתִּיךָ

הָיִיתָ — אוּלַי לֹא נִקְרָא לָזֶה “מַבְרִיק”

אַךְ בְּהֶחְלֵט שׁוֹקֵק חַיִּים, אִם לֹא שִׂמְחַת־חַיִּים;

נוֹצֵץ וּמְבַעְבֵּעַ, אַךְ גַּם שׁוֹקֵק מַרְדּוּת,

וְלֹא לִשְׁמָהּ כִּי אִם בְּדַעַת וּלְתַכְלִית…הָיָה בְּךָ —

אֵיךְ לוֹמַר? — מַשֶּׁהוּ מְרַעֲנֵן…גָּלְמִי אָמְנָם, בּוֹטֶה, חוֹצֵץ,

אֲבָל עִם זֹאת רַב־זָוִיּוֹת, מַרְהִיב בְּאֶפְשָׁרֻיּוֹתָיו…

בָּסְרִי? וַדַּאי! עַד לְהַקְהוֹת שִׁנַּיִם! אַף

מַרְגִּיז לְהַשְׁחִית בְּחֻמְרַת קַשְׁיוּתוֹ — אוּלָם צוֹפֵן

בְּמוֹ־בָּסְרוֹ אֵיזוֹ מְקוֹרִיּוּת חַסְרַת־תַּקְדִּים בְּחִדּוּשָׁהּ, בְּחֻרְפָּתָהּ,

כּוֹמֵס עָסִיס שׁוֹצֵף, תִּפְאֶרֶת־לַבָּאוֹת!


אָז מַה זֶּה הָיָה לְךָ בָּאַחֲרוֹנָה

שֶׁכֹּה תָּפַלְתָּ, טָפַשְׁתָּ?


הַאִם זֶה רַק עִנְיָן שֶׁל גִּיל —

מַה שֶׁקָּרוּי, בִּלְשׁוֹן־חֲרוּצִים נְקִיָּה, שְׁעוּעָה,

נִסְיוֹן־חַיִּים, שֶׁהוּא אוּלַי שֵׁם נִרְדָּף לְבִזְיוֹן־חַיִּים?

הַאִם זוֹ רַק עָרְמַת הַבְּשֵׁלוּת הַמְהֻלֶּלֶת —

יְמֵי־שְׁנֵי־אִישׁ בְּהֵעָרְמָם, בְּהִקָּרְמָם, בְּשִׁיּוּפָם, בְּזִיּוּפָם:

שְׁחִיקַת חֻדִּים, פִּחוּס הַזָּוִיּוֹת, סִטּוּף זֶהוּת, הִתְחַיְּכוּת?

אוֹ אוּלַי עֶצֶם הַהִשְׁתַּהוּת בְּכָאן הִיא הַנּוֹתֶנֶת, הַלּוֹקַחַת:

הַהִתְכָּרְסוּת, הַהִתְקָרְשׁוּת, הַהִתְעַכְשְׁווּת — הַמְלֻוּוֹת הַשְׁלָמָה,

שֶׁתְּחִלָּתָה גֹּדֶל־נֶפֶשׁ גֵּאֶה, כַּזָּכוּר וְכַמּוּבָן, וּבִינָה־בְּעִתִּים,

וְחוּשׁ־מִדָּה וְאֹרֶךְ־רוּחַ, וְהֶמְשֵׁכָהּ הִתְקַפְּלוּת צְלֵחָה,

מְעוּכָה נְבוֹכָה דְּעוּכָה, אֵין־בִּינוֹת אֵין־בָּרָק אֵין־אוֹנִים,

וְסוֹפָהּ הַנֶּחֱרָץ, בַּל־יֻסַּג־לְאָחוֹר, הוּא חָכְמַת־הַמִּסְכֵּן

בְּטָהֳרַת־שִׁמְמוֹן־תִּפְלוּתָהּ־סִכְלוּתָהּ?!


אַךְ מִי אֲנִי, לַעֲזָאזֵל, שֶׁאָבוֹא אִתְּךָ חֶשְׁבּוֹן?


מרס 1986

אהרן אמיר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אהרן אמיר
רקע
אהרן אמיר

יצירותיו הנקראות ביותר של אהרן אמיר

  1. אוב (זכרונות ויומנים)
  2. עולם שכולו טוב (פרוזה)
  3. פִּרְחֵי הָרַע (שירה)
  4. עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה (שירה)
  5. הָגָר (שירה)

לכל יצירות אהרן אמיר בסוגה שירה

לכל יצירות אהרן אמיר

יצירה בהפתעה
רקע

רבי מוטל ויצחק-שלום זעירא

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

מי שלא ראה את ר' מוטיל מחלפונה מתיז את צפרניו בערב שבת אחר חצות באחת מפנות הקלייזיל, לא ראה בעל מוח כביר ריק מכל מחשבה, ולא שמע מעולם שתיקת הלב בזדון.

מי שלא ראה את ר' מוטיל רץ שחוח בערב שבת למרחץ וכתונת שבת מתחת לזרועו, לא ראה מעולם את העוני והשפלות גוססים והולכים ואת חדוות-הלב מפרכסת לצאת, ואך כבושה היא בכוונה בתוך בעליה עוד זמן קט, עד היותה דבר בעתו. וכשהיה שב ר' מוטיל מבית-המרחץ, ראשו ורובו נטוי קדימה ורגליו כנחפזות אחר ראשו ורובו, ופניו מתלהבים, ופאותיו שופעות מי מקווה, ומצחו כמו השתרע ויגבה, ועיניו מפיקות חדווה “חשה-וממללת,” היה מכיר אז גם חיים, שואב-המים המגושם, כי השבת הולכת ובאה. והיה נחפז להריק את חביתו האחרונה ולמהר הביתה לזכות את עצמו ואת בהמתו בשביתה.

וכשהיה שואל ר' מוטיל בין השמשות את דביתהו, ועיניו אל הכותל: “הפרשת חלה? עשרת? ערבת?” והקול, לא קול ציווי ולא קול שאלה, כי אם קול מאליו, קול היוצא מלב מי שיודע, שהאותיות והמלות, שהוא מוציא בשפתיו, מנויות וספורות, ויכולות לברוא עולמות ולהחריבם.

וחיש היה לובש קפוטה על קפוטתו וחובש מצנפתו המשמשת לשבתות ומועדים. ודומה היה אז, שהנרות שהודלקו, מתחרים להביט בפניו ולברכו ב“שבת שלום ומבורך.” וכשהיה יוצא מביתו אל הקלויז, דומה היה שיש לו קפיצת-הדרך. אך עקר רגלו ממפתן ביתו, וראשו כבר היה נטוי כמעט על מפתן הקלויז שלו.

בתפילת המנחה שלו היתה נשמעת עוד איזו התאנחות של רווחת הלב, איזו בכיה של שמחה ונחמה, איזו התחטאות של ילד בזרועות אמו, השבה אליו אחרי פרידה של יום תמים.

רבים היו מבעלי הנפש, אשר התפארו, כי בנוסח תפילת המנחה בערב שבת של ר' מוטיל, המה מכירים בחוש את הגבול הבולט, החוט המשוך בין חול וקודש.

אבל כשהיה ר' מוטיל מכניס את ראשו בתוך ארון הספרים שבכותל מערבי ושאג “לכו נרננה,” היו מסיבים כל המתפללים את ראשיהם כלפי ר' מוטיל וחשו בלבותם איזו הזדעזעות וחרדה נעימה.

יעקב הטוחן נשבע באמונתו, כי בשמעו את ר' מוטיל קורא “קול ה' על המים,” נדמה לו תמיד, כי חומר מים רבים מתנשאים, מכים גלים ועומדים לטבע את טחנות, שיש לו על הנהר, ולבבו יתפלץ בו.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.