מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בַּמִּקְרֶה הַנָּדוֹן אֹפֶק

מאת: אהרן אמיר

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

ירושלים, תל אביב: מוסד ביאליק, זמורה ביתן; 1991

סוגה:

שפת מקור: עברית

בַּמִּקְרֶה הַנָּדוֹן אֹפֶק הוּא גְּבוּל.

אִם דַּעְתְּכֶם נוֹחָה מִמֶּנּוּ, יְבֻשַּׂם לָכֶם.

אֲבַל אֲנִי

אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם

אִם יִחְיֶה לָכֶם זֶרַע

בְּאֵין לָכֶם אֹפֶק שֶׁמֵּעֵבֶר לַגְּבוּל

וּגְבוּל שֶׁמֵּעֵבֶר לָאֹפֶק —


לֹא שֶׁמִּדְרַךְ רַגְלֵנוּ אֵין בּוֹ נַחַת;

יֵשׁ בּוֹ.

לֹא שֶׁחַמָּתוֹ מְרֻבָּה מִצִּלּוֹ;

אֵין הִיא מְרֻבָּה מִמֶּנּוּ.

אֲבָל, בַּמִּקְרֶה הַנָּדוֹן, אִי־אֶפְשָׁר לִי

שֶׁאֶמְצָא מַצָּע כְּשִׁעוּר קוֹמָתִי

עַל פְּנֵי טֶפַח הַיֵּשׁ שֶׁבְּכָאן

כְּמוֹ שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לִי

שֶׁאֶכְרֹת בְּרִית לְעֵינַי

לְבִלְתִּי שֵׂאתָן לִגְדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת

שֶׁמִּן הַיֵּשׁ וָהָלְאָה —


שֶׁהֲרֵי, בַּמִּקְרֶה הַנָּדוֹן, בָּרִי לִי

שֶׁאִם בִּגְדוֹלוֹת לֹא תֵּלֵכוּ

סוֹפְכֶם שֶׁגַּם קְטַנּוֹת

אֵינָן מִתְקַיְּמוֹת בִּידֵיכֶם.


טבריה, יולי 1986

אהרן אמיר
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אהרן אמיר
רקע
אהרן אמיר

יצירותיו הנקראות ביותר של אהרן אמיר

  1. אוב (זכרונות ויומנים)
  2. עולם שכולו טוב (פרוזה)
  3. פִּרְחֵי הָרַע (שירה)
  4. עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה (שירה)
  5. הָגָר (שירה)

לכל יצירות אהרן אמיר בסוגה שירה

לכל יצירות אהרן אמיר

יצירה בהפתעה
רקע

בחיים ובספרות

מאת יצחק ליבוש פרץ (מאמרים ומסות)

(וואַרשאַ, הקלפי האחרונה)

א

הדעות לחוד והחיים לחוד…

בעלת כנפיים היא תאוַת האדם ונמהרים חלומותי, והנה הקיץ – ועולם כמנהגו נוהג והחיים מתנהלים בכבדות בחוֹל…

חלום חלמו היהודים בפולין, ובחלומם חדלו להיות עם והיו לכנסיה דתית;מחלו מחילה גמורה על ארץ ישראל, הפקיעו את עצמם מן הגאולה, ועם הארץ מחל להם את כל עווֹנותיהם בעבר ובהוֹוה ונתן להם רשות להתבולל בקרבו, ללכת תמס כשבלוּל בתור עם ולהיות “יהודים” במובן הדתי עד עת קץ…

ואם כן אזרחים אנחנו במדינת פולין, אזרחים בני דת משה. ענינינו בנוגע להשׂכלה, כלכלה וכל מה שאינו נוגע לדת נחתכים על-ידי הכלל, נעשׂים על חשבון הכלל ובדעת הכלל, שאליו אנו מצטרפים להיות לבשׂר אחד. יוצא מן הכלל הוא אך ענין הדת… אין לנו, איפוא, “אפיטרופסי העדה” (דוֹזוֹרי), כי אפיטרופוס העדה הוא הכלל! יש לנו אך “בית-פקודות לעדת הדת הישנה” לעניני דת…

אבל החיים עושׂים את שלהם…

יכולים אנחנו להשתתף באיזה ממוסדות הצבור הכללי בתורת משלמים, בתורת מתנדבים ולפעמים גם בתורת “יושבים לכסא” ו“מצלצלים בפעמון”, אבל אין לנו שם שום דעה ולהעדה ולבניה – שום תועלת…

ביקש “בן דת משה” לישב בשלוָה, ובא כוח דוחף מן החוץ אל הפנים… עזוֹב את כספך ונדבתך וצא…

ואתו יחד שבו גם מעשׂי הצדקה, גם שאלות ההשׂכלה והכלכלה והסתופפו בצל “בית פקודות העדה”…

והסתבכו עניני העדה, והתרבו באופן שאי אפשר עוד להסתירם תחת הטלית של משי של בן-דת-משה לשעת “יאָהרצייט”, לאמירת קדיש ב“בית מקדש המעט”, והם נושרים מתחת למעילו הקצר. אי אפשר עוד להסתירם בצל הענינים הדתיים…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.