מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אנגליה וארץ ישראל

מאת: חיים נחמן ביאליק

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

(שיחה עם ב“כ “העולם” על רשמיו מלונדון בדרכו לאמריקה, שבט תרפ”ו)


אין דרכי לקלוט ולעכל רשמים על רגל אחת, אבל גם המעט – שראיתי ראיה קינומטוגרפית בדרכי ללונדון ובלונדון גופא תוך כדי טיסה בעיר – כשהוא מצטרף אל ידיעותי הקודמות על אנגליה ותרבותה מתוך ספרים, דיו לדכא איש כמוני, כמעט בן כפר, עד לעפר. עצמה כזאת! ובכל זאת, מי שיאמר כי נקלתה בעיני א“י ועמידתנו הדלה בה, וגם בעולם כולו, בגלל ההשואה עם אנגליה, אינו אלא טועה. א”י וגם עם ישראל, סגולה מיוחדת יש להם, שקטנותיהם נהפכות באחרית הימים לגדולות, אשר ישתוממו עליהן אחרונים. שבטים דלים אחדים שהתלקטו לפני ארבעת אלפים שנה לרצועת ארץ דלה וקטנה גם היא כמוהם, הביאו לעולם – אחרי קיום דל ועלוב, במובן–החמרי והפוליטי, בין גויים אדירים ועצומים – תרבות גדולה משלהם, וספר קטן אחד משלהם ששמש יסוד ושורש לכל התרבות הדתית והמוסרית של האנושיות בימינו, ובכלל זה גם של אנגליה האדירה. וגם בהתלקט אחרי כן, בפעם השניה, פליטי הגולה של אותו העם, כארבעים אלף איש במספר, ושוב לאותה הארץ הדלה והקטנה, הוציאו שוב לעולם הגדול, אחרי קיום דל ועלוב מן הקודם, שלא נמשך אלא מאות שנה אחדות, את הדת שכבשה את העולם התרבותי כולו. רק בתוך הארץ הקטנה הזאת ומתוך העם הקטן הזה קמו אנשים, ברובם רועים ועובדי אדמה פשוטים, אשר בנשאם את קולם–פנו אל השמים ואל הארץ, כלומר: אל הנצח. אמונתי חזקה, כי אותו הנס שנשנה כבר שתי פעמים עומד להשנות גם בפעם השלישית, ותוצאות זווגם של ישראל עם אדמתו בפעם השלישית תהיה באחרית הימים גאולתה השלמה של האנושיות. ואולם רוחי לא יפול עלי גם מטעם אחר, פשוט ביותר. חביבות עלי הקטנות שבא“י, לפי שכולן שלנו, יצירות כפינו ותולדות רצוננו הלאומי אנו. לא קשה ליהנות מפירותיה של תרבות זרה, אבל קשה מאד ליצור תרבות, שכולה מראשיתה ועד סופה עשויה בידי עצמנו, באמצעים שלנו ובכלים שלנו ובשביל עצמנו. הנאת יצירה גמורה כזאת לא ידע ישראל אלא בארצו. קשים מאד חבלי יצירה כזאת, אבל אין שעור גם לתענוגיה, יש כאן משום יצירת בראשית, יש מאין. אין לנו בארצנו דרכי יצירה סלולות ע”י אחרים, ואין דפוסים ושבלונות מן המוכן; את הכל, גם את הדפוסים הראשונים, אנו מוכרחים ליצור בידינו – ואין לך תענוגי יצירה גדולים מאלה. אנגליה, בהכריזה על שיבת ישראל לארצו, כאלו צפה הגניוס שלה, זה שנתחבר מקדמת הימים אל כתבי-הקודש, שלא מדעת, את הגדולות הצפונות בחיק העתיד לרגלי הברית הזאת שנכרתה בינה ובין ישראל עם אותה ההכרזה. מי יודע אם לא הברית הזאת שתביא באחרית הימים לה ולעולם פירות כאלה, שכל הבריתות המדיניות כאחת אין בכחן להביאן. אנגליה כרתה ברית עם עם-העולם – ואחרית ברית כזאת מי ישורנה.

חיים נחמן ביאליק
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של חיים נחמן ביאליק
יצירה בהפתעה
רקע

מסיפורי הלבנה

מאת יצחק ליבוש פרץ (פרוזה)

אחרי חצות ליל – מספרת הלבנה – הסיבותי את עיני הלאות מהעיר העליזה, המברקת בזהב ואבני שש, ובחלונות נוטפים אור קפאון, אל אחת מבנותיה העניות, הטובעות ביון חמר.

מפתח אחד הבתים הכפופים יצא עלם יחף, לבוש בגדים מטולאים, ומבית שני רעוע וחושב לנפול, יצא עלם בן-גילו. הנערים קרבו איש אל רעהו בלאט, ולא יכלתי עוד להבדיל ביניהם, ולהכיר, מי מהם יצא מן הבית הראשון ומי מן הבית השני. שניהם דלים ורזים, עיני שניהם בוערות כגחלי רתמים בצללי הליל, ושניהם רועדים מקור, ואולי גם מרעב. ושומעת אני את שיחתם בלחש:

– ההנך נכון?

– ואתה?

– כן!

– גם אני!

– הכבר אכלת?

– לא; אבי לא שב עוד ממלאכתו, ואתה?

– אבי חולה היום ואמי בוכיה…

– נלך?

– נרוּץ – ונתחמם!

– יהי כן!

וישאו את רגליהם היחפות, וירוצו העירה.

מדדה אני אחריהם, כי התאויתי לדעת, לאן מגמת פניהם.

הילדים באו אל טבור העיר, לרחוב בנוי לתלפיות.

– זה הוא בית דודי! – אמר האחד בגאון, ויור באצבע רזה על אחד ההיכלים.

– וזה בית דודי! – הורה השני באצבע על היכל אחר ברום לב.

– אבל דודי הביא סוסה מעֲרָב לרכוב עליה.

– ולדודי עגלת צב רתומה לסוסים אבירים, דוהרים!

– לדודי גם נחלת שדה וכרם! –

– ולדודי שני כפרים!

– הנך שוטה! לדודי כלי בית מכסף וזהב טהור!

– כסיל אתה! כלי בית דודי מכתם אופיר!

– אבל אתה לא ראית את אשת דודי, ריח שמניה הטובים נשמע למרחקים!

– ולאשת דודי אבני שהם מסולאות בפז.

– דודי מצחק כל היום בקוביא!

– ובבית דודי בכל ערב וערב משתה שמנים!

כה התחרו הנערים וכל אחד מרים ומרים את קולו להשביח קול רעהו. דמיתי כי עוד מעט יקראו למהלומות, אך פתאום רפתה שפת האחד.

– קר לי מאד – התאונן.

– ואני – אמר השני, וגם קולו נחלש – רעב מאד.

אחרי רגעי דממה אמר האחד אל משנהו:

– ואולי תלך אל דודך ותבקש ממנו…

– לא אוכל – נפל השני לתוך דבריו – כי עוד אתמול צוה על השוער, לבל יתנני לבוא הביתה. ודודך?

– גם דודי צוה עלי כזאת.

ושני הילדים שבו על עקבם בדממה.

– מחר – אמר אחד מהם – נלך עוד פעם העירה.

– טוב מאד.

– אני אתן לך אות בקראי כתרנגול.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.