מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

אליעזר שטיינמן

מאת: ישראל כהן

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

רמת-גן: מסדה; 1968

סוגה:

שפת מקור: עברית

שטיינמן הוא סופר-סגולה. הוא מביאנו תמיד לידי התפעלות: בשפעת רוחו, בעֵרוּתוֹ לכל המתהווה בתחומי חיים ויצירה שונים, בלשונו המקורית והאביבית, המוציאה תמיד ציצים ופרחים חדשים, בברכת הנביעה וההבעה, בכושר-הצלילה לתוך סוגיות קטנות וגדולות, בכוח הצירוף והצריפה, ועל הכל – בחזונו האנושי, המזלף בּשמי חג על הוויות יום יום.

ואלה אינם אלא ראשי-תיבות לתכונות גדולות ועשירות של שטיינמן הסופר, שלא אוכל לפרשם כאן באריכות הרצויה ומקצתן פורשו במקום אחר.

שפעת-רוחו מייחדת אותו בדורנו. הוא מעין הנובע תמיד מחשבה והרגשה, עיון-עולם ומדרשי חיים, בינה ביחיד ובכלל, חקר-ההוויה ובדק-ההווי. אין שום נושא אנושי זר לבת-המחשבה שלו, והיא מלפפתו ליפוף של אהבה ותוכחה כאחד. בדפוסים רבים ייצוק את כל אלה: בסיפור ובמסה, בחרוזים ובמאמרים, בהערכת קדמונים ואחרונים, בתגובות-של-עראי וביומנים, בזכרונות ובמחקרים.

עֵרוּתו החריפה שומרת עליו מפני ההסתגרות במגדל-שן, כי על כן הוא מבעלי התגובה, המתרשמים מן המאורעות לחיוב או לשלילה ומביאים אותם לבית דינו של השכל והמוסר. אין שטיינמן גורס נייטראליות לא בעולם האצילות ולא בעולם העשייה. מה שקיים ומה שמתארע הוא טוב או רע, יפה או מכוער, ראוי לברכה או לקללה. ושטיינמן ניצב תמיד על מיצפה גבוה, על הר, אם על הר-גריזים או על הר-עיבל, ומשם ישלח דברו. והכל נוגע לנפשו: אירועים בחברה ובמדיניות, בספרות ובאמנות, בכלכלה ובמסכת נימוסים.

לשונו המקורית זורחת כאבני החושן והאֵפוד. היא מתגוונת תמיד מתוך עצמה מחדש. כל מאמר וכל מסה מוסיפים על הראשונים, מגלים גנזי ביטוי וציורי-סגנון עתיקים ומרדדים גם חדשים על סדן העתיקים. אפילו הבקיאים והידענים חייבים לעיין יפה באוצרו הלשוני של שטיינמן, שנשורת שהוא משיר דרך אגב טעונה לימוד. מבחינה זו פזרן הוא, ובכל שעת-כושר יעניק מרוב טובו.

שטיינמן הוא ממשפחת האמודאים הצוללים למעמקים. החזיונות הנראים על פני השטח אינם אלא סימנים לשרשיהם הטמירים, שיש לחשפם. כל שאיפה לתיקון מחייבת חשיפה, שבלעדיה לא ברור הענין הצריך תיקון ואין לדעת את דרכי התיקון. יש, כידוע, סיבות קטנות המחוללות תוצאות גדולות, ולכן אין לזלזל בעוּבדות של מה בכך, המורות על אפשרויות-שבכוח. פירותיה של העמקה זו בראיית תופעות החיים והיצירה ובהערכתן, ששטיינמן מגישם לפנינו לעתים קרובות, כבר נעשו נכסי-צאן-ברזל של דורנו ושל כל אחד מאתנו.

שטיינמן מאיר כל הימים את חיינו באבוקת-חזונו הלאומי והאנושי. לעתים קרובות יהגה בתולדות אדם ויבליט חלקם של עריצי-עמים בקלקלתו של עולם או יעביר תחת שבט הביקורת תפיסות משובשות על ערכם של גיבורי-דמים ותעלולי-מלכים. מסקנות התבוננותו משמשות לו קו ומשקולת גם להוויה, לעם ישראל ולמדינת ישראל. ואף על פי שפרקי כתיבה אלה רוויים לא-אחת פסימיזם, משום ששטיינמן רואה את כל הרע והנשחת, שירדו בשל כך לעולמנו – בא חזונו ומפייס אותנו: מה שהיה איננו דין שיהיה. בבית-גנזיה של ההיסטוריה העתידה ישנם אוצרות של טוב ויופי, שעדיין לא הגיעו לכלל התגשמות, ואם נרצה ונשאף אליהם – נשיגם. כך בספירת האומה וכך בספירת האנושות כולה. על דרך זו מלביש שטיינמן את חיי החולין מחלצות חג ומדליק על ראשינו נרות של תקווה ואמונה. וכדי לבסס אמונה זו בטוב, הקדיש רבות משנותיו לגילוי המאור שבחסידוּת אצלנו וגם שבחסידות-של-אומות-העולם. ללמדך, שהעולם בנוי גם על חסד וטהרה, ואיננו, ולא היה, כולו חייב.

תודות רבות אנחנו חבים לו לשטיינמן על ההתעוררות שהוא מטיל מזמן לזמן, על מתנות-הרוח שהוא מעניק לנו, על האריסטון הלשוני שהוא מגיש לנו ועל כל המשובח והזיוותני שאנו נהנים ממנו.


אדר תשכ"ב

ישראל כהן
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של ישראל כהן
רקע
ישראל כהן

יצירותיו הנקראות ביותר של ישראל כהן

  1. פרקי אהרן מגד (מאמרים ומסות)
  2. קורות חיי (זכרונות ויומנים)
  3. יצחק אדוארד זלקינסון (מאמרים ומסות)
  4. ירושלים – שער לספרי עולם (מאמרים ומסות)
  5. דו-שיח של סופרים עברים וערבים (מאמרים ומסות)

לכל יצירות ישראל כהן בסוגה מאמרים ומסות

לכל יצירות ישראל כהן

יצירה בהפתעה
רקע

מחיי ירושלים

מאת יוסף חיים ברנר (מאמרים ומסות)

א.

אם בראשית ימי הישוב היה הניגוד שבין ירושלים ויפו ניגוד שבין הישׁן חדשׁ, בין המשַׁמרוּת וההתקדמות, ולפיכך מובן ו“טבעי”, הנה המחלוקת התוססת עכשיו בין ירושלים החדשה ובין עסקני יפו החדשים על ה“הגמוניה”, כביכול, אינה מובנת ואינה טבעית כל עיקר. האסיפה המייסדת של עניני החינוך בארץ-ישראל, שהיתה צריכה להיות לפני שבועות אחדים בראשון-לציון, לא יצאה אל הפועל, מפני שירושלים התנגדה, לא רצתה לשלוח ציר, וכשכבר החליטו לשלוח, לא החליטו אלא על מנת שהצי ישתוק… ורק כשיגיעו הדברים לשאלת יפו או ירושלים, יפתח הציר את פיו לרגע אחד ויביע את מחאת ירושלים על שפוגעים בכבוד ירושלים, ואחרי דברים אלה שוב יסגור את פיו ולא יפתחנו עד תום האסיפה.

אבל גם זה לא יצא לפועל; האסיפה נדחתה.

ככה יבַזו בני ירושלים את עצמם בבואם להגן על “כבוד ירושלים”!

ואולם כשתדברו עם בני ירושלים, שלקח להם במונופולין את “תקנתה של ירושלים”, לא יודו בשום אופן, כי זהו ענין של “לוֹקאל-פאטריוטיזמוס”, כי אם יוכיחו לכם, כי אך דרישת הצדק בפיהם. הם ידיינו עמכם ויאמרו: זה כבר כמה שנים, שמדברים על תקנת ירושלים ועדיין לא נעשה כלום במקצוע זה. ירושלים נמצאת בשפל-המדרגה. למרות שהיא העיר היותר מרובה באוכלוסין וכו‘, לא נבחר בה אף יהודי אחד לעיריה. ובמי האשם? בעסקנים שלא חשו לתקנת ירושלים, שעשו הכל בעד אחרות, ולמטרופולין של הארץ, הכי מרובה באוכלוסין, לא דאגו כלל… ועכשיו, כשמוסד חדש עומד להיבּרא, שבכוחו להכניס חיים וכו’ ולגרום לתקנתה של ירושלים – הנה גם אותו אומרים ליטול ממנה. עַוְלה גדולה!

אבל יסלחו לי הטוענים האלה, אם אעז להעיר להם, שבטענותיהם הם אוחזים את החבל בשני ראשיו. כשמדברים להם על התפגרותה של ירושלים, על דלות אונם של אוכלוסיה הבטלים, יענו ויאמרו לכם: “העסקנים אשמים, שלא דאגו”… ואולם תוך כדי דיבור הם מתחילים לדרוש “כבוד” ו“הגמוניה” לירושלים בשם אותם האוכלוסים המרובים הבטלים, שאין כמספרם בכל ארץ-ישראל…

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.