לחן: פרנק פלג

שרה: “רביעיית מועדון התיאטרון” בתכנית הרדיו “שלושה בסירה אחת” באולם ויקס ברחובות (1958)

לָנוּ אֵין פֹּה “כָּסִית” אוֹ “רֹווָאל”;

אֲבָל יֵשׁ גַּם “קַפּוּלְסְקִי”, גַּם “חַבְקִין”.

וּבִמְקוֹם “חֲתִיכוֹת” כָּאן רוֹאִים

פַּרְדְּסָן עַל חֲמוֹר דַּל־בָּשָׂר.

וּכְשֶׁכְּבָר מְגַלִּים “חֲתִיכָה” –

הִיא מֵעֶקְרוֹן (אוֹ מָלֶר, אוֹ אַרְקִין!).

לָנוּ אֵין “מוֹעֲדוֹן תֵּאַטְרוֹן”;

אֲבָל יֵשׁ לָנוּ “חַג־הֶהָדָר”!

כֵּן, רָשׁוּם מִזְּמַן בַּחֹק וּבַפִּנְקָס,

שֶׁאֲנַחְנוּ עִיר גְּדוֹלָה וּרְחָבָה;

אֲבָל כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ הוֹלֵךְ אֶל הַ“מֶּרְכָּז” –

עוֹד שׁוֹאֲלִים: “אַתָּה הוֹלֵךְ לַ’מּוֹשָׁבָה'?”

אָז מָה אִם אֲנַחְנוּ מֵרְחוֹבוֹת?

אֲנַחְנוּ מֵרְחוֹבוֹת – אָז מָה?

תּוּכְלוּ לְחַיֵּךְ בְּזִלְזוּל עַד מָחָר,

אֲבָל תִּצְטָרְכוּ אָז לִזְכֹּר

אֶת שְׁנֵי הקָּצַ’לְסְקִים,

אֶת ס' יִזְהָר,

מֵאִיר וַיְסְגַל, וּ“בּוּסִי”

וְדָן אַלְמָגוֹר.

לָנוּ אֵין פֹּה “הֵיכַל הַתַּרְבּוּת”;

אֲבָל יֵשׁ – זֹאת כָּל יֶלֶד יוֹדֵעַ –

“בֵּית־הָעָם”, וְגַם “בֵּית פּוֹעֲלִים”,

וּ“בֵּית בֶּרְל” (אַךְ רַק לְמַפַּא"י!).

בַּיּוֹמָן בַּקוֹלְנוֹעַ רוֹאִים:

“סְטָלִין מֵת”, אוֹ “קְרָבוֹת בְּקוֹרֵאָה”.

לִפְעָמִים הַיּוֹמָן הוּא חָדִישׁ –

“הֲכָנוֹת לְמִלְחֶמֶת־סִינַי”.¹

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טֶנְדֶר, גִ’יפּ אוֹ גִ’י־אֶם־סִי

בְּלֵיל שַׁבָּת נוֹתֵן לְדִיזֶנְגוֹף קְפִיצָה.

וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אוֹטוֹ – יֵשׁ פֹּה פַּרְדֵּסִים

(רַק לִפְעָמִים חוֹטְפִים שָׁם אֵיזוֹ עֲקִיצָה).

אָז מָה אִם אֲנַחְנוּ מֵרְחוֹבוֹת?…

יֵשׁ לִרְחוֹבוֹת “בָּנוֹת” מִסָּבִיב

כְּזַרְנוּגָה, קוּבִּיבָּה, כְּפַר־בִּיל"וּ,

שַׁעֲרַיִּים (זֶה נֶכֶס יָקָר!)

וּמָכוֹן לְאָטוֹמִים חָדָשׁ.

מָה עֲפוּלָה וּמֵלַבֶּס שָׁווֹת –

בִּנְיָמִינָה, חֲדֵרָה אֲפִלּוּ?

הֵן פְּרוֹבִינְצְיוֹת. לֹא עִיר, אֶלָּא כְּפָר;

אַךְ אֲנַחְנוּ – אִימְפֶּרְיָה מַמָּשׁ.

יֵשׁ פְּרוֹבִינְצְיוֹת שֶׁמֵּהֶן יוֹצֵא עָשָׁן.

לֹא יוֹדְעִים לִשְׁמֹר מָסֹרֶת וְעָבָר.

אֲבָל אֶצְלֵנוּ עוֹד שׁוֹמְרִים עַל הַיָּשָׁן,

וּכְּבָר שָׁנִים לֹא הִשְׁתַּנָּה פֹּה שׁוּם דָּבָר!

אָז מָה אִם אֲנַחְנוּ מֵרְחוֹבוֹת?…