מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

משלי יהודה: הנחש והמזלג

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

משלי יהודה: הַנָּחָשׁ וְהַמַּזְלֵג / יהודה ליב גורדון

בֵּית חָרַשׁ בַּרְזֶל בַּחֲדַר הַמַּפֻּחַ

בָּא נָחָשׁ רָעֵב, וַיַּרְא אֶל הָאָבְנָיִם

מַזְלֵג בַּרְזֶל חָדָשׁ בַּעַל שִׁנָּיִם

וַיְשַׁלַּח בּוֹ שִׁנָּיו חִישׁ בַּחֲמַת רוּחַ.

וַיִּצְחַק הַמַּזְלֵג עַל הַנּוֹשְׁכֵהוּ

וַיֹּאמֶר: הוֹי נָחָשׂ עָרֹם מִשֶּׂכֶל,

לֹא עָפָר אָנִי וָאֱהִי לָךְ לָאֹכֶל

וּבַרְזֶל לֶאֱכוֹל שִׁנֶּיךָ הֵן קֵהוּ.

יֵשׁ גַּם אֲנָשִׁים כִּנְחָשִׁים לָרֹעַ

בַּחֲמַת עַכְשׁוּב עַל כֹּל יִתְנַפָּלוּ;

מֵאִישׁ הָרוּחַ וּפָעֳלוֹ חֲדָלוּ

לֹא עָפָר הוּא — פֶּן שִׁנֵּיכֶם יָרֹעַ.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

נגיל ונשמח

מאת יהודה ליב בנימין בן ישראל קצנלסון (פרוזה)

אַל בכוֹת, אחי, אל הרד דמעה! רב לכם! הן חג לנו מחר, חג מתן תורתנו. נשמחה אפוא, אחי; אך יום אחד, אך רגע אחד תנו לנו לשמוח בכל מאדנו, ומצא לנו.

“העצבות היא מדה מגונה” יאמרו החסידים תמיד. “עבדו את השם בשמחה וגילו – ברעדה!”.

“וגילו ברעדה”! רק משורר עברי עם נשמה עברית יכול היה לצרף שתי מילים כאלה יחד, רק לב עברי עם צרות עבריות יוכל להבין צירוף-מילים כזה. חג לנו היום, לשמוח מחויבים אנחנו, ולרעוד אנוסים אנחנו. אבל האמנם לא נוכל גם רגע אחד להסיח דעתנו מכל אשר עבר ומכל אשר עוד יעבור עלינו? הבליגו אפוא על יגונכם, אחי, הרימו את קולכם ונשיר יחד.

נגיל ונשמח בזאת התורה,

כי היא לנו עוז ואורה!

“עוז ואורה!” אמנם כן גם “עוז” היא לנו. לשוא ילעגו לנו רפי-כח, כי נמוגי-לב אנחנו. עוד לא התישה התורה את כחנו, עוד די עוז לנו, עוד די גבורת הנפש בנו למות בעד תורתנו. והשמש הזקן שם על יד ארון הקודש, האם לא כאחד הגבורים מת האיש ודגלו בידו?

אבל, אחי, נסיח נא את דעתנו מכל הדברים האלה, הלאה מחזות תוגה, הלאה זכרונות-עצב! לשמוח אחפוץ ולוּ רק רגע אחד, הרימו אפוא את קולכם בחזקה:

נגיל ונשמחה בזאת התורה,

כי היא לנו עוז ואורה!

אמנם “אורה” היתה התורה לנו תמיד בכל מחשבי נדודינו בארצות. אומרים אמור, כי בגללה נבחרו גם אנו להיות לאור גוים, ללכת מגוי אל גוי וללמדם ארחות מוסר וצדק. הוי, אחי! אם אמת נכון הדבר הזה, כי עתה מלמדי-אליל היינו כלנו, מורים אין מועיל בם. זה כאלפיים שנה, מאז היתה המלמדות למשלח ידינו, ורק מעטים מתלמידינו עשו חיל בלמודם. ויש אשר לא ידעו עד היום גם את עשרת הדברות בעל פה, עד כי די להם בכוס יין אחד להפיג את כל תורתם ולהרים יד במורם. אמנם מלמדי-אליל היינו, ואנחנו לבדנו אשמים בכל אשר באתנו.

זוכר אני את דברי דודתי הזקנה, בהוציאה את כל רוחה על המלמד, אשר לא הראה עלי את פעולתו לטובה. הזה הוא מלמד להועיל, מלמד אשר לא ידע הכות, ואשר גם רצועה אין לו? – ובאמת לא דודתי הזקנה לבדה בזתה את מלמדי, כי גם אנחנו הילדים בזינו אותו בלבנו. איש אשר לא ידע הכות, אשר לא ידע לקפל אצבעותיו לאגרוף – רק איש עצל יעבור על פניו ולא יהדפנו בצד ובכתף.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.