מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

משלי יהודה: הנחש והמזלג

מאת: יהודה ליב גורדון

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

משלי יהודה: הַנָּחָשׁ וְהַמַּזְלֵג / יהודה ליב גורדון

בֵּית חָרַשׁ בַּרְזֶל בַּחֲדַר הַמַּפֻּחַ

בָּא נָחָשׁ רָעֵב, וַיַּרְא אֶל הָאָבְנָיִם

מַזְלֵג בַּרְזֶל חָדָשׁ בַּעַל שִׁנָּיִם

וַיְשַׁלַּח בּוֹ שִׁנָּיו חִישׁ בַּחֲמַת רוּחַ.

וַיִּצְחַק הַמַּזְלֵג עַל הַנּוֹשְׁכֵהוּ

וַיֹּאמֶר: הוֹי נָחָשׂ עָרֹם מִשֶּׂכֶל,

לֹא עָפָר אָנִי וָאֱהִי לָךְ לָאֹכֶל

וּבַרְזֶל לֶאֱכוֹל שִׁנֶּיךָ הֵן קֵהוּ.

יֵשׁ גַּם אֲנָשִׁים כִּנְחָשִׁים לָרֹעַ

בַּחֲמַת עַכְשׁוּב עַל כֹּל יִתְנַפָּלוּ;

מֵאִישׁ הָרוּחַ וּפָעֳלוֹ חֲדָלוּ

לֹא עָפָר הוּא — פֶּן שִׁנֵּיכֶם יָרֹעַ.

יהודה ליב גורדון
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של יהודה ליב גורדון
יצירה בהפתעה
רקע

מתוך וידוי

מאת יהודה שטינברג (פרוזה)

הוא היה עני מדוכא ומטופל בבנים ובנות, הבנים הם ברובם קטנים, שהוא חייב לשלם בשבילם שכר-לימוד, והבנות הן כמעט כולן בוגרות, והוא חייב להלבישן ונכשל על ידן באיסור “עיגון בנות.” הצד השווה שבכולם, שהם בשר-ודם, יש להם פיות וטוחנות בפה, וחייבים לאכול פת חרבה פעמיים ביום.

וכשאינו מוציא הצטרכות ביתו, הוא מקבל את הדבר פעמים על חשבון מירוק עוונות ופעמים על חשבון יסורים של אהבה, ועובד את קונו מעוני.

תיתי לו, שמעולם לא הפריעו אותו קטנויות אלו מלמלא את שיעוריו ב“חק,” במסכת שקיבל על עצמו בחברת ש"ס, ומעיון תפילה.

הוא אינו יודע כלל, ש“העולם” קוראים לו שלא בפניו “תכשיט,” “עבד השם יתברך ובעל מדרגה.”

וגם ה“עולם” אינו יודע, עד כמה הוא מצטער בעניו, ושחנותו הקטנה, שזוגתו עוסקת בה, אינה מפרנסת אותו.

אין ה“עולם” יכול לדעת זאת, מפני שיש לו קרוב מצד אמו, והלז, עשיר גדול ונדיב-לב מאין כמוהו.

ונדיב זה אמנם לא התעלם מקרובו-תלמיד-חכם וירא-שמים והיה שולח לו קצבה בסתר, עשרה זהובים לשבוע. אבל כשנפלה המחלוקת הגדולה בין האחים שליט“א בנידון מעות ארץ-ישראל ופרנסת אלמנת זצ”ל, עמד אותו עשיר בקלויז והתריס והטיח דברים בעזות מסוגלת לעשירים, ואמר דברים, שחייבים השומעים לקרוע עליהם.

אז קם ה“תכשיט,” והדיר בלבו הנאה מקרובו.

אשתו, רבקה, היא אשה כשרה, אשת תלמיד-חכם, יודעת היא את חומר ענין נדרים. רמז לה שאסור לה לקחת מן החוטא ומחטיא הלז מפני שמודר הנאה הוא. יודעת היא, שהיא מצווה לעשות רצון בעלה, ובפרט בעניין כזה!

רבקה, לא לבד שהיא אשה כשרה, אלא גם אשה יפת-תואר.

אבל זה אינו לעניינא.

באמת לאמיתה הוא נהנה ממה שהיא יפה, מפני שעל-פי הגמרא זהו אחד מן הדברים, שמרחיבין דעתו של אדם. אבל לפעמים שמגיע לו צער הרבה מן הדבר.

ביחוד היה מצטער על זה לפני עשר שנים, כשהיה אוכל מזונות על שולחן חותנו המזגני. רבים מן הבאים לשתות היו מדקדקים שלא לשתות אלא מידה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.