בֵּית חָרַשׁ בַּרְזֶל בַּחֲדַר הַמַּפֻּחַ
בָּא נָחָשׁ רָעֵב, וַיַּרְא אֶל הָאָבְנָיִם
מַזְלֵג בַּרְזֶל חָדָשׁ בַּעַל שִׁנָּיִם
וַיְשַׁלַּח בּוֹ שִׁנָּיו חִישׁ בַּחֲמַת רוּחַ.
וַיִּצְחַק הַמַּזְלֵג עַל הַנּוֹשְׁכֵהוּ
וַיֹּאמֶר: הוֹי נָחָשׂ עָרֹם מִשֶּׂכֶל,
לֹא עָפָר אָנִי וָאֱהִי לָךְ לָאֹכֶל
וּבַרְזֶל לֶאֱכוֹל שִׁנֶּיךָ הֵן קֵהוּ.
יֵשׁ גַּם אֲנָשִׁים כִּנְחָשִׁים לָרֹעַ
בַּחֲמַת עַכְשׁוּב עַל כֹּל יִתְנַפָּלוּ;
מֵאִישׁ הָרוּחַ וּפָעֳלוֹ חֲדָלוּ
לֹא עָפָר הוּא — פֶּן שִׁנֵּיכֶם יָרֹעַ.