לחן: יאיר רוזנבלום

שר: יהורם גאון בתכניתו “אהבה ים-תיכונית” (1974)

עַזָּה הַשֶּׁמֶשׁ וְחַמָּה

לְחוֹף, אַגַּן יַם הַתִּיכוֹן,

וְהִיא לוֹהֶטֶת אֲדֻמָּה,

שׁוֹפַעַת חֹם מֵחוֹף לְחוֹף.

וּבִגְלָלָהּ כָּל הַפֵּרוֹת

כָּאן מַבְשִׁילִים יוֹתֵר מַהֵר.

וּבִגְלָלָהּ הָאֲהָבוֹת

שׁוֹנוֹת מִבְּכָל מָקוֹם אַחֵר.

יֵשׁ אַהֲבָה שְׁקֵטָה יוֹתֵר,

קָרָה יוֹתֵר, יוֹתֵר צְפוֹנִית;

אַךְ אַהֲבָה יָם-תִּיכוֹנִית

הִיא אַהֲבָה יָם-תִּיכוֹנִית.

כִּי אַהֲבָה יָם-תִּיכוֹנִית

לוֹהֶטֶת כָּאן כָּל הַשָּׁנָה –

לְחוֹף הַיָּם, בַּבֻּסְתָּנִים…

תָּמִיד, תָּמִיד הִיא בָּאָפְנָה.

לְיַד הַבְּאֵר, בִּקְצֵה הַכְּפָר,

אֵי-שָׁם בַּכֶּרֶם הַנִּסְתָּר,

בְּשׁוּק הָעִיר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים:

גַּם בֵּין חוֹמוֹת הַמִּנְזָרִים.

יֵשׁ אַהֲבָה שְׁקֵטָה יוֹתֵר,

יוֹתֵר זַכָּה וְצִמְחוֹנִית;

אַךְ אַהֲבָה יָם-תִּיכוֹנִית

הִיא אַהֲבָה יָם-תִּיכוֹנִית.

כִּי אַהֲבָה יָם-תִּיכוֹנִית

שׁוֹפַעַת יֵצֶר – וְזֵעָה,

וְהִיא יוֹקֶדֶת פֹּה תָּמִיד,

כְּמוֹ הַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה.

וְהִיא לוֹהֶטֶת בַּמָּבוֹךְ

וּבְחֶשְׁכַת הַסִּמְטָאוֹת.

וְיֵשׁ לָהּ זִכָּרוֹן אָרֹךְ,

אַךְ סַבְלָנוּת קְצָרָה מְאוֹד.

יֵשׁ אַהֲבָה יוֹתֵר שְׁקֵטָה

יוֹתֵר צְנוּעָה וְסַבְלָנִית.

אַךְ אַהֲבָה יָם-תִּיכוֹנִית

הִיא אַהֲבָה יָם-תִּיכוֹנִית.

כִּי אַהֲבָה יָם-תִּיכוֹנִית

כָּל פַּעַם מַחְלִיפָה צוּרוֹת.

הִיא מִשְׁתַּקֶּפֶת בִּצְבִיטָה

בְּיַשְׁבָנָן שֶׁל תַּיָּרוֹת,

וּבִתְנוּעוֹת עֲסִיסִיּוֹת,

וּבִנְגִינָה עֲלֵי גִּיטָר.

בְּמַבָּטִים מְלֵאֵי עֶרְגָה

בְּנַעֲרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר.

כִּי מְשַׁבְּחִים כָּל נַעֲרָה,

כְּחוּשַׁת בָּשָׂר, כְּדֻגְמָנִית;

אֲבָל חוֹלְמִים כָּל הַלֵּילוֹת

עַל נַעֲרָה יָם-תִּיכוֹנִית.

כִּי כָּאן, לִשְׂפַת יַם הַתִּיכוֹן,

נִלְהָב כָּל גֶּבֶר מְאֹהָב,

וְלֶאֱהֹב אֵינוֹ יָכוֹל

בְּלִי לְהַפְעִיל אֶת שְׁתֵּי יָדָיו.

הוּא מְדַבֵּר עַל אַהֲבָה –

יָדָיו נָעוֹת וּמִתְהַפְּכוֹת.

וּכְשֶׁהוּא עִם הָאֲהוּבָה –

גַּם אָז יָדָיו אֵינָן נָחוֹת.

אוּלַי זֶה קְצָת לֹא מְנֻמָּס.

אוּלַי זֶה גַּס וַהֲמוֹנִי,

אַךְ אַהֲבָה יָם-תִּיכוֹנִית

הִיא אַהֲבָה יָם-תִּיכוֹנִית.