בעקבות תרגום נעמי שמר לשירו של שרל אזנבור (נכתב בשנת הארבעים למדינה, 1988)
הוֹ, מְדִינָה קְטַנָּה שֶׁלִּי.
הַבִּיטִי רֶגַע בָּרְאִי.
תְּנִי הֲצָצָה. זֶה לֹא נָעִים.
הֵן אַתְּ עוֹד לֹא בַּת אַרְבָּעִים.
אַתְּ מְדִינָה דֵּי צְעִירָה
אַךְ אַתְּ נִרְאֵית פָּשׁוּט נוֹרָא.
הֵן לֹא מִזְּמַן, בִּשְׁנַת תָּשַׁ"ח,
הָיִית חֲלוֹם יָפֶה כָּל כָּךְ.
חֲלוֹם צָעִיר. אֲבָל כָּעֵת –
אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית?
אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית?
הָיִית חֲלוֹם שֶׁהִתְגַּשֵּׁם,
חֲלוֹם עַתִּיק, אֲבָל נוֹשֵׁם.
כֻּלָּם חָשְׁבוּ שֶׁבֶּאֱמֶת
תִּהְיִי דֻּגְמָה, תִּהְיִי מוֹפֵת.
כֻּלָּם אָמְרוּ: "רַק הִיא תַּגְשִׁים
אֶת חֲלוֹמָם שֶׁל הַנְּבִיאִים:
שִׁוְיוֹן וָצֶדֶק. וּמְלָאכָה.
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ.
אֲבָל הַיּוֹם, בִּמְקוֹם מוֹפֵת
אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית?
אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית?"
תְּנִי הֲצָצָה. לֹא יְאֻמָּן,
כַּמָּה קְמָטִים. כַּמָּה שֻׁמָּן.
סַנְטֵר כָּפוּל… חָזֶה נָפוּל…
וְגַם הַגֹּבַהּ – כְּמוֹ רָפוּל.
שִׁוְיוֹן לַכֹּל? – זוֹ אַגָּדָה.
וּמִי חוֹשֵׁב עַל עֲבוֹדָה?
אֶחָד שׁוֹבֵת… שֵׁנִי חוֹבֵט…
אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית?
אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית?
הַבִּיטִי קְצָת אֶל הַמַּרְאָה,
כְּדַאי לַחְזֹר, יַקִּירָתִי,
לָעֲבוֹדָה, לָאַהֲבָה.
כִּי הַשִּׂנְאָה מַרְבָּה קְמָטִים.
חִזְרִי לִהְיוֹת הַמְּדִינָה
שֶׁטּוֹב לִחְיוֹת לְמַעֲנָהּ.
כֵּן, דַּאֲגִי קְצָת לְעַצְמֵךְ.
אֵין לִי אַחֶרֶת בִּמְקוֹמֵךְ.
וְאָז, מִבְּלִי לְהִתְלַבֵּט
שׁוּב נִתְגָּאֶה:
אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית!