מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

מול פתחי היכל

מאת: אלתר לוין

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

"בֵּין שֻׁלְחַן זָהָב וּמְנוֹרַת זָהָב טָהוֹר

"עוֹמֵד מִזְבַּח זָהָב;

"יוֹם וְלַיְלָה לְבָבוֹת חַמִּים, רוֹתְחִים

"לְקָרְבָּן עָלָיו עוֹלִים.

"אֲנִי בַכֶּבֶשׁ עוֹלֶה, הָעֵצִים עַל הַמְּדוּרָה,

"עַל מַחְתַּת דִּשּׁוּן

"בִּידֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, עוֹלָה לָהּ נִשְׁמָתִי,

"בְּרֶמֶץ לֹא עֻמָּמָה!

"בְּלִשְׁכַּת נָזִיר, שָׁמָּה, מֵאֶפְרָתִים צָעִיר

"שָׂרַף אֶת תַּלְתַּלָּיו;

"עַל תַּלְתַּלָּיו אֵבְךְּ, אוֹרִיד אֶת הַדִּמְעָה,

“אֲכַבֶּה אֶת הַדְּלֵקָה…”

שָׁלוֹם לְךָ, הֵיכָל!

עָלֶיךָ שֶׁמֶשׁ אשֶׁר אַפַּדְנוֹ נָטַע

וְסַהַר חֶסֶד נָטָה לָלוּן;

צַפְרִירִים גְנוּזִים בְּךָ וַאֲוִיר רַחֲמִים יוֹצֵא

לִקְרַאת אוֹרוֹת לֹא מֵעוֹלָם זֶה.

מַרְאוֹת בְּךָ וּצְלִילִים לְךָ אֲלֵיהֶם זְקוּקִים

עֵין נְפִילִים וּבְרַק אַדִּירֵי נֵצַח!

כְּרוּבִים שְׂבֵעֵי יָמִים, זִקְנֵי דוֹרוֹת,

חוֹפְפִים עָלֶיךָ מֵעַל כַּפֹּרֶת,

יוֹצְאִים לָשׁוּט

בִּמְשֹׁךְ חֲצוֹצְרָה בְּפִי כֹהֵן עֶלְיוֹן,

בְּרֶטֶט הַכּוֹכָבִים, עִם נְגִינוֹת לַיְלָה,

לְעוֹרֵר נָבִיא קַדְמוֹן…

אַתָּה שְׁבִיל הַנֵּצַח לַהֲלִיכוֹת אֱלֹהִים,

הֲדוֹם לְרַגְלָיו, הַסְּדָן לְהַכּוֹת בַּכָּף,

לְצַוּוֹת עַל הַמְּנוּחָה וְעַל הַקְּדוּשָׁה

עַל כָּל בָּאֵי עוֹלָם!

עַמּוּד נִשָּׂא אַתָּה, רֹאשְׁךָ הַשָּׁמַיִם,

עָלָיו עוֹבֵר עִבְרִי בְרוּחַ וּבִדְמָמָה

מְתַוֵּךְ בֵּין אֵל וּבֵין הָאָדָם!..

שָׁלוֹם לְךָ, זוֹרֵע זָהָב, מַצְמִיחַ אֵל בִּלְבָבִי!

אֲשֶׁר הַקֶּשֶׁת נִרְאֵית בְּךָ אַחֲרֵי מַבּוּל שִׁירָה

שָׁטַף אוֹתְךָ, גַּם אוֹתָנוּ!

בְּךָ הַקֶּסֶת נוֹצְרָה, חָקְקָה הַגְּוִילִים

כּוֹבְשֵׁי רוּחַ אֱנוֹשׁ;

אַתָּה הָאָבְנָיִם, נְבִיאִים בְּךָ קֹרָצוּ

וּקְדוֹשִׁים רַבִּים הָיוּ מַעֲרָבְךָ

לְפַרְנֵס נֶפֶשׁ עַל אִיִּים וַאֲרָצוֹת!

שָׁלוֹם לְךָ! חֵיק אֵל וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ

בּוֹ מִתְחַטֵּא יְקִיר יַלְדֵי דוֹרוֹת,

עָמַד בְּסוֹד אֲצִילִים

וַיַּחְמֹס שַׁרְבִיט חֶסֶד הָרוֹדֶה בַנְּשָׁמוֹת,

מֵעִמְקֵי שְׁמֵי הָרְקִיעִים!

שָׁלוֹם לְךָ תְּרָנוּס עוֹלָם!

לְעֻמָּתְךָ הֶמְיַת עַמִּים נִצִּים,

אַדִּירֵי עַם הֹרָגוּ, בְּאֵלֵי בַרְזֶל בָּאוּ

לִכְבּוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ!..

אַתָּה פְּלֵיטַת גִּלְגָּל, שִׁילֹה, נוֹב וְגִבְעוֹן,

אַתָּה הֵיכַל עִירִי, מַלְכִּי, אֱלֹהָי,

הֵיכַל אַרְצִי, עַמִּי, אַרְמוֹן גּוֹיִם,

צֹהַר רָם בִּלְבַב הָאָדָם–

מוּלְךָ אֶדְרֹךְ, מוּל גִּלּוּיֵי מִזְרָח,

עֵת מַלְאָךְ נִסְתָּר נוֹשֵׂא צַעֲרוֹ

עַל חֲזוֹן הַשְּׁקִיעָה,

שׁוֹלֵחַ יָדוֹ בְּחֶרְמֵשׁ אַחֲרוֹן בַּקָּמָה לוֹ מִתְלַבֵּט

וְעַל קָדְקֳדֵי הָרִים לֻלְאוֹת כַּרְמִיל שׁוֹזֵר–

אֶשְׁתַּחֲוֶה לְעֻמָּתְךָ, עַל פָּנַי אֶפֹּל,

אֶשְׁתַּפְּכָה וַאֲפַלֵּל וְאֵילִילָה:

“אַלְלָי! עַל הֵיכָל אֲשֶׁר חָרֵב! – – –”

הֵרֹמוּ חוֹמוֹת הֵיכָל! אֲנָעֵר אֶת אֲבַקְכֶם

הֶעֱרִימוּ אַלְפֵי שָׁנָה עָבָר וְגָם הֹוֶה;

וְאַתְּ חוֹמַת מַעֲרָב, חוֹמַת הָאַלְיָת,

סְפוֹג דִּמְעַת עַמִּי, הַקּוֹלְטָה דַם לְבָבוֹ,

בּוֹאָה חֵל הַבָּכוּת! נֵר הַמַּעֲרָב שֶׁלֹּא נִכְבֶּה,

שׁוֹמֵר בֵּית הַנִּצּוֹץ, הָאוֹמֵר שִׁירָה

עַל קָרְבָּן בְּכָל יוֹם –

בֹּא נָא! וְעִשְׂבֵּי זֹקֶן מִשֶּׁמֶשׁ אֵשׁ קָמֵלוּ

אֲשָׁרֵשׁ, אֲטַהֵר אֶת פָּנֶיךָ!

וּלְךָ דּוֹמֵם, סֶלַע הַשְּׁתִיָה, אֶבֶן תּוֹעִים,

צוֹר הַגּוֹלִים – דָּבָר הֻגָּד!..

אַתְּ אֶבֶן סְתוּמָה הַשּׁוֹכְנָה בָעֲרָפֶל

בֵּין מִסְגָּדִים צוֹעֲקִים וּמִנְזָרִים מַכִּים פַּעֲמוֹנִים;

אַתְּ הַפּוֹרְשָׂה כָנָף עַל אֲרוֹן הַקְּדוּמִים, הָאוּרִים-וְהַתּוּמִים,

שָׁמָּה תֵּבְךְּ הַשְּׁכִינָה, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תֵּבְךְּ,

שָׁמָּה גְנוּזִים כְּרוּבִים, אֵשׁ, כַּפֹּרֶת;

אַתְּ אֶבֶן סְתוּמָה, אֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת, אֶבֶן הַשָּׁמָיִם–

הִתְלַבְּנִי נָא! הִתְלַבְּנִי תַחַת רוּחַ מִזְרָח!..

פִּתְחִי אֶשְׁנַבָּיִךְ! אֶשְׁנַבֵּי זָהֳרֵי מַשְׂכִּית

עוֹטְרֵי אַפָּדַן רָם, רוֹעֲדִים עִם אַשְׁמוֹרוֹת!

הֵרֹמוּ דַלְתוֹת הֵיכָל!

הֵרֹמוּ שַׁעֲרֵי נִקָּנוֹר!

בִּמְחִי כַף עַזָּה, גִּבּוֹרָה וְאַדִּירָה

אֶהֱרוֹס קֶשֶׁת הָעֶלְבּוֹנִים,

קֶשֶׁת רוֹמָא, גַּפָּהּ וְשִׁרְיוֹנָה,

שַׂהַד שְׁבִי וָחָרֶב!..

כָּכָה! תִּתְפּוֹצַצְנָה אֲבָנִים טְמֵאוֹת-דּוֹרוֹת,

יִבְּקַע טִיחָן, טִיחַ יָד מְגֹאָלֶת,

הַשִּׂיד הַנֶּהְפָּךְ לְדָם!..

בְּרַעֲמֵי שְׂחוֹק הַנָּקָם הָעַמּוּדִים יִתְפַּלָּצוּן,

יִתְפַּלְּצוּ הַצִיּוּנִים, לוֹעֲזִים וּבַרְבָּרִים,

יִפְּלוּ בְמַפְּלֵי הַשָּׁאוֹן כָּל עַטְרוֹתֵיהֶם גָּזִית!..

פַּנוּ הֵיכָלִי, מִפְלָצוֹת! הֵרֹמוּ מִלִּפְנֵי חֲרוֹנִי,

כִּי פַטִּישׁ הַזָדוֹן בְּיָדִי, בֶּן רִבֲבוֹת סַלְעֵי הַבַּרְזֶל,

וְנִקַּפְתִּי רֹבֶד וְצֵלַע וְאָשְׁיוֹת וְכִּפָּה,

נַתֵּץ וְנַתֵּץ כּוֹתָרוֹת וְתִמּוֹרוֹת כִּשָּׁלוֹן!

הֵרֹמוּ דַלְתוֹת הֵיכָל, הֵרֹמוּ!

וְאַתָּה הַדֶּגֶל הַקָּדוֹשׁ, צִיץ הָאַרְמוֹן,

אֲשֶׁר מֵרוֹב יָמִים וְנִפְנוּף בִּימוֹת אָסוֹן וּסְעָרָה

צִבְעֲךָ הִתְמוֹגֵג,

לְבַשׁ נָא גַוָּן מִתְחַדֵּשׁ, מַרְאֵה הֶעָתִיד לַצִּבְיוֹן!

לְבָשׁ! וְנַפְנֵף בְּגָאוֹן עַל הַקִּרְיָה הַנִּצְחִית,

צֻפּוּ שְׁעָרֶיהָ בַּזָּהָב,

כִּי נַפֵּץ נִפַּצְתִּי אֶת לוּחַ הַקָּלוֹן וָמֶרִי:

“אֵלִיָא קַפִּיטוֹלִנָה!..”

לֹא! לֹא קִיר טִיטוּס וְאַסְפַּסְיָנוּס וְלֹא

קִיר גוֹדְפְרֵיי וְצַ’לַח-אֶל-דִין:

עִיר דָּוִד וּשְׁלֹמֹה, קִרְיַת אֱלֹהִים הָאַדִּירִים,

הַצְּבִי לְיִשְׂרָאֵל:

יְרוּשָׁלִַם, יְרוּשָׁלִַם!..

הֵרֹמוּ דַלְתוֹת הֵיכָל!

מִתְּהוֹם הַמִּגְדַּלִים בּוֹקֵעַ, בּוֹקֵעַ הַמִּזְמוֹר

לְנֵבֶל הַדּוֹרוֹת הַטָּמוּן,

צוֹלֵל, טוֹבֵעַ בִּזְרוֹעַ הַכֹּהֵן מִתְאַבֵּךְ

בְּאֵשׁ הָעוֹלָמִים אוֹחֶזֶת אוּלָמִים!

וְקוֹל הַלִּגְיוֹנוֹת, עוֹלֶה מִנִּבְכֵי הַבַּיִת

שׁוֹלֵחַ לְשׁוֹנוֹת הַזָּדוֹן מוּל דִּגְלְךָ הַקָּדוֹשׁ, הֵיכָלִי,

מַטְבִּיעַ הַהִמְנוֹן שׁקָוּעַ וּפוֹרֵץ בִּתְרוּעַת הַמָּעוֹג:

“יוּדֵאָה קַפְּטָה!..” “יוּדֵאָה קַפְּטָה!” – – –

אלתר לוין
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של אלתר לוין
רקע
אלתר לוין

יצירותיו הנקראות ביותר של אלתר לוין

  1. מכתבים מן העזבון (מכתבים)
  2. הדקל (שירה)
  3. תלג'יה (שירה)
  4. חרמונים (שירה)
  5. רוח חדש (שירה)

לכל יצירות אלתר לוין בסוגה שירה

לכל יצירות אלתר לוין

יצירה בהפתעה
רקע

פירורים

מאת מרדכי צבי מאנה (מאמרים ומסות)

(לקוטי מאמרים ופתגמים)

א.

זרעונים, פנינים, שכוי בחול ינקר,

והחזיר רק אחר הגללים חופר,

כן את הרע ימצא העקש המבקר,

והטוב יחזה איש נבון בספר.

(רי"ב לעוויגזאהן בהקדמת ספרו “בית יהודה”).

מה נמלצו דברי אביר החכמים הזה בנשאו מדברותיו על ספרו בית יהודה. כן אמנם הדבר! לו רק אנשים נבונים וידועים שמו עטרת המבקרים על ראשם, אז נחלו המחברים כבוד, כי על כל פשעים תכסה אהבה. אם ישוה המבקר למולו את עמל הסופר ויגיעתו, את הריסות שרעפיו אם עוד דאגות ומחשבות אחרות תתרוצצנה בקרבו, תתקפינה אותו חדשים לרגעים ותבלבלנה את מוחו לשגות באמרי פיו, וכי א"א לבר בלא תבן; אז יביט על תועלת הספר, כמה דברים טובים נמצאים בו אשר הורה והגה לב המחבר, ועתרת נשיקות ישיב לו. אך אוי לו להמחבר אם ספרו נפל בידי שתומי עינים כעטלפים אשר יומם חתמו למו ולא יחזו אור שמש כי יהל, ורק בנשף ישוטטו ויצאו מחורם, אז בוז וקיקלון נכון לו בעבור יגיעתו. את הספירים הנוצצים המשובצים בספרו לא יראו העקשים האלה, רק הבהרות הכהות, אשר כאין הן מול זהר האור, יגדילו על אחת שבע, ויביעו עתק לאמר: ראה זה מצאנו, חטאת לא נוכל כפרה! – אך כל זה הוא רק בספר אשר עלה על מכבש הדפוס וישים לדרך פעמיו לשוט בארץ ולהתהלך בה, אז החוב על כל מבקר לנקותו משגיאות ברוח אהבה וברוח בהיר; לא כן מכתבי אהבה. הם לא יבאו בקהל המבקרים, עליהם אין המשפט לשפוט לאיש מוזר, כי הכותב לא יביט על הליכות הלשון לבל יעבט אורחותיו. לא! הוא רק הגיוני לבו יאבה להוציא לרעהו ולא יפשפש בדבריו לבלי חטא נגד חקי הלשון, וכאשר הגידו חכמים רבים ולא כחדו, כי בהתפרץ רעיונות הנפש אז לא נשים מתג ורסן בלועם להטותם לכל אשר נחפוץ. לא! בלולים ומסובבים יעופו איש אחרי רעהו. ואם רק יצלח לבעל נפש כזה להריק משא נפשו אז רב לו ומה לו עוד? עליו רק להביט כי יבין רעהו את מעלות רוחו לא יותר, כי לא להמון עם ישים דברתו רק לאיש פרטי, והאיש ההוא הלא אוהבו הוא ועל כל פשעים תכסה אהבה.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.