רקע
דן אלמגור
דמעות מול דגל

מתוך שיר שנדפס ב“העולם הזה” (1989)


פַּעַם, בְּיַלְדוּתֵנוּ, הָיָה שִׁיר.

שִׁיר שֶׁיָּדַעְנוּ כִּמְעַט בְּעַל־פֶּה.

שִׁיר שֶׁכָּתַב מְשׁוֹרֵר יְלָדִים שֶׁאָהַבְנוּ.

מְשׁוֹרֵר, שֶׁאֶת שִׁירָיו דִּקְלַמְנוּ

בְּכָל קַבָּלַת שַׁבָּת בְּבֵית הַסֵּפֶר וּבִתְנוּעַת הַנֹּעַר;

שֶׁעַל שִׁירָיו הִתְחַנְּכוּ רֹב שָׂרֵי הַבִּטָּחוֹן

וְהַקְּצִינִים הַגְּבוֹהִים שֶׁל צַהַ"ל.

הַמְּשׁוֹרֵר, שֶׁהָיָה קְצִין הַחִנּוּךְ הָרָאשִׁי

הָרִאשׁוֹן שֶׁל צַהַ"ל –

אַהֲרֹן זְאֵב.


“יַלְדֵי כָּל הָעוֹלָם,” כָּתַב זְאֵב,

"הַיְּלָדִים תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם,

הַבִּיטוּ לַאֲבוֹתֵיכֶם יָשָׁר בָּעֵינַיִם

וְאִמְרוּ: 'אָנוּ רוֹצִים לִחְיוֹת.

לִנְשֹׁם,

מִן הַפֵּרוֹת הַמְּתוּקִים לִטְעֹם.

אֶת זֹהַר הָעוֹלָם בְּעֵינֵינוּ לִשְׁתּוֹת.

פָּשׁוּט, לִחְיוֹת.'

וְאִם אַבָּא אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ –

זַעֲקוּ!

מִזַּעֲקַת יְלָדִים הָרוֹצִים לִחְיוֹת

הָעוֹלָם יִזְדַּעֲזֵעַ!"


כָּךְ כָּתַב וְהֶאֱמִין קְצִין הַחִנּוּךְ הָרִאשׁוֹן בְּצַהַ"ל.

זְאֵב, שֶׁהָיָה אָדָם.


וְאַתֶּם, חַיָּלֵי כָּל הַחֵילוֹת,

כָּל הַיְּחִידוֹת –

הַבִּיטוּ לִמְפַקְּדֵיכֶם יָשָׁר בָּעֵינַיִם

וְאִמְרוּ: "לֹא!

לֹא בַּיְּלָדִים!

לֹא בַּיְּלָדִים!

הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה רוֹצִים לִחְיוֹת.

לִחְיוֹת. בְּכָבוֹד. עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצוֹ".


קוּמוּ, צְאוּ אֲלֵיהֶם

וְדַבְּרוּ שָׁלוֹם.

רֹב הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה רוֹצִים בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים

לִמְסֹק זֵיתִים בַּכְּרָמִים, שֶׁאֶת עֲצֵיהֶם

הֵם מְטַפְּחִים כְּבָר מֵאוֹת בַּשָׁנִים.

רֹב הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה רוֹצִים בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים

לְגַדֵּל יְלָדִים –

לֹא כְּדֵי שֶׁיִּזְרְקוּ אֲבָנִים

אוֹ בַּקְבּוּקִים מִתְלַקְּחִים,

אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִלְמֹד בְּשֶׁקֶט,

לְשַׂחֵק בְּשֶׁקֶט –

לְהָנִיף דֶּגֶל.

דֶּגֶל. דֶּגֶל מִשֶּׁלָּהֶם.

וְלִבְכּוֹת מוּל הַדֶּגֶל הַזֶּה

כְּמוֹ שֶׁבָּכִינוּ אָנוּ בַּלַּיְלָה הַמְּרַגֵּשׁ הַהוּא.

וְאֵין לָנוּ, אֵין לָנוּ, אֵין לָנוּ

שׁוּם זְכוּת בָּעוֹלָם

לִשְׁלֹל מֵהֶם אֶת הָרָצוֹן הַזֶּה,

אֶת הַדֶּגֶל הַזֶּה,

אֶת הַדְּמָעוֹת הָאֵלֶּה.

הַדְּמָעוֹת הָאֵלֶּה, הַבָּאוֹת תָּמִיד – תָּמִיד! –

בְּתֹם כָּל הַדְּמָעוֹת הָאֲחֵרוֹת.


“דמעות מול דגל” הוא קטע קצר מתוך שיר ארוך, “אנחנו יורים גם בילדים”, שקראתי מעל הבמה בכיכר מלכי ישראל (היא כיכר רבין של היום) ביום השנה הראשון לאינתיפאדה הראשונה. בעקבות השיר הודיע בכנסת יצחק רבין, שר הביטחון דאז, ש“אין מקום במערך החינוך של צה”ל לחייל מילואים הכותב דברים כאלה" (הייתי אז בן 54, בשנת המילואים האחרונה שלי. חייל צה“ל היחיד ש”נגרע" מן הצבא בשל שיר שכתב). כעבור שנים מעטות השמיע רבין בנאומו על מדשאת הבית הלבן, בנוכחות הנשיא קלינטון וערפאת, כמה משפטים המזכירים שורות בשיר שקראתי אז.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!