מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

שיר נהי

מאת: מאיר הלוי לטריס

מצב זכויות יוצרים:

נחלת הכלל [?]

סוגה:

שפת מקור: עברית

על מות ישרי לב וידידי עליון, הלא הם, הרב הגדול היקר בדורו מוה' יעקבקא בן הרב הגאון מוה' יחזקאל לנדא זלה“ה; והרב הגביר מו”ה צבי האלברשטאם, תהי נפשם צרורה בצרור החיים.


קוֹל מֵהֵיכַל יָהּ! קוֹל נְהִי בָּרָמָה

מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן

עַל יְדִידֵי עֶלְיוֹן יְשֵׁנִי אֲדָמָה

גַּם מֵעַי לָמוֹ כַּכִּנּוֹר יֶהֱמָיוּן

קְחִי כִנּוֹר נַפְשִׁי! אַתְּ נֶפֶשׁ נוּגָה!

וְשִׁפְכִי נָא שִׂיחַ מֵאֵין הֲפוּגָה.

צַהֲלִי נָא קוֹלֵךְ פֵּרְשִׂי כַּפָּיִם

פֹּה בְּעֵמֶק הַבָּכָא שְׂאִי תַּאֲנִיָּה

רְאִי אֶרְאֶלָּם נִשְׁקְפוּ מִשּׁמָיִם

דִּמְעָה עַל לֶחֱיָם וּשְׂפָתָם דֻּמִיָּה

לְאַט יַטִּיפוּ עַל לְשׁוֹנִי מִלָּתָם

אֶל פִּי שִׁיר נֶהִי לְעֵינַי דִּמְעָתָם.

הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים אֵיכָה נָפָלוּ!

אֵם בְּיִשְׂרָאֵל תֵּשֵׁב לְאֶרֶץ נֶאֱנַחַת

גְּאוֹן יַעֲקֹב וּצְבִי עֶדְיוֹ דוֹחוּ כָּשָׁלוּ

כִּי מַר הַמָּוֶת עָלָה מִבְּאֵר שַׁחַת

קִרְיַת עוֹז רָאָה חֶמְדַּת רוֹאֶיהָ

וַיְשַׁדֵּד אַדַּרְתָּהּ צְבִי מַחֲמַדֶּיהָ.

מָה אֲדַמֶּה לָךְ יַעֲקֹב? אֶרֶז תִּפְאֶרֶת

שֶׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ כִּי יָשׁוּב אֹהֶלָה.

מַה-יְּדִידוּת נַפְשְׁךָ! בַּקֹּדֶשׁ נֶאְדֶּרֶת!

אֲשֶׁר עַד מוֹת תִּתְחַזָּק בְיָהּ סֶלָה

אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי יִגְבַּר חָיִל

עַד יָבוֹא מָוֶת וַחֲתוּלָתוֹ לָיִל.

מַה אַשְׁוֶה לָךְ צְבִי! חֶמְדַּת שׁוֹמְעֶיךָ?

נַחַל עֲדָנִים פֶּלֶג אֱלֹהִים חַיִּים

לֵב נִשְׁבָּר לֵב נִדְכֶּה יִבְכּוּ עָלֶיךָ

וְצֶדֶק נֶאְנַח נִשְׁקַף מִשּׁמַיִם

כִּי לִבְּךָ יָדַע צָרַת נֶפֶשׁ מָרָה

עֲזוֹר שַׁח עֵינָיִם! קוֹל בְּקִרְבְּךָ קָרָא. –

גַּם לִי יִקְרָא קוֹל מִמְּעוֹן שָׁמַיִם

מִנְעָה קוֹל בֶּכִי מְחֵה דִמְעָה מִפָּנִים

גְּאוֹן יַעֲקֹב צְבִי עֶדְיוֹ לַעֲדִי עֲדָיִם

בְּגַן עֵדֶן נֻטְעוּ בֵּין נִטְעֵי נַעֲמָנִים;

לְהַשְׂכִּיל לְהֵטִיב גָּדְלוּ בְעֵמֶק הַבָּכָא

עַתָּה בִּנְאוֹת שָׁלוֹם אֲשִׁיתֵם בְּרָכָה.

מאיר הלוי לטריס
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראות וקוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של מאיר הלוי לטריס
יצירה בהפתעה
רקע

ר' בָּרוּךְ אֵידֶלְמַן

מאת חיים נחמן ביאליק (פרוזה)

קטעי פרוזה מן העיזבון

קטע א'

משנכנס האברך ברוך אחרי נשואיו לאכול מזונות בבית חותנו ר' יעקב משה הזקן – הכל הרגישו, שנכנס עמו מין ריח דק ומעודן של “גבירות” לתוך הבית.

אמת, אף ר' יעקב משה הזקן עשיר הוא בלי עין הרע, ועם זה תלמיד חכם וירא שמים הוא, מתרחק מן העסקים ועובד את ה' כל ימיו – אבל מעמד ביתו ומנהגיו כמנהג בעל הבית פשוט בדורות הראשונים: בית פשוט, כלים פשוטים, מאכלים פשוטים, מנהגים פשוטים – הכל פשוט בתכלית הפשטות.

חדרי הבית, למשל, אף-על-פי שתשמיש מיוחד לכל אחד – בעצם אין ביניהם ולא כלום. מותר, בלי כל שמץ פגם, להחליפם זה בזה וליתן את של זה בזה. טלו משם את הכתלים החוצצים בין חדר לחברו – והכל יצטרף יפה לחדר גדול אחד בעל כלים מרובים, שמקצתם דומים זה לזה ומקצתם שונים זה מזה.

פתחים לכניסה – אף-על-פי שטרח הבנאי ועשאם שנים: פתח ראשון לבני הבית ופתח שני מאחוריו – לא טרח אלא בחנם. באמת הרי פתח ראשון סגור ומסוגר כל ימות החורף ואינו נפתח אלא בשעת דחק גדול: לפני ה“דוקטור”, רחמנא לצלן, או לפני ה“רבי” הקורוסטושובי, להבדיל. שאר כל אדם יוצא ונכנס דרך חדר הבשול ואינו חושש – מה בכך?

ומאימתי נפתח פתח ראשון לגמרי? בימים שלפני הפסח, מפני כבודן של מצות, שאין מכניסין את המצות לתוך ביתו של ר' יעקב משה אלא דרך פתח ראשון, בפומבי ובהדר. ומשעה זו שתי דלתותיו עומדות פתוחות לרוחה כל ימות החמה וכל אדם יוצא ונכנס בפתח זה, הסמוך לו יותר. ופעמים שפתחים אלו משמשים אף קפנדריא לשכן קרוב.

הערה קטנה: פעמון לפתח אינו נוהג שם. אפשר להכנס בלא בשורה תחלה. ובחורף הרי לכך האצבעות משופות כיתדות, כדי שיקשקשו בהם על-גבי זכוכית החלון לפני כניסה.

קלעים לחלונות – למה הם? בקיץ, כשהחמה מטפטפת בחלון ואינה מניחה לישון שינת הצהרים, מגיפין את התריסים ודיו.

ורצפת הבית אינה משוחה בששר ואין עליה שטיחין, אלא נסריה מגולים בעין, כמו שהם מתחלת ברייתם.

בימות החול הרצפה מתכבדת על ידי מטאטא בבוקר בבוקר כמנהג העולם, ולכבוד השבת שוטפין ומדיחין אותה במים, מקרצפין, דרך אגב, בסכין את סימני הכיחה והניעה הדבוקים על גבה עגולים עגולים כעיו חותמות ונישופים שם ברגלי אדם כל ימות השבוע, גם-כן כמנהג העולם.

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.