הקדמת המהדורה הדיגיטלית    🔗

רענן רשף, מנהל הארכיון ההיסטורי של קריית אונו מזה 12 שנה, נתן לי באחד הימים ספר מהוה בצבע ירקרק ואמר לי תקראי! התחלתי לקרוא (לא מידית, אני מודה) ונשביתי.

המחקר על קריית אונו הוא חלק מסדרה של שלושה מחקרים של אליעזר ברוצקוס, מתכנן ערים ומהנדס ישראלי רב זכויות, על השכונות המרוחקות כפר אונו, קריית עמל ומוצא עילית.

להלן כמה קטעים ממאמר “נסיון השכונות המרוחקות” שהתפרסם בעיתון “דבר” באוקטובר 1944 והמסכם את עיקרי הדברים. לא מעט דברי ביקורת מופיעים במאמר.

“שכונה מרוחקת היא שכונת מגורים במרחק רב מן העיר-האם. פיתוח שכונות מרוחקות וכן עיירות לוואי שלמות כדרך לפירוק הכרכים הגדולים ולפיזור מכוון של האוכלוסייה הבלתי-חקלאית באזורים כרכיים גבר והלך ב 25 השנים האחרונות בחו”ל."

מצוין שחלק מקשיי הקיום מקורם בממדים הזעירים של השכונות: “שכונות גדולות יותר מאפשרות תכנון תכליתי יותר של השטח, צמצום יחסי של הוצאות הפיתוח, שיפור התחבורה והקטנת עומס ההוצאות להחזקת השירותים.”

“מספר רב של תוספות בבניינים ובחצרות, שעלו בכסף רב והוקמו לרוב בצורה בלתי תכליתית ומכוערת מורה על הצורך בתכנית מוכנה מראש להרחבה הדרגתית של הבית היסודי המצומצם וכן בהשגחה מתמדת של אדריכל על ההוספות בבניינים.”

דרך התיאור המפורט והדקדקני של ברוצקוס עולה תמונה של שכונה ובה אנשים שהלכו לממש חלום של חיי חקלאות זעירה ולמרות הקשיים המשיכו לדבוק בו ונשארו.

המאמר הדיגיטלי שמר בצורה מלאה על המקור המודפס. שינויים יחידים הם הפיכת המונח “חזיות הבתים” ל- “חזיתות הבתים”, השלמת שורת כותרת בטבלאות, וכתיב מלא רק במקרים שהחסר צרם במיוחד. כמו כן נוסף מפתח עניינים.

בסוף המאמר צורף קטע ממפת הישוב ובו מסומן גרעין הישוב המקורי עם שלושת הרחובות ה-“סתומים”: הפלמ"ח, המגינים והשלושה. כמו כן צורף צילום של הבתים הראשונים.

תודות לתמר ברוצקוס-שטרן שנתנה אישור להעמיד את המאמר לרשות הכלל ולמתנדבים שסייעו במלאכת הדיגיטציה.

שאולה הייטנר, יוני 2018.

כפר אונו

מקורות החומר והאינפורמציה.

חברת „רסקו” (שטרום), חברת „ניר” (קוזולובסקי והמבורגר), המרכז החקלאי של הסתדרות הﬠובדים (מסחרי), וﬠד השכונה (ד”ר לוין, ד”ר לוינשטין ואחרים), האדריכלים א. שרון וא. פולצ׳ק, המהנדסים ש. בלאס, המרדינגר וא. אוקראינץ.

המפקד נﬠרך ﬠ”י א. ברוצקוס בחדשים ינואר-מרץ 1943 וכל הנתונים הנזכרים בטקסט מתייחסים למצב במרץ 1943, אם לא צוין במיוחד שהם מתייחסים לתקופה יותר מאוחרת.

 

תולדות השכונה ותנאי המקום    🔗

השם „כפר אונו” ניתן לשכונה ﬠל שם ישוב קדום ידוﬠ הנזכר בספרות העתיקה. המקום ההיסטורי הוא אמנם לא מקום השכונה ﬠצמה אלא מקום הכפר הﬠרבי כפר ﬠנה, הנמצא במרחק של 4 ק”מ דרומה ממרכז השכונה.

קרקע השכונה נרכשה בשנת 1937 ﬠל ידי הקרן הקימת לשם מתן מכסת אדמה נוספת לכפר אז”ר השוכן בקרבת מקום. המחיר ששולם ﬠבור דונם קרקע היה 50 לא”י. אולם בתקופה יותר מאוחרת הוחלט להפריש חלק מאדמה זו, בשטח של 118.101 דונם למטרות שכון. הקרקﬠ נמסרה לשתי חברות שונות: 60.053 דונם לרשות חברת „ניר” בﬠ׳׳מ לשם הקמת שכונת פוﬠלים ו־58.048 דונם הועמדו לרשות חברת „רסקו”, לשם הקמת שכונה למעמד הבינוני.

תכון השטח נﬠשה במשותף בשביל שתי החברות ﬠל ידי א. שרון בשנת 1939.

סלילת כביש האספלט המחבר את השכונה ﬠם הכביש הקיים לתל-ליטווינסקי וכן סדור מפﬠל המים נﬠשו ﬠ”י המרכז החקלאי של הסתדרות הﬠובדים. לאחר שחברת „רסקו” קבלה את הקרקﬠ מקרן הקיימת השתתפה גם היא בהוצאות של הﬠבודות הללו. בנית הבתים וכן ﬠבודות פתוח פנימיות נﬠשו ﬠ”י כל חברה וחברה לחוד.

אחרי הקמת השכונה הורכב ﬠ”י המשתכנים וﬠד משותף בשביל שני חלקי השכונה. משום כך, למרות ההבדלים בפתוח ובבניה ולמרות אי אלו הבדלים בהרכב המשתכנים מהוה כפר אונו כיום שכונה אחת מבחינה מוניציפאלית וחברתית.

ﬠ”י חברת „ניר” נבנה חלק מהשכונה לפי המגמה והצורה של שאר שכונות הפוﬠלים במושבות שהוקמו ﬠ”י חברה זו. גם כאן היתה הכוונה לחזק את עמדות הﬠובדים הﬠבריים בתוך פרדסים בבﬠלות יהודית בסביבה - ﬠ”י סדור שכון זול בצרוף מגרש, היכול לשמש יסוד למשק ﬠזר. בהתאם למגמה זו היו תנאי השכון זולים מאד בהשוואה לתנאי השיכון הפרברי בסביבת תל-אביב לאמיתו של דבר אף בזמן יסוד השכונה היו המשתכנים שמקור פרנסתם היא מﬠבודה שכירה בפרדסים מﬠטים מאד ורובם היו פוﬠלים ממקצוﬠות שונים בלתי חקלאיים שהתגוררו קודם בבני-ברק, רמת-גן ואף בתל-אביב. חלק יותר קטן מהמשתכנים בא מקרב הﬠולים החדשים מגרמניה שהגיﬠו ארצה סמוך לפני פרוץ המלחמה ונכנסו לשכון בכפר אונו באמצﬠות סדורי „הﬠברה”.

37 בתים בודדים ובית אחד כפול נבנו במשך חורף שנת 40־1939 ﬠ”י סולל-בונה ורוב המשתכנים נכנסו לבתיהם בחדשים ינואר-פברואר 1940. 3 בתים נוספים נבנו בתקופה יותר מאוחרת ו־3 מגרשים נשארו בלתי בנויים, 2 מהם בגלל הﬠדר מוﬠמדים לשכון בזמן יסוד השכונה.

מגמתה של חברת „רסקו” היתה ליצור שכונה של המﬠמד הבינוני בשביל בﬠלי אמצﬠים ובﬠלי מקצוﬠ ﬠירוניים בהדגשה מיוחדת של יסוד הגננות והמשק החקלאי הזﬠיר. בהתאם למגמה זו תוכנה גם תכנית פרצלציה מקורית בשביל החלק של „רסקו”, המתבססת על יחידת מגרש של 1 וחצי דונם, אחרי זמן קצר החליפה אמנם החברה את הפרצלציה המקורית בתכנית חדשה שבה רוב המגרשים הם בני דונם אחד ורק אחדים מהם בני שטח גדול יותר. הוצאות השיכון ותנאי המימון שנקבﬠו ﬠ”י חברת „רסקו” היו יותר יקרים בהשואה לאלו של חברת „ניר”. מספר המוﬠמדים לשכון מטﬠם „רסקו” לא היה גדול ביותר בתקופה שבין יסוד השכונה ועד שנת 1943, אם כי גם כאן קבלו כמה מהמשתכנים מגרש ובית בשכונה בצורת „הﬠברה” של אמצﬠים מגרמניה. תכניות הבתים הן לפי הטפוסים של המשרד התכני של חברת „רסקו”, אם כי הוכנסו בהם שנויים מסויימים בהתאם לדרישות המשתכנים ולﬠתים גם תוכנו מחדש ע”י אדריכלים פרטיים. בסך הכל הוקמו על השטח של „רסקו” 13 בתים שנבנו שלבים שלבים במשך השנים 1942–1940. מפני החוסר במוﬠמדים נאלצה החברה לוותר ﬠל ﬠקרון הרציפות בהקמת הבתים ולתת למשתכן זכות בחירה חפשית של המגרש, וכך יצא שגם 13 הבתים שנבנו הוקמו ב-3 קבוצות, המפוצלות על ידי מספר ניכר של מגרשים פנויים.

בסך הכל קיימים בתוך השכונה (מרץ 1943) 54 בתי מגורים ו־3 צריפים ארﬠיים או 57 יחידות משפחתיות.

פרט לשטח הרחבה בגודל של 26.5 דונם, הסמוך לשכונה הקיימת, מצד מﬠרב - נמצאים ﬠוד שטחים נוספים ברשות הקרן הקיימת בשטח למﬠלה מ־200 דונם והם מיוﬠדים בﬠתיד למפﬠלי שיכון. שטחים אלה נמצאים ממזרח ומצפון לשכונה הקיימת והם מפוצלים בין אדמות ﬠרביות ובחלקם גם נמצאים בקנין „מושא” ﬠם בﬠלים ﬠרבים.

 

הסביבה ותנאי המקום    🔗

מרחק השכונה מתל-אביב (תחנת האומניבוסים המרכזית) הוא 7,5 ק”מ בקו אוירי שהם 13 ק”מ לאורך הכבישים המחברים כיום את השכונה לﬠיר. מצד צפון גובלת השכונה ﬠם גוש פרדסים גדול המשתרﬠ מדרום לפתח-תקוה ובני ברק. במרחק של קילומטר אחר דרומה-מﬠרבה נמצאת שכונת תל-ליטוינסקי שנוסדה בשנת 1933 מתוך יזמה פרטית של בﬠלי קרקﬠ שכוונתם היתה ליצור כאן ﬠיר גנים גדולה ﬠל שטח של 1770 דונם. שנויים גדולים שחלו בתוך חלק גדול של תל-ליטוינסקי בﬠקבות המלחמה גרמו כבר וﬠוד יגרמו בﬠתיד לסטיות גדולות מקו ההתפתחות שנקבﬠ לפני המלחמה ﬠל בסיס תכניתו של האדריכל ר. קאופמן. הגרﬠין הקיים של האוכלוסייה (כ-250 נפש) מורכב ברובו מנציגי המﬠמד הבינוני שמקור פרנסתם בתל-אביב.

ציור מספר 1: כפר אונו והסביבה

אחד וחצי קילומטר מערבה מכפר אונו נמצא כפר אז“ר - מושב עובדים שנוסד על אדמת הקרן הקימת בשנת 1932. שטחו, הכולל קרוב ל-1000 דונם. מעובד באופן אינטנסיבי מאד. בשנת 1941 היו בכפר אז”ר 325 נפשות.

מדרום לשכונה משתרעים אדמות בור ופלחה הנמצאים בתחומי שפוטם של הכפרים הערביים יהודיה, כפר ענה וסאקיה.

המצב הטופוגרפי    🔗

מבחינה טופוגראפית נמצא שטח השכונה בחלקו הדרומי של אזור גבעות רחב המשתרע מעמק הירקון עד שפלת אונו - לוד. דרומית לשכונה מתחילה ירידה די חזקה בכוון לשפלה ומהמקומות הגבוהים של השכונה נפתח השקף חפשי רחב ויפה על השפלה עד לוד ורמלה והרי יהודה. מקומה הטופוגראפי הגבוה של השכונה משפיע לטובה גם על תנאי האקלים במקום.

הנקודות הגבוהות ביותר נמצאות בשני קצותיו של שטח השכונה. הבדלי הגובה בתוך השכונה מגיעים ל-. השיפוע המכסימלי לאורך השטח מגיע ל 4.1% והשיפוע המכסימלי בתוך מגרשים בודדים ל- 6.4%.

סוג הקרקע    🔗

חמרת-חול קלה מאד שאינה פוריה ביותר, ובכל זאת מצמחת את רוב הגידולים החקלאיים ומאפשרת שתילת עצים. האדמה קלה מאד ואינה דורשת מאמץ גופני גדול בזמן העבודה, ולכן היא מתאימה לגינות ומשקי עזר מעובדים בידי נשים או עובדים פנויים לעבודת גננות לאחר יום עבודה רגיל של 8 שעות ונסיעה ממושכת. חסרונה של אדמה מסוג זה - הוא הצורך בכמויות ניכרות של זבל אורגני וכן בדרגה גבוה של חלחול המים. ניצולה החקלאי של אדמה זו דורש כמויות גדולות של מים לפי הערך וקובע מראש את רגישותם של הגננות ומשקי העזר למחיר המים.

 

התכנית    🔗

צורת התכנית שעובדה על ידי א. שרון מותנית במידה רבה בצורתו המיוחדת של השטח שאינו נוח ביותר לתכנון תכליתי. האפשרויות להרחבת השכונה, על אדמות הקרן-הקיימת, הנמצאות מזרחה משטח השכונה הקיימת, הניעו את המתכן לקבוע רחוב ראשי לשכונה ברוחב של בכוון מערב-מזרח. פרט לעורק זה, החוצה את השכונה, תוכנו שאר הרחובות מתוך מגמה ליצירת אינטימיות מכסימלית בתוך השכונה. דבר זה הושג בעיקר על ידי רחובות קצרים בלתי מפולשים (cul-de-sac).

מרכז השכונה המשמש גם מקום חניה לאבטובוס הנכנס לשכונה מקבל הדגשה מיוחדת על ידי 2 מגרשים צבוריים הנמצאים במקום זה. האחד מיועד לגינה והשני לבנין צבורי. וכן הורחבה בדרך במקום זה עד והוקצע בה מקום מספיק בשביל שדרות עצים.

כוון הרחובות בחלק של “רסקו” וברחובות הצדדיים של חלק “ניר” הוא צפוני-דרומי, לפיכך מופנים רוב החזיות של המגרשים למערב ולמזרח.¹

_______________________

ציור מספר 2: כפר אונו, מצב 1943

טבלה מס' 1: נתונים סטטיסטיים של התכנית

טבלה מס' 2: מגרשי הבנין לפי גודלם

טבלה מס' 3: נתונים נוספים של התכנית

טבלה מס' 4: סוג הרחובות

יחס זה של 1,18 בין החזית לרחוב ורוחב המגרש שהוא חסכוני למדי הושג על ידי השמוש ברחובות סתומים ועל ידי צורת התכון בכללה. מיקום המגרשים הצבוריים המרכזיים כשחזיתם הארוכה מופנית לרחוב והם בחלקם אף מוקפים על ידי רחובות מגדיל את אורך החזית על כל מגרש כדי 34.2 מ' ועל ידי זה מבטל במידה ידועה את חסכונותה של התכנית.

רוחב המגרש הממוצע - - הוא גבוה יחסית והיחס של 1.54 בין העומק והרוחב הוא נמוך למדי. הסיבה לכך היא צורתו המקרית של השטח שלא בכל מקום היא מאפשרת חלוקה בהתאם למידת הרוחב התכליתי של המגרש.

אחוז זה יש לראותו כחסכוני למדי. חסכון זה נוצל אמנם לא לשם הגדלת שטחי הירק והמגרשים הצבוריים אלא להגדלת אחוז מגרשי הבנין (81.5%). שהוא גבוה בהרבה מהאחוז המקובל בפרצלציות פרטיות רגילות המקבלות אשור הuועדות לבניhן ערים (75%). במיוחד בולט החוסר בשטחים מספיקים למוסדות ולבנינים ציבוריים. מגרש אחד בלבד, אם כי גדול בשטחו, מיועד לתפקיד זה בשעה שכבר בשלב ההתפתחות הנוכחי של השכונה קיימים מוסדות כגון צרכניה, בית ספר, גן-ילדים, מרפאה ותחנת שוטרים מוספים ועל מוסדות אלה יתוספו עוד בעתיד - בית כנסת, בית עם, דואר, ועד השכונה, לשכת עבודה וכד'. איכסון כל המוסדות הקימים בתוך מגרש הוא בלתי רצוי וקשה לבצוע. בתכנית הקיימת של א. שרון הוצע לאחד בתוך בנין אחד צרכניה, משטרה, מרפאה וחדרי הועד, אבל גם בצורה זו אין לראות פתרון בשביל גן ילדים, בית ספר, בית כנסת ומוסדות אחרים. לפי הסברת יוזמי השכונה (המרכז החקלאי של הסתדרות העובדים) יתוקן המחסור במגרשים ציבוריים עם הרחבת השכונה מזרחה. בשטח ההרחבה של 26.500 דונם הנמצא ממערב אין כל הקצבות שהן לשטחים ציבוריים פרט לדרכים המהוים כאן 18.8% משטח ההרחבה.

 

עבודות פיתוח    🔗

כבישי גישה. כביש גישה המחבר את השכונה עם הכביש לתל-ליטוינסקי נבנה עוד בשנת 1938 על ידי החברה “ניר השתופית” (ההוצאה לפועל של “סולל-בונה”, תכנית והשגחה של א. אוקראינץ). הכביש נמשך באורך של וברוחב של 3 מ. עם הרחבות נוספות במקומות אחדים. שטח הכביש המוכן הוא בס“ה - 3596 מ², מלבד זה נעשו 330 מ² (בתוך מרכז השכונה) סולינג ללא אספלט. שיטת הכביש: סולינג ושכבה עליונה של בשלוש שכבות ו-2 זיפותים עם 4 ו- 1.25 ק”ג אספלט לממ"ר.

ביחד עם סלילת הכביש היה צורך ב-3 מעברי מים, מהם מבטון מזוין ו-2 צינורות בטון.

המחיר של מטר כביש אספלט מוכן (בלי חפירה) הוא 0.350 לא“י ובסך הכל עלו ההוצאות לסלילת הכביש ל-1520.750 לא”י.

לפי הצעת המהנדס אוקראינץ אפשר היה להסתפק בכביש זול יותר במחיר של 0.220 לא"י המטר, אבל הצעה זו נדחתה.

מפעל המים. ביצועו של מפעל המים נעשה לפי תכנית שסודרה על ידי משרדו של המהנדס בלאס. יסודות התכנית הן כדלקמן:

כמות המים הדרושה לכל יחידה משפחתית על מגרש של היא 1000 מ. מע. לשנה. התצרוכת השנתית מחושבת ל-90000 מ. מע. התצרוכת המכסימלית ליום שלפיה תוכנו קבול המכסימלית ליום שלפיה תוכנו קבול הברכה וקוטר הצינורות הוא 0.6% מהתצ­רוכת השנתית או 540 מ. מע. היות והיה קיים כבר באדמות השכונה צינור אספקה ראשי של ״6 ממפעל המים של כפר אז״ר ויתרו התושבים על סדור מקור מים לעצמם בתוך שטח השכונה ונצלו את הבאר הנמצאת בכפר אז״ר. במקום שהצינור ״6 נכנס לתוך השכונה נמצאת תחנה לשאיבת בינים עם משאבה אופקית של 50 מ. מע. לשעה, המשאבה את המים לתוך ברכה עם גבה מנומטרי כללי של 28 מטר. גובה הברכה עצמה הוא 14 מטר וקיבולה 200 מ. מע.

קיימים שני אזורי לחץ, רוב המגרשים מחוברים לאזור הקומה העליונה של הברכה (80 ממ״ע הקיבול) ומיעוטם לאזור הקומה התחתונה ( 013 מ. מע׳ הקיבול). האורך הכללי של הצינורות (״6, ״5, ״4, ״3 ו- 1.5”) הוא 1940 מטר.

לפי חישובו של ש. בלאס (מאי 1939) לא היו צריכות ההוצאות השוטפות של המפעל בתוך השכונה לעלות על 0.4 מיל למ. מע. מים, נוסף על תשלום המים לכפר אז״ר. סך כל הוצאות לסדור מפעל המים בהתאם לתכניתו השלמה של ש. בלאס, הוערכו ב־1.300 לא״י.⁴

מפעל המים סודר בהתאם לתכנית זו אם כי פרטים אחדים שונו או לא הוצאו לפועל כל עיקר.

לפי המצב בשנת 1942, עבדה המשאבה בממוצע 3 שעות ביום. מחיר המים ששולם לכפר אז״ר היה 4 מיל למ. מע. ונוסף על כך 10 לא״י לחודש השתתפות בשכר המכונאי בכפר אז״ר. שכר המכונאי בכפר אז"ר (תיקונים, התנעת המוטור והדממתו) -2 לא״י לחדש. הוצאות לתיקונים 25 לא״י בשנה ריווח שנתי 20 לא״י.

מחיר המים בשביל צרכן בכפר אונו היה 4 מיל למ. מע. בשנת 1940 ועלה עד 6 מיל בסוף שנת 1942, נוסף על תשלום יסודי של 90 מיל בעד 5 ממ"ע הראשונים.

תצרוכת המים של שנת 1942 היתה 40000 מ. מע. או בממוצע 700 מ. מע. ליחידה משפחתית, כלומר 70% מכמות המים שנקבעה בתור תצרוכת ממוצעת בתכניתו של בלאס. בהנחה של תצרוכת ביתית (שתיה, בישול, רחיצה, כביסה וכו׳) של 150 ליטר ליום לנפש⁵, הרי התצרוכת השנתית לצרכי הבית הוא 10.650 מ. מע. או 26.6% מהתצרוכת השנתית הכללית לעומת 73.4% להשקאת הגינות. אחוז כה גבוה של תצרוכת לצרכי גננות בתוך תצרוכת המים הכללית אינו מאפשר הוזלה נכרת של המים לצרכי גננות על ידי הגדלת מס היסוד והפחתת מחיר המים למטר מעוקב.

תלות השכונה במקור המים הנמצא בכפר אז״ר, שנקבעה בתכנית בכדי לחסוך הוצאה חד פעמית גדולה לשם קדיחת באר, גורמת קשיים מרובים לשכונה. תפוקת המים של הבאר בכפר אז״ר מוגבלת והגדול הניכר של היצור החקלאי בכפר אז״ר בשנות המלחמה גרם לחוסר מים, ולכן אין כמות המים שכפר אז״ר מספק לכפר אונו בחדשי הקיץ ובפרט בימי החמסינים מספיקה בהחלט. עובדה זו גרמה באביב ובקיץ שנת 1942 קשיים גדולים לכפר אונו ושמשה מכשול רציני להתפתחות הגננות ומשקי העזר בשכונה.⁶

קידוח חדש בתוך השכונה עצמה נראה בעיני ועד השכונה כהכרחי למרות שהדבר כרוך בהוצאות ניכרות.

בין עבודות הפתוח המעטות שנעשו בתוך השכונה מחוץ לסלילת כביש הגישה ומפעל המים יש להזכיר: גדר חצי צבאית מעמודי ברזל וחוטים דוקרניים סביב השכונה. גדרות פנימיות נמוכות ופשוטות מורכבות מיתדות עץ בגובה של 60 ס"מ בערך עם חוט תיל סודרו לאורך החזיתות ובגבולות בין מגרש למגרש בשטח של “ניר”. בשטח של “רסקו” סודרו סביב המגרשים הבנויים גדרות פנימיות עם עמודי ברזל/חוטים דוקרניים ובחזיתות המגרשים— עם רשת ושער כניסה מיוחד.

בשנת 1943 הוקם בנין קטן לצרכניה כגרעין לבית ציבורי בעתיד.

 

ההוצאות לפתוח המלא.    🔗

המעמסה הסופית של הוצאות הפתוח החלות על כל יחידה משפחתית בתוך השכונה אפשר לקבוע אותה מתוך הערכת הוצאות הפתוח המלא הכולל את בצוע של עבודות הפתוח העיקריות בצוע מושלם בהתאם לנתוני התכנית של השכונה. ההערכה של הוצאות הפתוח המלא נעשתה בטבלה מס׳ 5 בשביל השטח המקורי של השכונה (88 מגרשים) ולפי המחירים המקובלים בתקופה שלפני המלחמה.

״הפתוח המלא" לצרכי הערכה זו כולל:

1. כביש גישה ברוחב של 5.5 מ. בנוי לפי השיטה של כביש קיים עם העברת מים באורך של 8 מ'.

2. כביש אספלט טוב עם סולינג של 20 ס״מ וברוחב של 8 מ' במרכז השכונה (שטח ההרחבה).

3. כביש אספלט עם סולינג של 15 ס"מ ושכבה עליונה יותר קלה ברוחב של 6 מ'

בתוך הרחוב המרכזי.

1. כביש זול עם סולינג של אבני קורקר וברוחב של 5 מ' בתוך הרחובות הפנימיים והסתומים.

2. אבני שפה מבטון ועל יסוד בטון במרכז וברחוב הראשי. בפינות והצטלבויות עגולים מבטון יצוק. אבני שפה מאבן סיד או אבן קורקר בשאר הרחובות.

3. מדרכה ממרצפות בטון במרכז. מדרכה מחמרה-קורקר ברחוב הראשי וברחובות הפנימיים וכן בשטח השבילים להולכי רגל.

4. נטיעת עצים עם סידור מסגרות ברזל מסביבם לאורך כביש הגישה. במרכז השכונה ובתוך הרחוב הראשי במרחק של 6 מ׳ האחד מהשני ובתוך שטח השכונה עם גומות מאבני קורקר מסביב.

5. גדר חצי-צבאית מסביב לשכונה. בחזית המגרשים גדרות מעמודי ברזל ורשת.

גדרות נמוכות בין מגרש למגרש עם עמודי עץ ותיל.

1. נטיעת גינות ציבוריות בתוך כל השטחים של המגרשים הציבוריים.

2. הקמת בנין ציבורי הכולל חדרי ועד, תחנת משטרה, מרפאה וצרכניה לפי תכניתו של א. שרון.

3. סידור מפעל המים לפי תכניתו של ש. בלאס בצרוף קדוח חדש עם אגרגט של מכונות.

ציור מספר 3: טבלת ההערכה של הוצאות הפיתוח המלא

הוצאות הפיתוח המלא לפי המספרים הנתונים בטבלה מס׳ 5 בצרוף 15% להוצאות צדדיות (ריבית, הוצאות הנהלה וכיו״ב) הקשורות בעבודות הפתוח, מגיעות לפי הערכה זו ל- 133 לא״י למגרש בינוני ול-120 לא״י למגרש בגודל של דונם אחד. יוצא אפוא שההוצאות לפתוח מלא שוות בערך להוצאות הבניה עצמה (135 לא״י) בחלק של “ניר”.

דרגת הפתוח    🔗

היחס בין שווי עבודות הפתוח שנעשו למעשה בתוך השכונה בהשואה עם דרגת הפתוח המלא הוא 32.8%. ההוצאות לעבודות הפתוח שנעשו במחירים שבטבלה מס׳ 5 ובצרוף 15% להוצאות צדדיות הגיעו ל- 42.9 לא״י למגרש בינוני ול-39 לא״י למגרש בגודל של דונם.

 

הוצאות השיכון ליחידה משפחתית    🔗

ההוצאות הממשיות של שיכון ליחידה משפחתית עלו בחלק של “ניר” 265 לא״י, מסכום זה נזקף על חשבון המשתכן רק 218.500 לא״י. מתוך 60 לא״י ההוצאות לקרקע של הקרן הקיימת זקפו על חשבון המשתכן 25 לא״י ומתוך 17 לא״י הוצאות לכביש גישה שנבנה על ידי המרכז החקלאי, נכנסו לתוך חשבון המשתכן 5 לא״י בלבד. לעומת זאת נכללו בחשבון המשתכן השתתפות בסידור מפעל המים במידה יותר גדולה מאשר בחשבון המשתכנים מטעם חברת “רסקו”.

טבלה מס' 6: פירוט ההוצאות לפי הנתונים של חברת “ניר”

תנאי המימון    🔗

לגבי רוב המשתכנים⁷ בחלק של ״ניר״ תנאי המימון היו כדלקמן:

לתשלומים על חשבון המשכנתא יש להוסיף תשלום לקרן קימת 2% מסכום של 30 לא״י שהם 0.050 לא״י לחדש וריבית 5% על תשלום במזומנים של 47.500 לא“י שהם 0.198 לא”י לחודש.

טבלה מס' 7: התשלומים החודשיים של המשתכן על חשבון הוצאות השיכון

מעמסת התשלומים החודשיים היא נמוכה למדי כתוצאה מהסטנדרט הצנוע של הבית והפתוח והתנאים הנוחים של המימון.

 

הבניינים    🔗

כל הבתים בחלק השכונה של “ניר” פרט לבית כפול אחד, נבנו בהתאם לתכנית אחידה הכוללת 2 חדרים, מטבח ומרפסת עם גג רעפים אחד. נקבע מראש שבעתיד יסגרו את המרפסת וה­אולם שיתהווה על ידי סגירתה ישמש בתור הול וחדר נוחיות. יש לציין, שבכל המקרים בלי יוצא מן הכלל ובלי להתחשב עם צד הרחוב הועמדו הבתים בכפר אונו כשחזיתם (2 חדרים) למערב והמרפסת הפתוחה לצפון-מזרח. המטבח מופנה אפוא לדרום-מזרח. בציור רואים תרשים דירה.

 

הנתונים היסודיים של התכנית ותאורה התכני    🔗

שטח הבניין 53.7 ממ“ר. שטח החדר הגדול 13.7 ממ”ר. שטח החדר הקטן 13.0 ממ״ר, שטח המרפסת המקורה 13.2 ממ״ר, שטח המטבח 6.9 ממ״ר, בס“ה השטח השימושי 46.8 ממ”רְ, גובה החדרים 2.9 מ‘, גובה המסד (הסוקול) 0.25 מ’.

היסודות. - פלטות בודדות ﬠם קירות מסד מביטון מזוין. קורות היסוד תלויות למחיצות. הקירות לבני מלט 20 ס“מ העובי, עם חגורות בטון מתחת לגג (66.2 ממ"ר). המחיצות לבני מלט 10 ס׳׳מ ﬠם חגורה למעלה (24.3 ממ׳׳ר), גג ﬠץ עם רעפים אדומים, פלפון וארגז רוח של 40 ס”מ (66.8 ממ“ר), טיח מבפנים ומבחוץ עם סיוד.

הרצוף. - מרצפות אפורות במחיר 125 מא“י לממ”ר.

הנגרות. 3 דלתות יחידות, משקוף בין 2 החדרים (ללא דלת) 3 חלונות עם תריסים, 3 אשנבים (בחדר ובמטבח) בלי תריסים.

6 נקודות חשמל.

קערת מטבח עם סיפון ﬠופרת וברז וצינור 2 אינץ' המוביל חוצה.

צמצום מחיר הבנין עד לסך של -.135 לא׳׳י נתאפשר בגלל הוויתור על חדר נוחיות וסדורים סניטריים בפנים הבית (ב"כ ארעי בחצר), צמצום האינסטלציה הסניטרית, העדר בור שופכין, פנלים, לוחות שולחן במטבח וכד'.

ביחס לשמוש בדירה אפשר לקבוע, שאחרי סגירת המרפסת הופך ההול מרכז החיים של המשפחה: בו יושבים, אוכלים, עובדים ומשחקים המבוגרים והילדים.

בחדרים משתמשים בעיקר ללינה, אוכלים על פי רוב בהול או במטבח עצמו, בקיץ - לפעמים על המרפסת שלפני ההול, אם קימת כזו, ורק במקרים נדירים מאד בתוך החדר.

חוסר הנוחיות מכריח את המשתכן להתחיל מיד עם כניסתו לבית בהוספות לבניין, כגון השלמת סידורי המטבח, סגירת המרפסת, סידור חדר נוחיות, הכנסת כלי אינסטלציה וכיו״ב.

בפברואר-מרץ 1943, כ-3 שנים אחרי כניסת המשתכנים לבתים היה המצב בתוך 41 הבתים הסטנדרטיים של חלק ״ניר״ כדלקמן:

ציור מספר 4: סוגי ההוספות שנעשו כל ידי המשתכנים.

מתוך 32 הבתים עם מרפסת סגורה היו ב-27 מקרים חדרי נוחיות בנויים וב־5 מקרים לא היו⁹. את סוג ההוספות יש לראות מתוך ציור מס׳ 4 והרשימה כדלקמן: ___________________________________

גם במקרה של “סדיר רגיל” לפי סוג א׳ קימים קוים אינדיבידואליים רבים בצורתם ומקומם של הפתחים וכן בבלים הסניטריים בתוך חדר הנוחיות.

מתוך 27 המקרים של חדר נוחיות היה המצב בהכנסת כלים כדלקמן:

טרם הוכנסו כלים סניטריים 2; מקלחת 25; בית כסא 21; קערת רחיצה 20; אמבטיה 13.

הוספת מרפסת: ללא מרפסת 27, משמח ללא מעקה 4, מרפסת בלתי מקורה עם מעקה 7,

מרפסת מקורה גג רעפים 4. ס״ה 42.

כמעט בכל הסקרים נעשתה הוספת המרפסת לצד מזרח, סמוך לכניסה.

אם כי כל ההוספות נעשו באופן אינדיבידואלי לפי צרכיו וטעמו של המשתכן, אפשר בכל זאת לקבוע הדרגיות מסוימת בסדור ההוספות בין שהוצאו כבר לפועל ובין שבדעת המשתכן לעשותם.

בהרבה מקרים סודרו כמה הוספות בבת אחת והיו כמובן סטיות רבות מסדר ההוספות “הרגיל”.

סדר ההוספות הרגיל בבתים    🔗

1. סדור שולחנות במטבח (לוחות שיש או מוזאיקה), 2. סגירת המרפסת, 3. בנית חדר נוחיות, 4. מקלחת, 5. בית כסא, 6. קערת רחיצה. 7. בור שופכין פרימיטיבי (פחית וכיו״ב), 8. חרסינה או צבע שמן בתוך המטבח וחדרי הנוחיות, 9. דלת בינים בין החדרים, תריסים וארונות למטבח ולחדר הנוחיות, 10. פנלים בחדרים והול, 11. אמבטיה, 12. מרפסת למזרח, 13. מחסן בנוי בחדר, 14. חדר נוסף.

יש לציין במיוחד את השקעות הכסף המרובות בסדור חדרי הנוחיות והמטבח. במקרים רבים נעשו הכלים הסניטריים מסוג משובח ויקר מאד, ארונות בקיר ומתחת לשולחנות סודרו בתוך המטבחים ולעתים קרובות גם בחדר הנוחיות. לעומת זאת רק במקרה אחד של משפחה עם מספר רב של ילדים נבנה חדר נוסף (ב־2 המקרים האחרים נבנו החדרים בשביל מוסדות) וגם בתכניות המשתכנים להרחבת הבית לעתיד תופסת הוספת חדר שלישי מקום אחרון ובהרבה מקרים אינה נכללת כל עיקר בתוך התכנית להוספות העתידות. 2 חדרים בתוספת הול, המתהווה אחרי סגירת המרפסת, מספיקים בהחלט את הצרך לשטח הדיור אצל משפחות עם ילד אחד או שנים ואף אינם מנוצלים במידה מלאה.

אף על פי שבמקרים אחדים נעשו ההוספות בעבורה עצמית ואגב שמוש בחמרים שנרכשו בתנאים נוחים נעשו ההוספות באופן אינדיבידואלי וללא התיעצות עם חברת “ניר” והארדיכל, ההוצאות עלו איפוא בכסוי רב בהשוואה עם מחיר הבית בכללו והסדור אינו תמיד תכליתי מבחינה תכנית.

_________________________

במקרה אחד של הוספה מסוג (ב) עם חדרי נוחיות היוצאים משטח הבית היסודי ובית כסא נפרד עלו ההוצאות להוספה (בשנת 1942) ביחד עם הכלים הסניטריים 220 לא״י (השוה עם 135 לא״י בשביל הבית היסודי כולו¹²). בחלק של “רסקו” נבנו כל הבתים מראש עם חדרי נוחיות מושלמים וב־3 מקרים עם דירות בנות 3 חדרים.

בניני שרות ומשק    🔗

מחוץ להוספות בתוך הבית הוקמו במשך הזמן על ידי המשתכנים מחסנים, בתי משק ומבנים לשרותים שונים.

לפי הנתונים של המפקד שנערך ע״י המוסד לחקר הבניה והתכניקה בפברואר-מרץ 1943 היו בשטח השכונה בתי משק ושרותים כדלקמן:

מחסנים 41, רפתות 2, דיר 1, לולים 23, שפניות 2, חדר כביסה 1, מוסכים (גרז’ים) 2, מבנים למקלחות 2, סוכות 3, כלובים לכלבים 1.

בין 41 המחסנים היו 8 מחסנים בנויים לבנים ובטון, 22 מחמרים ארעיים (עץ, פח וכיו״ב), 11 "ליפטים״. אצל 17 יחידות משפחתיות לא היו מחסנים בכלל.

גם הקמת בתי העזר נעשתה בצורה אינדיבידואלית ללא כל התיעצות קודמת עם אדריכל ביחס למקומם וצורתם.

חוסר כל התאמה בין בתי העזר ובין המגורים וצורתם המקרית, החמרים הארעיים והמכוערים שמהם הוקמו המבנים פוגעים פגיעה רצינית בצורתה החיצונית של השכונה כולה.

 

הרכב האוכלוסיה    🔗

טבלה מס׳ 8. חלוקת בתי־האב בשכונה לפי מצב הבעלות

מאז יסוד השכונה היו בסך הכל 7 מקרים של עזיבת השכונה; מהם 4 מקרים של עזיבה מוחלטת (מכירת הבית) ו-3 מקרים של עזיבה ארעית (השכרת הבית). הסיבות לעזיבה מוחלטת היו: קבלת עבודה מחוץ לאזור תל־אביב (2), אי התאמה מבחינה חברתית (1), לא ידוע (1). הסיבות לעזיבה ארעית: קבלת עבודה מחוץ לאזור תל־אביב (1), התגיסותם של זוג המשתכנים (1), ההשתכנות לא נעשתה מלכתחילה על מנת להשאר בשכונה היות והנידון קבל בית בשכונה על ידי סדורי “העברה” (1).

פרט למקרים של “אי־התאמה חברתית” אין אפוא לקבוע שאופייה של השכונה גרם לעזיבת המקום.

הגיל הממוצע של המשתכנים הוא 40.1, ושל הדיירים 35.31.

טבלה מס׳ 9. הרכב האוכלוסיה לפי מבוגרים וילדים

מספר הילדים לבית אב 1.05

כנ״ל בלי משפחות הדיירים 1.14

טבלה מס׳ 10. צפיפות הדיור

8 חדרים היו מושכרים לדיירים ו־6 למוסדות. שכר החדר לדיירים היה 1.500 - 1.750 לא״י לחדש¹⁸

טבלה מס׳ 11. חלוקת המשתכנים לפי ארץ מוצאם (ראשי המשפחה ונשיהם)

___________________________

יש לציין את האחוז הגבוה - 66.9% של משתכנים מארצות מרכז אירופה דוברי גרמנית (גרמניה, אוסטריה, צכוסלובקיה וגם הונגריה) לעומת 33.1% של ילידי מזרח אירופה וארץ ישראל.

אחוז גדול זה של עליה גרמנית מתבטא בין השאר בדרגה הגבוהה של “תרבות הבית” ו״תרבות הגינה" (בפרט בפיתוח גינות נוי) בתוך השכונה. לעומת זאת מכביד מאד המספר הרב של משתכנים, שעלו ארצה בתקופה האחרונה לפני פרוץ המלחמה וטרם רכשו להם ידיעה מספקת של השפה העברית על התפתחות החיים החברתיים והתרבותיים בתוך השכונה.

אפשר לקבוע ניגודים חברתיים רציניים על הרקע של הבדל המוצא, שהם יותר עמוקים מאלה שבין משתכנים של שכון העובדים (“ניר”) והמעמד הבינוני (“רסקו”) בדרך כלל.

 

ההרכב המקצועי    🔗

בטבלאות מס׳ 12, 13 ו־14 אנו מסכמים את חלוקת האוכלוסיה בשכונה בתא­ריכים שונים לפי קבוצות מקצועיות וחברתיות: מקצוע המשתכנים בארץ-מוצאם לפני עליתם לארץ ישראל, אחרי התישבותם בכפר אונו ובזמן המפקד בפברואר-מרץ 1943.

התמורות שחלו בהרכבם המקצועי של התושבים במשך שלשת שנות התיישבותם בכפר אונו הן בדרך כלל מקבילות לאלה של הישוב העברי כולו - כלומר, ירידת הפרדסנות והבניין כמקורות פרנסה וגדול אפשרויות התעסוקה בתעשייה ומלאכה. קשה להבחין מתוך המספרים האמורים השפעה מיוחדת של מקום השכונה על הרכבה המקצועי, אם כי האחוז הקטן של המקצועות כגון מסחר, מלאכה עצמאית ומקצועות חפשיים (לא פקידים¹⁹) קשור כנראה בקשיי התחבורה שהם מכבידים במיוחד על המקצועות הקשורים בעבודה שאינה נתונה להצטמצם במסגרת של שעות עבודה קבועות.

טבלה מס׳ 12. ההרכב המקצועי של המשתכנים בארץ מוצאם²⁰

_________________________________

טבלה מס' 13: חלוקת התושבים לפי קבוצות מקצועיות לאחר התיישבותם בכפר-אונו לרבות הדיירים העובדים מבני המשפחה²¹

טבלה מס׳ 14: חלוקת התושבים לפי קבוצות מקצועיות בפברואר - מרץ 1943 לרבות הדיירים והעובדים מבני המשפחה²¹

טבלה מס׳ 15. מקומות עבודתם של תושבי כפר אונו בפברואר-מרץ 1943

אם ניקח בחשבון את חלוקת מקומות העבודה בהתאם לטבלה מס׳ 15 ונשווה את מספר העובדים שבשבילם נוח יותר לגור בתל-אביב (קרוב לתחנה המרכזית) מבחינת האפשרות להגיע למקום העבודה, יהא היחס ביניהם לבין אלה שבשבילם מקום מגוריהם (כפר אונו) יותר נוח מבחינה זו 1:1.45 לטובת תל-אביב. בחשוב היחס הזה הבאנו בחשבון שברוב המקרים של עבודה “בשטחי ביניים” (רמת-גן, נחלת יצחק וכד') קל יותר - בגלל סידורי התחבורה הקיימים - להגיע לשם מתל-אביב מאשר מכפר אונו.

מקומות העבודה שבמקום ובסביבתו הקרובה הם אלה הקשורים בחקלאות: 2 רפתות המעסיקות מלבד משפחות הרפתנים גם פועל נוסף, משק תרנגולים, עבודה שכירה בגינות השכונה ובמשקים של כפר אז״ר²⁴, בית חרושת לבירה ומשקאות חריפים “רול” בין השכונה ותל-ליטוינסקי, מלאכה עצמית ושרותי בית בתוך השכונה ועבודה בשירותים ובמוסדות השכונה.

מוסדות השכונה (הצרכנייה, מפעל המים, תחנת הנוטרים, בית הספר וגן הילדים) מעסיקים 6 עובדים במשרות שלמות, מהם 4 מתושבי השכונה, ונותנים עבודה חלקית לעוד 3 תושבים נוספים. מחוץ לעבודה בגינות ובמשקי העזר מוצאים עבודה חלקית ומקורות פרנסה צדדיים בשכונה ובסביבתה הקרובה, נוסף לעבודה העיקרית שמחוץ השכונה, עוד 5 תושבים (חלוקת חלב, הובלה ומלאכה) וכן עובדות עבודה חלקית בשכונה 8 נשי משתכנים (תפירה, שרותי בית והוראה).

מקומה הגיאוגרפי של השכונה. הנמצאת בקצה אזור רצוף של אדמות יהודיות ומקומות ישוב יהודיים וגובלת בדרום ודרום-מזרח עם אזורים ערביים.

וכן חוסר דרכים וקשרי תחבורה, שיקשרו את השכונה במישרין לגוש פתח-תקוה - כל אלה אינם מאפשרים התהוות מקומות תעסוקה בתור “הינטרלנד” יותר רחב.

כפי שיש לראות מהטבלה מס׳ 15 קשורים כמעט כל מקומות העבודה במקום ובסביבתו הקרובה, בתל-אביב או בשטחים (שטחי ביניים) הנמצאים לאורך הדרך שבין השכונה ותל-אביב.

למרות החוסר ב ״הינטרלנד" מצד דרום ומזרח אין השכונה תלויה כפי שרואים בטבלה מס׳ 15 אף לפי מקורות הפרנסה העיקריים (מחוץ לעבודות חלקיות נוספות ומשקי עזר) בתל־אביב בלבד. מקומות התעסוקה במקום וב ״שטחי הביניים" ביחד מרובים יותר מאלה של תל-אביב עצמה. וכאן יש לציין, שקיים הבדל גדול בין מקום עבודה הנמצא בתל-אביב עצמה ובין זה שב״שטחי הביניים" כגון בני ברק או רמת-גן, כי במקרים האחרונים משתמש מספר ניכר של העוב­דים באופנים במקום האבטובוס וחוסך על ידי כך את הוצאות הנסיעה, והעיקר - נעשה בלתי תלוי מבחינת הזמן בשרותי תחבורה שתכיפותם מעוטה.

 

מצב התחבורה    🔗

כפר אונו קשור לתחנה המרכזית בתל-אביב על ידי קו אבטובוסים של חברת “אחוד רגב”

שהוא משותף לשכונה ולכפר אז״ר כאחד. מהשכונה נוסעים 6 אבטובוסים (הראשון בשעה 5.30 והאחרון בשעה 18.00 ) לעיר וכמספר הזה חוזר מהעיר לשכונה (הראשון בשעה 6.00 והאחרון ב־19.30). זמן הנסיעה מהשכונה לתחנה המרכזית כ־28 דקות, אבל היות ו-3 מבין 12 האוטובוסים לעיר ולשכונה עושים סבוב דרך כפר אז״ר עם זמן נסיעה של 50 רגע, יש לקחת בחשבון כזמן נסיעה ממוצע 34 דקות.

נוסף על הנסיעות בקו “אחוד רגב” קיים קו פרטי של תל-ליטוינסקי המעביר 6 אבטובוסים ליום לעיר ולשכונה ומקיים גם שרות מיוחד במוצאי שבת ופעם בשבוע בערב בכדי לאפשר ביקור בקולנוע בעיר וכיו"ב.

זמן הנסיעה בקו זה ממקום ההצטלבות של הכביש לכפר אונו, הוא 22 דקות וביחד עם 12 דקות להליכה עד הכביש מתקבל אותו זמן נסיעה של 34 דקות.

התכיפות הממוצעת של התנועה (כלומר הזמן הממוצע שבין אבטובוס לאבטובוס) הוא 68 דקות והריחוק בזמן מהשכונה לתחנה המרכזית²⁵ הכולל את זמן הנסיעה עצמה וזמן ההמתנה הממוצע לאבטובוס, מגיע גם כן ל־68 דקות.

דמי הנסיעה העירה היו 20 מא״י בשנים 1939/40 ו־30 מא״י בזמן המפקד. בתנאים של שנת 1940 הגיעו הוצאות הנסיעה (במקרה של מקום העבודה ע״י התחנה המרכזית) בשביל דרגות הכנסה נמוכות קרוב ל־10% משכרו של העובד.

בתקופת המפקד, היו הוצאות הנסיעה החודשיות למשפחה, ובכללן נסיעות ראש המשפחה למקום עבודתו ושל בני המשפחה אחרים למקומות עבודה ולימודים ולשם קניות וביקורים בעיר, כדלקמן:

הסכום מספר המשפחות

הוצאות הנסיעה העולות עד ל-3 לא״י ויותר הם במקרים ששני חברי המשפחה עובדים בעיר או, כשילדים לומדים בעיר או, כשיש להגיע למקום העבודה באבטובוס נוסף בתוך העיר.

 

ניצול המגרשים    🔗

בדרך כלל אפשר לקבוע שדרגת ניצול המגרשים בשכונה היא גבוהה למדי²⁶. עובדה זו מתבטאת גם בשיעור תצרוכת המים שהיא עולה ל־70% משעור התצרוכת שנקבעה בתכנית ההספקה של המהנדס בלאס. יחד עם הנימוק המשקי מניעים את המשתכן להתמסר לעיבוד הגינות גם מומנטים חברתיים, כי הזנחת הגינה והמגרש נחשבת בעיני רוב המשתכנים של כפר אונו כעין “פגם חברתי” שיש להמנע ממנו.

טבלה מס׳ 16. דרגת ניצולם של המגרשים (פברואר—מרץ 1943)

רק במקרים מועטים היה עיבוד מלא ואינטנסיבי של כל המגרש בגודל של דונם אחד או דונם וחצי. על פי רוב מעובד רק חצי מגרש או קצת יותר מחצי ובמקרים שרוב שטח המגרש מעובד, הרי היעבוד הוא לפעמים אינטנסיבי או שהמגרש נטוע עצים בלבד. הסיבות לעיבוד בלתי שלם של המגרש הן בחלקן - חוסר אינסטלציה בתוך החצר, אולם ברוב המקרים גם חוסר אפשרות או רצון להשקיע יותר זמן בעיבוד הגינה.

לפי ניסיון המשתכנים דורש עיבוד מלא ואינטנסיבי של מגרש בגודל של דונם אחד בממוצע ובתנאי כפר אונו (עם גדולי ירקות ולול ועם הכנסות מסוימות מעודף התוצרת) כ- 30 שעות עבודה לשבוע. עיבוד פחות אינטנסיבי בלי לול ועם אספקת ירקות לבית בלבד כ-20 שעות.

בכדי להעריך נכונה מספרים אלה יש לקחת בחשבון שעיבוד הגינה נעשה על ידי הנשים בין שאר עבודות משק הבית, או, על ידי ראש המשפחה בשעות שלאחרי העבודה, כשכושר עבודתו אינו מרובה ביותר. את החריש ועבודות קשות אחרות מוסרים במקרים רבים לפועל שכיר.

טבלה מס׳ 17. חלוקת היחידות לפי דרגת הניצול המשקית

ב־10 מקרים מתוך 15. שבהם היה המגרש מעובד כולו היו המשתכנים מוכנים לעבד שטח אדמה יותר גדול ובשני מקרים גם חכרו אדמה נוספת.

טבלה מס׳ 18. בעלי החיים בשכונה לפי מספר היחידות המגדלות אותם

פרט לגדול השפנים שנמצא כדאי מאד (ביחוד בזמן של קשיים מרובים באספקת בשר) והוא הולך ומתפתח, הרי גידול שאר בעלי החיים נמצא בקו של ירידה. מספר הלולים היה בשנים הקודמות 28 וירד עתה ל־18 בעיקר בגלל קשיי האספקה, מחוץ ליחידה אחת שבה משמש הלול מקור פרנסה עיקרי, אין מספר התרנגולות בכל יתר הלולים עולה על 30. גם החזקת העזים ירדה מ־17 יחידות ל־3²⁸. אף על פי שבשנים האחרונות קיימת רנטביליות בהחזקת בעלי חיים אין בדרך כלל אצל המשתכנים (פרט לבעלי משקי עזר מפותחים) כל נטייה מיוחדת לפתוח הענף הזה.

2 רפתות גדולות הקיימות בשכונה (20 ו־7 ראש בקר) הועברו לכאן על ידי בעליהן משכונת בורוכוב בתקוה למצוא כאן מרעה טבעי ותנאים סניטריים יותר טובים.

לעומת הירידה בענף הלול וגדול בעלי החיים ניכר גדול בענף עצי הפרי.

רצונם של רוב המשתכנים לקבל מגרשים ירוקים ויפים בלי להשקיע עבודה רבה בעבורם מניע אותם בעיקר לשתילת עצי פרי הדורשים פחות עבודה לפי הערך.

44 המגרשים של השכונה שבהם נפקדו עצי הפרי נתחלקו כדלקמן:

רוב עצי הפרי בשכונה הם נשירים (תפוחים, שזיפים, מישמיש וכד׳) וגם עצי פרי סובטרופיים חדשים (גויאבות, מנגו, אובקדו), לעומת זה קטן מאד מספר עצי פרי ההדר אף על פי שתנאי הקרקע הם נוחים מאד לגדולם.

טבלה מס׳ 19. גינות נוי בשכונה

ב-12 מגרשים היה קיים דשא מסודר. גינת נוי חסרה לא רק במגרשים בלתי מעובדים לגמרי אלא על פי רוב גם במגרשים שהם מנוצלים במידה מלאה עם משק עזר מפותח, כי כאן נוצל השטח סביב הבית לגידולים חקלאיים.

בדרך כלל אפשר לקבוע דיפרנציאציה ידועה בין המשתכנים ביחסם לעיבוד המגרש. חלק קטן של המשתכנים (רבע בערך) כוונתם ליצור משק עזר בתור אחד ממקורות הפרנסה למשפחה. משתכנים אלה מעבדים לרוב את כל המגרש ומוכנים לעבד גם שטחים נוספים, הם מטפלים בלול ובגידול בעלי חיים אחרים וקובעים גידולים בתוך המגרש מתוך חישובים משקיים גרידא. ההשתייכות לקבוצה זו לא תמיד נקבעת לפי מצב חומרי קשה דווקא, אלא במקרים רבים על ידי נטייה מיוחדת למשק חקלאי, הרגל לעבודה חקלאית מתוך הכשרה או מתוך עברם בארץ.

לעומת קבוצה קטנה זו ניכרת אצל רוב המשתכנים נטייה לצמצם את שעות העבודה בגינה, להסתפק בגידול הירקות והפירות לתצרוכת הבית בלבד, לצמצם או לחסל לגמרי את הלול וגדול בעלי החיים ולעומת זאת להרבות בשתילת עצים וגם לפתי גינות נוי.

בצד שתי קבוצות עיקריות אלו קיים מספר משתכנים שאין להם כל ענין שהוא בגינה בכלל, לא משקי ולא בלתי משקי.

בתור לקוי רציני בדרך להתפתחות הירקנות ומשקי העזר יש לציין חוסר כל הדרכה מקצועית בשדה זה וכן העדר כל ארגון שהוא בממכר עודפי התוצרת, קנית הזרעים וכיו״ב. מכירת עודפי תוצרת נעשית בצורה אינדיבידואלית על ידי כל משתכן ומשתכן בשכונה ובעיר ואין גם כל קשר בין מכירה זו והצרכנים במקום.

 

מידת העצמאות הכלכלית    🔗

מידת עצמאותה הכלכלית של שכונה אפשר לבטאה על ידי מקדם, המסכם את אחוזי מקורות הכנסה המקומיים (עיקריים וצדדיים) בתוך סכום מקורות ההכנסה של המשתכנים בכללן. בשעת חישובו של המקדם הזה לקחנו בחשבון את אחוז המשתכנים שכל פרנסתם על עבודה בשכונה או בסביבתה הקרובה (תל- ליטסינסקי וכפר אז״ר), את ערך העבודה הנוספת של ראשי המשפחות ונשיהם במקום, את ההכנסות נטו של משקי העזר ואת הערך נטו של האספקה העצמית בירקות, ביצים וכיו״ב.

סכום כל מקורות הכנסה אלה, בצרוף הוצאות המחיה ל־3 המשפחות המתפרנסות באמצעים שברשותם (מקבלי רנטה) מהוה לפי הערכה זו 44.4% לעומת 55.6% של ההכנסות מעבודה בתל-אביב ובישובים אחרים.

פרוט ההרכב של סכום ההכנסות של משתכני השכונה, ששמש יסוד לקביעת מקדם העצמאות הכלכלית, נתון להלן:

הערות לחישוב אחוזי מקורות ההכנסה המקומיים    🔗

א) ערך ההכנסה מהמקצוע הראשי חושב בהתאם לדרגות ההכנסה לשם הטלת המסים של ועד השכונה לשנת 1942.

ב) ערך העבודה הצדדית של המשתכנים וכן של עבודת הנשים בתוך השכונה נחשב כדי 3 לא״י לחודש בממוצע.

ג) ההכנסה נטו ממכירת התוצרת של משקי העזר המפותחים נחשב כדי 3 לא״י לחודש בממוצע.

ד) הערך ברוטו של האספקה העצמית של מזון ממגרשים מעובדים (49 מבין 58) לרבות מכירת עודפים קטנים, נחשב כ - 1/4 מהוצאות המשפחה למזונות או כ-1/8 מכלל הכנסות המשפחה.

הוצאות הייצור של ירקות, ביצים וכיו״ב ממשקי העזר והגינות נחשבו כדי חצי מהערך ברוטו של התוצרת.

 

מוסדות ושרותים בשכונה    🔗

הצרכניה מעסיקה שני עובדים. המחזור החודשי הגיע בסוף שנת 1942 ל- 400 לא״י או 6,400 לא״י למשפחה. לפי הנתונים של המפקד אפשר להניח שבין 80% ל־90% ממצרכי המזון (פרט לתוצרת מגינות פרטיות) נקנים בצרכנייה.

דרכי האספקה: לחם - ממאפיה קואופרטיבית ברמת-גן; חלב- מהרפתות שבשכונה.

בשר - מבית המטבחיים באמצעות קצב מכפר אז״ר. נפט - על ידי מחלק מבני-ברק המספק נפט גם לתל-ליטווינסקי וכפר אז״ר. ירקות - רובם מהמקום וחלק מ“תנובה” תל־אביב.

קופת־חולים: בשנים הראשונות לקיומה היתה השכונה קשורה למרפאת קופת חולים של כפר אז״ר, משנת 1943 קיימת מרפאה נפרדת של כפר אונו בתוך חדר שכור.

גן הילדים ל־22 ילדים נמצא בשכונה בתוך חדר שכור. קיימת תכנית להקים בניין מיוחד לגן הילדים.

בית־הספר: ל־15 ילדים נמצא בתוך 2 חדרים שכורים.

בגלל חלוקי דעות בין המשתכנים על צורת הנהלתו של בית הספר, לומדים ילדים אחדים של השכונה בבית הספר של נחלת-גנים וכפר אז״ר. קיימת תכנית להקים בית ספר גדול משותף לכפר אונו וכפר אז״ר ביחד.

תחנת הנוטרים: עם 2 נוטרים בשכר, בחדר שכור בשכונה.

השכונה קשורה לבני־ברק בעניני לשכת העבודה ועזרה סוציאלית.

ועד השכונה: נבחר ע״י כל תושבי השכונה המשלמים מסים, לרבות הדיירים הקבועים.

שיטת המסים היא פרוגרסיבית עם מידת דרוג חזקה.

טבלה מס׳ 20. הערכת הכנסותיהם של המשתכנים לשנת 1942 וגובה המסים בשביל דרגות שונות של הכנסה

גובה המס הוא איפוא בממוצע 0.330 לא״י, יש לציין שגם בשביל תקופת ההערכה (התחלת שנת 1942) היתה הכנסתם למעשה של המשתכנים על פי רוב גבוהה מזו שבאה לידי ביטוי בהערכה. סכום המסים החודשי לפי הערכה זו מגיע ל־20.30 לא״י.

תקציבו של ועד השכונה המתכסה ע״י מסים היה בשנת 1942 - 17.950 לא״י לחודש, או קרוב ל-240 לא״י בשנה (4.0 לא״י למשפחה ו-1.2 לא״י לנפש).

טבלה מס׳ 21. פרוט התקציב החודשי לפי סעיפיו השונים

תקציבה של ועדת החינוך הכולל את משכורותיהם של מורה וגננת ושכר הדירה של בית הספר וגן הילדים הגיע בשנת 1942 ל-36.100 לא״י לחודש. סכום זה מורכב מ־8.100 לא״י תמיכה של ועד השכונה, 12 לא״י תמיכת המרכז לחינוך של הסתדרות העובדים הכללית ו-16 לא״י מתשלומי ההורים. התשלום בשביל ילד ראשון בבית הספר היה 0.875 לא״י לחודש ובשביל ילד שני 0.325 לא״י. התשלום בגן הילדים, 0.750 לא״י.

 

יחס המשתכן לחיים בשכונה    🔗

לפי התשובות שנתקבלו בזמן המפקד בכפר אונו, היו הסיבות העיקריות שהניעו 60 משתכנים להתישב בשכונה, כדלקמן:

א) רצון לגור מחוץ לעיר, בבית עצמי ולעסוק בגינה ובמשק עזר- 25 (מהם 12 סימנו בתור סיבה עיקרית את משק העזר²⁹ ואילו 9 את הרצון לגור בבית עצמי); ב) עבודה בסביבה – 10 ג) תקוה למצוא עבודה בסביבה - 9 ד) אפשרות לקבל דירה זולה במיוחד – 10 ה) סידורי ״העברה״ והבטחת החסכונות - 6.

בין 56 משפחות של משתכנים הביעו 4 את רצונן לעזוב את השכונה מיד אחרי המלחמה, 14 היו בדרך כלל בלתי מרוצות מהשכונה אם כי אין בכוונתן לעזוב את המקום, 25 היו מרוצות מהחיים בשכונה בהסתייגות מסויימת שבאה לידי ביטוי בתלונות שונות ו-13 היו מרוצות ללא הסתייגות ותלונות כלשהן.

יש לציין במיוחד את המספר הרב של המאוכזבים בין אלה שהתיישבו בשכונה לשם דירה זולה בלבד או מסבות מקריות בלי שתהא להם זיקה מיוחדת לצורת חיים כפרית למחצה בשכונה מרוחקת מן העיר.

התלונות שנשמעו בזמן המפקד מפי המשתכנים התייחסו ברובן לעניינים דלקמן: תכיפות מעוטה של התחבורה ואי התאמה בין זמני הנסיעה של האבטובוסים לזמני העבודה ובפרט לגבי הפקידים.

מבחר מצומצם של מצרכים ולקויים אחרים של הצרכניה, מיעוט האפשרויות של תעסוקה בקרבת המקום וקשיים בחיפושי עבודה הנובעים מהריחוק מן העיר, קיפוח הפועלים מכפר אונו על ידי לשכת העבודה בבני ברק; משתכנים שהתמסרו לעבוד גינות ולמשקי עזר התלוננו על ליקויים באספקת המים, על חוסר הדרכה מקצועית שיטתית וכן על חוסר ארגון במכירת עודפי התוצרת וקניות משותפות. בשטח החברתי התלו­נות נובעות ברובן מתוך ניגודים הקיימים על רקע הבדלי המוצא והשפה המדו­ברת וכן קשורות בחוסר פעולה תרבותית משותפת כתוצאה מההבדלים הנזכרים.

 

תנאי ההתפתחות וסכוייה    🔗

תכניות לשכון נוסף על מגרשים בלתי בנויים בתוך השכונה גופה וכן מציאות אדמה נוספת של הקרן הקיימת בקרבתה הבלתי אמצעית מבטיחים גדול האוכלוסייה של השכונה בעתיד. גדול זה יקל על החזקת השירותים והמוסדות בתוך השכונה ויחד עם זה תוצר אפשרות להוציא לפועל עבודות פתוח חיוניות ודחופות ביותר.

גידול האוכלוסייה בשכונה ובסביבתה עלול ליצור אפשרויות להגברת תכיפות התנועה בכוון לתל-אביב, שהיא תישאר שאלה חשובה ויסודית. אפשרו­יות נוספות של קצור זמן הנסיעה עלולות להיווצר בעתיד על ידי סלילת כבישים נוספים המפחיתים את המרחק מן העיר.

מבחינת התפתחות סדירה רצוי שהשטחים הנוספים, העלולים להתחבר אל השכונה יצורפו אליה לא בצורה מקרית וטכנית, אלא יתמזגו עם השטח היסודי של השכונה בתוך מסגרת של תכנית אחידה, וכן יש צורך לכלול בתוך השטחים הנוספים את המגרשים הציבוריים החסרים למוסדות שונים הקיימים כבר וכן לאלה העתידים לקום בתוך השכונה המורחבת.

בתקופת הבניה של בתים נוספים בתוך השכונה ובסביבתה, יש לקוות לריבוי ניכר של מקורות עבודה מקומיים. ברם האפשרויות להרחבת מקורות הפרנסה המקומיים הקבועים תלויות בעיקר בהתפתחות אזורי תעשיה בסביבה, ובמיוחד בשטח תל-ליטוינסקי ולאורך כביש תל ליטוינסקי. התפתחות זו עלולה לא רק להגדיל את מידת אי תלותה הכלכלית בתל-אביב של השכונה הקיימת, אלא אף ליצור אפשרויות להתאחזות כלכלית בשכונה ובסביבתה למשתכנים נו­ספים בעתיד. גם כביש לפתח-תקוה וכן שרותי תנועה ישרים מראשון-לציון לפתח-תקוה היו מאפשרים שינויים בחלוקה הגיאוגרפית הנוכחית של מקומות העבודה ומצמצמים את מידת התלות בתל-אביב.

יצירת יסודות לפתוח מקורות עבודה מקומיים אינה יכולה להיות ענין לשכונת אונו בלבד; היא דורשת שתוף פעולה עם הישובים הסמוכים כפר אז״ר ותל-ליטוינסקי. שתוף פעולה זה חשוב גם מבחינת תכון השטח וכן מבחינת החזקת מוסדות משותפים ובפרט בית הספר. מכמה בחינות יש לראות את אי­חודם של שלשת הישובים הנזכרים במסגרת של מועצה מקומית או אזורית אחת כתכליתי ורצוי. כדוגמת מועצות אזוריות אחרות אין הלכוד האדמיניסטרטיבי צריך להיות קשור בבטול של אבטונומית השכונה בענינים פנימיים.

 

מפת העיר והבתים הראשונים    🔗

מסומנים רחובות הגרעין המקורי בשכונת ניר ורסקו. מגדל המים מוקם בקצה רחוב הפלמ"ח.