לְיַד מִשְְׁעוֹל לָבָן,
בָּעֵשֶׂב הַיָּרוֹק,
בְּצֵל שִׂיחֵי הַהֲדַסִּים –
עִם פְּעוּטִים מְשַׁעַשְׁעִים
בְּגַרְגְּרֵי הַפְּרִי.
קֶרֶן פָּז. אֲלֻמַּת אוֹר.
פַּס שְׁמֵי תְכֵלֶת – וְצִפּוֹר.
מַלְבִּין פַּרְפָּּר.
גִּמְגּוּם מִלִּים תַּמּוֹת;
צְחוֹק וּבְכִי עַל־לֹא־דָבָר.
עַתָּה יָדַעְתִּי שַׁלָּמָה הָאוֹר מָתוֹק…
בִּזְכוּת מִי תְּכֻלִּים שָׁמַיִם
וְנוֹתֵן רֵיחוֹ הֲדַס יָרוֹק…
הוֹי, אַתָּה הַשֶּׁמֶש הַגָּדוֹל!
לָכֵן תִּסֹּב כָּל יוֹם
מִקֶּדֶם וְעַד יָם:
לְהַתְווֹת חִיּוּךְ עַל שִׂפְתֵי עוֹלָל,
לְיַבֵּשׁ דִּמְעָה בְּעֵינֵי תִּינוֹק…