משירי תרצ"ו

הֲבַת־יִשְׂרָאֵל הִיא? הֲזֹאת הִא הַבַּת?

בַּלַּיְלָה מָנְעָה אֶת עֵינֶיהָ מִשְּׁנָת;

בְּאֵין אִישׁ שׁוֹמֵעַ וּבְאֵין אִישׁ רוֹאֶה

גָּבְרָה כָּאֲרִי עַל גּוּפָהּ הַלֵּאֶה;

וּלְאוֹר כּוֹכָבִים, נֹכַח סַהַר־חֶרְמֵשׁ,

נֶחְפֶּזֶת לָרֶפֶת וְתַעַל הָאֵשׁ.

כִּי בָא יוֹם עָמָל, הִיא נוֹתֶנֶת הָאוֹת,

וּמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ: חָלוֹב בַּחֲצוֹת.

שָׁעָה זוֹ – חֵרוּם, וְהַלַּיְלָה – מָצוֹר.

יוֹשֵׁב עָם בָּאָרֶץ, אוֹיֵב הוּא וָצָר.

עַל דֶּרֶךְ־הַמֶּלֶךְ פָּשְׁטוּ הַלִּסְטִים,

עֵינַיִם לַטֶּרֶף לָטְשׁוּ הַפְּלִשְׁתִּים.

פּוֹלְחִים חִצֵּי־מָוֶת הָרֶפֶת, הַדִּיר:

הַבְרֵחַ בָּאֵשׁ – זֶה חֶפְצָם הָאַדִּיר.

אָדְמוּ שְׁמֵי־הָאֹפֶל. וּבְסַעַר הַלֵּיל

יוֹשֶׁבֶת בָּרֶפֶת זוֹ בַּת־יִשְׂרָאֵל.

קוֹל נֵפֶץ חִצִּים! –

הִיא חוֹלֶבֶת לַדְּלִי,

סִלּוֹן הֶחָלָב שָׁם שׁוֹפֵעַ לַכְּלִי:

"לַדְּלִי וְלַכְּלִי,

כִּי הַלַּיְלָה מָצוֹר.

הָלַךְ בַּעֲלִי

בָּאוֹיֵב לַעֲצֹר.

אַחַי שָׁם עוֹמְדִים

וְאִתָּם כָּל הָעָם.

חִלְבִי הֶעָטִין,

חִלְבִי אֶת הֶחָם…

עוֹד רֶגַע, עוֹד קָט –

וּמוּכָן. הַנֶּהָג!

הוֹי, טוֹל אֶת הַכַּד

וַעֲלֵה חִישׁ וּנְהָג!"

עַד־בֹּקֶר הָעִירָה יוּבַל הֶחָלָב:

מְזוֹן אִמָּהוֹת וּמַשְׁקֶה חַם לַטָּף.

הֶחָדְלוּ אֳרָחוֹת, אִם יִסֹּב הַגַּלְגַּל?

מְזִמַּת הָאוֹיֵב שׂוֹם־יָשִׂימוּ לְאַל.

כִּי בַּת־יִשְׂרָאֵל הִיא, וְזֹאת הִיא הַבַּת:

צָמְחָה מִשָּׁרְשׁוֹ שֶׁל אִילָן חַי לָעַד.

בְּאֵין אִישׁ שׁוֹמֵעַ וּבְאֵין אִישׁ רוֹאֶה,

גָּבְרָה כָּאֲרִי עַל גּוּפָהּ הַלֵּאֶה.

רַכָּה, עֲנֻגָּה וְחִוֶּרֶת מִקְצָת

בְּקוּמָהּ לֶעָמָל בְּלֵילוֹת לְלֹא־שְׁנָת;

וְגַם בְּקַדַּחַת שֶׁל אשֶׁר וּמְרִי

לֹא סָר מִפָּנֶיהָ חִנָּהּ הָעִבְרִי:

חֵן שְׁחוֹר־הַגַּבּוֹת וְחִין עַיִן חַמָּה,

צַמָּה עֲבֻתָּה שֶׁטִּפְּחָה יַד אִמָּהּ.

אֲחוֹת־עֲמֵלִים הִיא, אֶזְרָח בַּיִּשּׁוּב –

בּוֹנֶה הַמּוֹלֶדֶת וְשׁוֹב לֹא יָשׁוּב:

בְּתוֹךְ לֶהָבוֹת הוּא שָׂדֵהוּ קָצַר,

בְּיוֹם הַמָּצוֹר הוּא כַּרְמֵהוּ בָּצַר,

בְּדֶמַע וָזַעַם הִבְלִיג – וְשָׁתַל.

מְזִמַּת הָאוֹיֵב כֹּה נָשִׂימָה לְאַל.