מצב קריאה

גודל גופן:
א
 
א
 
א

בְּשׁוּבִי

מאת: לוי בן-אמתי

מצב זכויות יוצרים:

מוגש ברשות פרסום [?]

פרטי מהדורת מקור:

תל אביב: גורדוניה; תרצ"ח

סוגה:

שפת מקור: עברית

שָׂדוֹת שֶׁבָּעֶמֶק

קִדְּמוּנִי הַלַּיְלָה

בְּרֵיחַ הַזֶּבֶל,

נִיחוֹחַ חָצִיר.

הַלַּיְלָה לָעֵמֶק

אֲנִי אֲזַמֵּרָה,

כִּי אשֶׁר בָּאַנִי

וְחֶסֶד הַשִּׁיר.


רָצָה גוֹרָלִי כִּי

אָשׁוּבָה אֵלֶיךָ

מֵעֶצֶב הַמָּוֶת,

מֵעֶרֶשׂ הַשְּׁכוֹל.

מִכָּל חֲסָדִים לִי –

אֻשַּׁרְתִּי בַּיֶּגַע,

לִגְמֹעַ מֵימֶיךָ,

פִּתְּךָ לֶאֱכֹל.


אָסְפֵנִי אֵלֶיךָ,

אֱסֹף כַּשִּׁבֹּלֶת –

שִׁבֹּלֶת לַגֹּרֶן

בְּחַג הַקָּצִיר.

הַלַּיְלָה לָעֵמֶק

אֲנִי אֲזַמֵּרָה,

כִּי אשֶׁר בָּאַנִי

וְחֶסֶד הַשִּׁיר.

לוי בן-אמתי
שיתוף, תגיות, המלצות, ורשימות קריאה   
תגיות ליצירה
המלצות קוראים
0 קוראים אהבו את היצירה, 0 המלצות כתובות
עוד מיצירותיו של לוי בן-אמתי
יצירה בהפתעה
רקע

ספורים של עץ

מאת יצחק ליבוש פרץ / שמשון מלצר (פרוזה)

א. גזע-העץ עצמו

באמצעיתו של השוק מונח גזע-עץ ישן-נושן, מרקיב…

דומה, גזע-עץ פשוט, קורת-בנין רגילה, דומם ככל הדוממים — ואף-ע-פי-כן, בליל-קיץ שקט, שעה שהכול מסביב משוקע בשינה עמוקה, שעה שלבנה וכוכבים מנמנמים מתחת לערפל-כסף קליל, נעוֹר ומתעורר בתוכי הקוסם הישן… “הוֹקוּס-פוֹקוּס!” – וגזע העץ חי!

במקום מן המקומות במצרים מונח גזע-עץ ישן, מכוּשף, המתעורר בכל בוקר (כשהשמש קמה מאירה וחמה) וכל ערב (כשהשמש שוקעת מבויישת ואדומת-דם) ומוציא קול-צליל מופלא; —גזע-העץ שלי מספּר ספּורים שלימים.

על הכול, על כל מה שאני כותב מן העיירה, לו לבדו אני חייב תודה; כל אלה הם “ספּורים של עץ”…כל אלה הוא מספּר לי.

אך התחל הוא מתחיל בעצמו! והצדק עמו! כל אחד הוא נקודת-המרכז הקדושה של עצמו, שמסביבה מסתדר ותופס את מקומו שאר כל העולם.

וזה סדר החשיבות: אני, ורק אחר-כך כל מה שהוא שלי: משפחתי שלי, חברי שלי, ידידי שלי, מכּרי שלי, עירי שלי, סביבתי שלי, ארצי שלי… כל מה שהוא שלי!

אחר-כך אנו מכניסים כבר שותפים לתחומנו: האדמה שלנו, העולם שלנו.

כנגד זה אנו שבים וחוזרים אחר-כך בתשובה: אֵלִי אֵלִי שלי! אך זוהי כנראה סגולה לפרנסה….

יש אנשים הסוברים אפילו, שהם לא נקודת-המרכז בלבד, אלא גם נקודת-המ וקד של העולם. כל האור כולו מתרכז כאן אצלם, בשביל לקרון ולהתפשט מהם על שאר כל העולם כולו… בלא פתילה של איסר אפילו ביד. מתרוצצים האנשים הרחמניים הללו ברחובות וצועקים: אור! אור! בדומה לבורא העולם, כביכול, בשעתו, ואחר-כך, להבדיל, בדומה לגֵתֶה שעה קטנה לפני מותו…

ואחרים שוקלים, אם מצוי בכלל חוצה מהם שום מצוּי שהוא!…

“אני הנני אני” — על כן — סימן שאני מצוּי ונמצא! אך שאר כל העולם, כלום אין הוא חלומי שלי, חלום ליל-קיץ או חלום ליל-חורף, כפי שיתארע המאורע?

רקע

לדף הבית

פרויקט בן-יהודה הוא מיזם התנדבותי ליצירת מהדורות אלקטרוניות של ספרות עברית והנגשתן לציבור.